לאחרונה היה לי מקרה כזה, שחשבתי שיהיה טוב לחלוק ולהמחיש דרכו את אופן ההתמודדות הנכונה.

מטופלת שעשיתי לה יום קודם מילוי מריונטות, התקשרה עקב המטומה ותלונה על אובדן תחושה. בתשאול הטלפוני, היא סיפרה שאין כאב (למעט רגישות למגע) והעור נראה תקין.

אובדן התחושה הדליק לי נורה אדומה, נושא הכאב תמיד יכול להיות בעייתי כי התפיסה הסוביקטיבית של המטופל יכולה לבלבל (כאלה עם סף כאב גבוהה לא ימהרו לדווח על כאב איסכמי, בעוד שרגישים ידווחו על כל כאב כאסון לאומי).

תחושת הבטן שלי היתה שמדובר במשהו סטנדרטי, אבל כיוון שכבר ראיתי תוצאות הרות אסון של רופאים שביטלו מהר מידי את דברי המטופל, החלטתי לנקוט בגישה מחמירה ולהזמין אותה מחוץ לשעות המרפאה, לבדיקה.

בבדיקה  נראה איזור נפוח עם המטומות (הגיוני) ללא אובדן תחושה, ללא אלוגנזיה או כאב ספונטני. רגישות למגע שמתאימה לתגובה פוסט אופרטיבית. מילוי קפילרי תקין בכל הרקמה הסובבת את איזור הטיפול.

דיון:

ללא ספק שהמדד המטריד ביותר שדווח לי היה נושא אובדן התחושה. אלא שכשהיא הגיעה התברר שמדובר בתחושה של גוש שמפריע לה להזיז את הפה ("כמו הרדמה אצל רופא שיניים" בלשון המטופלת) ולא באנלגזיה כפי שהמוח הרפואי שלנו ישר מסיק מהדברים האלה. כך שבעת הבדיקה (בדיקת תחושה דו צדדית והשוואה) כשראיתי שאין הבדל בתחושה, מיד נרגע החשש.

מילוי קפילרי תקין בתום ההזרקה לא תמיד מבטיח שלא תהיה תקלה, גם בגלל שקשה לבדוק זאת והרבה פעמים טועים, וגם בגלל שיש אפשרות לסיבוך מאוחר. לכן חשוב לחבר מספר גורמים – כאב, מילוי קפילרי, הרדמה. במקרה הזה, כמה שעות אחרי, עדיין יש מילוי קפילרי תקין ואין כאב איסכמי או אנלגזיה, לכן הסקתי שמדובר בתגובה רגילה לאחר טיפול עם המטומה משמעותית כנראה.

בכל מקרה הזמנתי אותה להתקשר בכל עת אם יש החמרה לדעתה, הצעתי לה ליטול ארניקה ואראה אותה בעוד שבועיים.

סיכום:

כאשר מטופל לאחר טיפול מתקשר, זה תמיד יוצר מחשבה אצל הרופא שמא עשה משהו לא תקין. כמו שאומרים בספר "בית האלוהים" קודם כל תבדוק לעצמך דופק, וקח בחשבון שגם לפעמים תגובות המטופל לא נותנות לך תמונה מדוייקת, מצד שני אסור ליפול לשאננות כי כאמור, תגובת המטופל היא לא תמיד מדוייקת.

תמיד צריך להגיב בקור רוח ולתת למטופל את תחושת הביטחון שאתם יודעים מה אתם עושים, גם אם לפעמים לא ברור לכם מה קורה (כי שוב, המטופל משרטט תמונה לא ברורה וסותרת וקל לנו להאשים את עצמנו כשאנחנו לא מבינים מה בדיוק קורה). אל תיקחו סיכונים, אם יש ספק, אין ספק תמיד תזמינו את המטופל לבדיקה כשיש ספק קל. זה גם נראה נכון בבית משפט במקרה שדברים מתדרדרים – נהגתם באופן סביר והזמנתם אותו אליכם.

בצעו בדיקה שיטתית – תמששו, תבדקו כאב, תחושה מילוי קפילרי, תבינו מה קורה בדיוק בצורה אוביקטיבית ומקצועית וקחו החלטה רפואית, כזו שאתם עומדים מאחוריה – אם יש ספק – תמיסו, אם לא תשאירו למעקב ותתעדו היטב. ושוב, הכל בביטחון גבוה, זה מה שהמטופל רוצה לראות, שאתם בשליטה, זה יהיה ההבדל בין מטופל שקרתה לו תקלה ויחזור לתיקון ולאחר מכן ימשיך להיות מטופל, לבין מטופל שיעזוב אתכם בתחושה של חוזר מקצועיות מצדכם.

הפוסט התמודדות פנימית עם תלונת לקוח על סיבוך באסתטיקה הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

התוויות נגד לשימוש ברעלן כוללות: רגישות ידועה לרעלן או לכל אחד מהמרכיבים הנוספים בחומר, זיהום אקוטי במקום ההזרקה, נשים הרות או המתכננות הריון בחצי שנה הקרובה, נשים מניקות, חולים במחלות ניוון שרירים (נוירומוסקולריות), מחלות רקמת חיבור ואוטואימוניות. סיבוכים של הזרקת בוטולינום טוקסין כוללים נפיחות קלה ו\או שטפי דם (bruising mild), א-סימטריה, פטוזיס של הגבה או העפעף (בעיקר כתוצאה ממינון שגוי או טכניקת הזרקה לקויה),תגובה אלרגית (נדיר), כאבבאזור ההזרקה, כאבי ראש.
בארץ משווק הבוטולינום טוקסין תחת שלושה שמות מסחריים :
א. דיספורט
ב. בוטוקס
ג. קסאומין
החומר מגיע בבקבוקון כאבקה אותה יש למהול בסליין עפ"י הנחיות היצרן וכתלות בכמות החומר בבקבוקון (המוגדר באמצעות כמות יחידות). למשל, דיספורט של IPSEN מגיע בכמות של 300 או 500 יחידות. בדוגמאות שאביא אתמקד בטיפול באמצעות בוטולינום טוקסין בקמטי ההבעה שבשליש הפנים העליון, הכולל שלושה "אזורי טיפול" – מצח, גלבלה (קמט הזעף) וצידי העיניים (feet s'crow). משום שהחומר פועל על השרירים, יש להכיר היטב את האנטומיה באזור וכן את השרירים שאליהם
מזריקים.
השרירים בהם מטפלים בשליש פנים עליון:
Procerus, Corrugator supercilli, Depressor supercilli – הגלבלה באזור
באזור המצח – Frontali

באזור צידי העיניים – oculi Orbicularis
טעויות נפוצות ש מהן מומלץ להימנע בעת טיפול בבוטולינום טוקסין:
מינון גבוה מדי – עלול לגרום לאבדן הבעה "המראה הקפוא", ואינו נראה טבעי.
הזרקה לא מדויקת – יכולה לגרום לתופעת "מפייסטו") כשהקצה המדיאלי של הגבה יורד ואילו הקצה הלטרלי עולה בצורה לא טבעית המקנה מעין הבעה זועפת( – כשבמקום להזריק לשריר ה – Corrugator מזריקים לחלק הנמוך של שריר ה – Frontalis.
הזרקה לשריר ה – Frontalis במטופלים המשתמשים בשריר זה בכדי להרים את העפעפיים שלהם- נפוץ יותר במטופלים מבוגרים (גילאי 65+), עם עודפי עור בעפעפיים. הזרקת בוטולינום טוקסין שתרפה את שריר ה Frontalis יכולה לגרום לצניחה – Ptosis, או כבדות של העפעף העליון.
הזרקה נמוכה מדי בעת טיפול בשריר occuli Orbicularis – קמטי feet s'crow- יכולה לגרום להחמרה ב"שקיות" מתחת העיניים. מטופלים מסויימים סובלים מ"שקיות" מתחת לעיניים עקב צניחה -הרניאציה של כריות השומן שבעפעף התחתון או אגירת נוזלים עקב סירקולציה לקויה של דרכי לימפה באזור. הזרקה נמוכה מדי בעת טיפול בקמטי ה – feet s'crow יכולה להחמיר את השקיות משום שהטוקסין יפעל על הסיבים הנמוכים של השריר ויגרום להרפיית יתר שלהם וכתוצאה מכך להחמרה נוספת בפינוי הנוזלים והגדלת ה "שקיות". במטופלים כאלו, או עם נטייה לבצקות, יש לה ימנע מלהזריק בנקודה הנמוכה ביותר בשריר כדי לשמר את התנועתיות של השריר באזור זה.
דיפלופיה – כפל ראייה – יכול להתרחש עקב מיקום הזרקה לא מדוייק בעת טיפול ב קמטי ה s'crow
feet ומעבר הטוקסין בדיפוזיה לתוך האורביטה )ארובת העין( תוך השפעה על שריר ה lateral Rectus
פטוזיס או צניחה של העפעף – כאשר מוזרק מינון גבוה מדי של הטוקסין והוא מתפשט ומגיע לשריר
levators eyelid upper המרי ם את העפעף. יש לשמור על מרווח הבטחון מעל הגבול העליון
שלהאורביטה כדי להימנע מסיבוך זה.
שלבי הטיפול כוללים:
אנמנזה מקיפה-לרבות מחלות רקע, תרופות, רגישויות ידועות, טיפולים אסתטיים קודמים. הסבר לגבי הטיפול וחלופות הטיפול, תאום ציפיות, החתמה על טופס הסכמה מדעת לטיפול בבוטולינום טוקסין.
תיעוד-צילום במצב סטטי ובתנועה(בתמונות סטילס וסרטון וידאו)
מריחת משחת אלחוש על האזורים המיועדים להזרקה .
חיטוי אזור הטיפול והזרקת החומר.
חיטוי לאחר הטיפול.
הוראות וקביעת מועד לביקורת.

כותב המאמר: ד"ר אלעד מושל
עוסק ברפואה אסתטית במרפאותיו בר"ג וק.ביאליק
מרצה בכנסים בתחום ומדריך בחברות המסחריות

הפוסט שימוש בבוטולינום טוקסין ברפואה אסתטית – שליש פנים עליון הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

המכשירים בנויים לרוב כמחוללי אנרגיה שבקצה שלהם ישנו "טיפ" מתכתי נשלף , המשמש להולכת האנרגיה הגבוהה המיוצרת לנקודה הספציפית בה אנו רוצים אותה. מבנה זה מאפשר "לצייר" קו חניכיים חדש בעת ביצוע טיפול "SMILE GUMMY( "נגיע לזה בהמשך) או לעבוד בצורה ממוקדת על קמטוטים עדינים וכל זאת מבלי לפגוע ברקמה הסמוכה. על ידי כך ניתן לייצר הידוק או אידוי רקמה מדויקים ובהתאם לצורך הטיפולי שלנו. ואיך הדבר בא לידי ביטוי בפועל? בעזרת האידוי שמאפשר המכשיר, ניתן לבצע הסרה מבוקרת ומדויקת של רקמה עודפת, כגון: הסרת נגעים, הסרת עודפי חניכיים ועוד. ואילו בעזרת "הידוק" הרקמה, ניתן לבצע אידוי נקודתי ברקמה במטרה לעודד את העור מסביב להתהדק סביב ה"חסר" שנוצר , ובכך ליצור פני שטח חלקים יותר ולהפחית את רמת הרקמה העודפת, זה בא לידי ביטוי בטיפול בעפעפיים נפולים, קמטוטים עדינים ועוד.
"SMILE GUMMY", או בשמו העיברי- חיוך חושף חניכיים הוא מצב שמטריד מטופלים רבים, אין ספק שגם עבודה על כלל הפנים שתשפר את המתאר הכללי, לא תהיה מושלמת מבלי לטפל בחיוך. לשם כך, נחוצה הבנה של האתיולוגיה לפגם בחיוך בכל מטופל ומטופלת. אם מדובר בחוסר פרופורציה בין שפה עליונה לתחתונה ונוכחות שפה דקה מדי, לעיתים מילוי בעזרת חומצה היאלרונית יוכל לסייע, אם מדובר בפעילות שרירית יתרה בשפה העליונה, נוכל להעזר בבוטוליניום טוקסין על מנת להביא לרפיון של השריר ולהרמה פחותה של השפה בעת חיוך ואם בכלל מקור הבעיה בהיפרפלזיה של החניכיים, אזי עיצוב קונטור החניכיים בעזרת פלסמה יוכל לסייע. ואם יש יותר ממקור בעיה אחד? ניתן לשלב בין הטיפולים בכדי להגיע לתוצאה מיטיבית.
נמחיש בעזרת דוגמה:

המטופלת הבאה הגיעה עם תלונה על חיוך חושף חניכיים שנעשה ניסיון לטפל בו במרפאה אחרת בעזרת מילוי חומצה היאלרונית לשפה העליונה. הטיפול לא צלח וה- "GUUMY SMILE" נותר כפי שהיה מה שכלל לא מפתיעה כי האתיולוגיה של הבעיה לא הובנה נכון. במקרה הזה, המטופלת סובלת מכותרת קלינית קצרה שגורמת למראה שיניים "קצר" ולחיוך לא אסתטי.

לצורך שיפור המצב, בוצע עיצוב חניכיים (ג'ינג'יבקטומי), באמצעות טכנולוגיית פלסמה, ליצירת קו חניכיים הרמוני יותר ומראה שיניים אסתטי יותר,(שוב להדגיש כי בוצעו בדיקות פריודונטליות מקדימות וכי ניתן היה לבצע את הפרוצדורה מבחינה זו). בניגוד לשימוש המסורתי בסקלפל לצורך ביצוע הפרוצדורה, שימוש בטכנולוגיית הפלסמה מאפשרת את חיתוך החניכיים תוך דקות, ללא כאבים ובצורה מדויקת במיוחד. ניתן לדייק את צורת החניכיים הרצויה עד לסדרי גודל של עשירית המילימטר להבטחת תוצאה מיטיבית. בעיה נפוצה נוספת בתחום הרפואה האסתטית היא "קמטי הברקוד ", אותם קמטים אנכיים המופיעים מעל השפה העליונה ומעמיקים עם השנים, במיוחד במעשנים המפעילים את האזור ביתר. עומקם של הקמטים משתנה מאדם לאדם, אולם אחד המאפיינים הבולטים שלהם הוא העובדה כי מדובר בקמטים שטחיים למדי שנמצאים בצפיפות יחסית על פני שטח לא גדול. מכאן, נובע הקושי למלא את אותם " קמטוטים" בעזרת חומצה היאלרונית. במקרים אלו, ניתן להעזר בפונקציה השנייה של טכנולוגיית הפלסמה והיא- מתיחה. מנגנון הפעולה פשוט למדי, קמט הוא אזור שקוע יותר מהרקמה שסביבו. על ידי עבודה נכונה דווקא על האזורים ה"מוגבהים" של הרקמה (כלומר, בצידי הקמט) נוכל להביא ליישור יחסי של הקמט על פני השטח שלידו. על מנת לשפר את התוצאה של הטיפול ניתן להעזר במילוי בעזרת חומצה היאלרונית מצולבת דלילה או שאינה מצולבת כלל.

קצרה היריעה מלהסביר במאמר זה את כלל הטכנולוגיות העומדות לרשות האסתטיקאים, ואף לא מספיקה כדי לסקור בקצרה את כלל האפשרויות שמעמידה בפנינו טכנולוגיית הפלסמה. ההבנה כי השלם גדול מסך חלקיו הולכת ומשתרשת בתחומים רבים וכן בתחומינו שלנו ואם אנחנו רוצים להביא את המטופלים שלנו לתוצאות הטובות ביותר שניתן, מוטלת עלינו החובה להתעדכן כל העת ולבחון (בעין ביקורתית כמובן) את החידושים שמציעות לנו החברות למיניהן. והכי חשוב – לחלוק את הידע האנושי בינינו. אני מזמינה אתכם להמשיך לקרוא, ללמוד, להשאר מעודכנים בפלטפורמות השונות כי הידע הוא מקור הכח שלנו לשפר באמת.

על הכותבת: ד"ר בינה קישנר היא רופאת שיניים, בוגרת אוניברסיטת תל אביב. מדריכה בקורס אסתטיקה מטעם הר"ש ומדריכת מיכשור רפואי בחברת "פרומדיקס ", לצד עבודה קלינית ברפואה אסתטית.

הפוסט על הזרקות, מיכשור ומה שבניהם – טכנולוגיית פלסמה באזור הפרי-אוראלי הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

 ד"ר גיא וולפין, מנהל הפורום

אחת הבשורות הכי מרתיעות ומפחידות היא שיש לך כאבים בלסת ובשיניים בגלל שן בינה כלואה, ויש לבצע עקירה כירורגית. מהי שן בינה כלואה, מה צריך לבדוק לפני העקירה, כיצד מבצעים עקירה כירורגית שלה, אלו עצות והמלצות יש לאחר הטיפול?

לרוב המוחלט של בני האדם יש שלוש שיניים טוחנות, שהן האחוריות ביותר מבין השיניים בפה. הטוחנת האחורית ביותר מכונה גם שן הבינה (וגם "הטוחנת השלישית" וגם "השן השמינית"), והיא נוצרת ובוקעת סביב גיל 18 או מאוחר יותר.  חלק מאיתנו ברי מזל, ולשן הבינה יש מקום לבקוע אל חלל הפה, ואז מטפלים בשן הבינה בדיוק כמו בכל אחת מהשיניים האחרות (למשל ניקוי וצחצוח, או לבצע סתימה אם יש בה חור), ואין שום סיבה מיוחדת לעקור אותה אלא במקרי חירום. 

אם מיקום שיני הבינה קרוב מאוד לעצבים בלסת התחתונה או לסינוסים בלסת העליונה, ואם הן כלואות (דהיינו לא בקעו אל חלל הפה ), או אם יש ברקע מחלה או מצב רפואי בעייתי – הרי שאם מחליטים שיש צורך בעקירה עדיף שמומחה לכירורגיה יבצע את הנ"ל. כמובן אפשרי בבי"ח (יותר זול אך הרבה ביורוקרטיה, קושי בזימון תורים, אין קשר אישי עם הרופא לפני ואחרי וכולי), וכמובן אפשר גם במרפאה פרטית שבה עובד כירורג פה ולסת.

 זוהי שן בינה שבקעה בצורה נורמלית לחלל הפה

לעיתים שן הבינה כלל לא נוצרת בגופנו. לעיתים היא נוצרת ונשארת כלואה בעצם הלסת, ללא יכולת או מקום לבקוע לחלל הפה, וייתכן שהיא דוחפת את שאר השיניים בקשת ועלולה לגרום לתזוזת שיניים או לדלקות קשות בחניכיים. מצב אחר אפשרי הוא ששן הבינה בוקעת לתוך הפה רק בצורה חלקית: במצבים אלו קשה או בלתי לצחצח אותה ולמנוע חורים בשיניים או דלקות חניכיים, ובמשך הזמן עלול להתפתח בה ריקבון שייתכן ואף יפגע בשן שלפניה.
 

במצבים אלו ברוב המקרים נמליץ על ביצוע עקירה כירורגית ולהוציא אותה החוצה, שכן אינה ברת טיפול. אם שן הבינה הולכת ונרקבת, ובגלל המנח שלה אי אפשר לטפל בה ולעצור את הנזק, הרי שבסופו של דבר  יהיה זיהום ודלקת בעצב, שיגרום כאבים קשים מאוד, ולאחריו הזיהום גם עלול להתפשט אל מעבר לגבולות השן – אל הלסת עצמה וגרוע מכך – אל המוח.

בחלק מהמקרים הדלקת והכאבים מחייבים מתן אנטיביוטיקה לפני העקירה הכירורגית, בחלק מהמקרים הרופא המנתח גם יוסיף משככי כאבים חזקים ואולי גם סטרואידים למספר ימים בכדי להקל על הנפיחות ועל הכאבים.

חובה לבצע צילום רנטגני סביב שורשי שן הבינה ולוודא שלא תהיה פגיעה בעצב הגדול שבלסת התחתונה או בסינוסים שבלסת העליונה. בחלק מהמקרים הרופא יבקש לבצע צילום פנורמי ולא רק צילום רגיל במרפאה, ובמצבים מסובכים מומלת לבצע גם צילום תלת-מימדי שנקרא CT.
 
במצבים שבהם יש סיכון גבוה לפגיעה למשל בעצב בלסת התחתונה מומלץ לבצע את העקירה הזו על ידי מומחה לכירורגיה פה ולסת, וגם אז רק לאחר ביצוע הצילומים שפורטו למעלה.

כדי לבצע את העקירה הכירורגית בעדינות ובמקצועיות, עם רצון לגרום לכאבים ולדימום מינימליים, ברוב המקרים הרופא המנתח יבצע חיתוך של חלק מהשן, יוציא אותו בעדינות, ורק לאחר מכן יוציא את שאר השן. אגב הטכניקה הזו של חיתוך השן והוצאת כל חלק בנפרד הינה גם הטכניקה שמשמשת אותנו גם לעקירות כירורגיות בשיניים אחרות, לא רק בשיני בינה. כך לא רק שהעקירה זהירה יותר, גם הפצע בתוך העצם והחניכיים קטן יותר, פחות מדמם וכואב, ומחלים הרבה יותר מהר.

 * ישנם מקרים בהם הכירורג מחליט כי שורשי השן הכלואה קרובים מדי אל העצב הגדול בלסת התחתונה, לאחר שבחן היטב את הצילומים הרנטגניים שבוצעו, וכי ניסיון לעקור את כל השן עלול להוות סכנה לפגיעה בעצב. במקרים אלו הכירורג יבצע חיתוך (=קיטום) של רוב השן ויעקור אותה בעדינות, ויותיר בתוך הלסת חלק קטן מהשורש שהינו הסמוך ביותר לעצב ומסוכן מכדי לעוקרו. לאחר התפירה העצם והחניכיים יצמחו מסביב כרגיל, וחלק קן זה שנותר כמעט לעולם אינו גורם לבעיות עתידיות.

הוראות לאחר העקירה הכירורגית

יש לעקוב אחרי הוראות הרופא האישי המטפל במלואן, וליצור קשר עם המרפאה בכל בעייה שהיא. הנחיות אלו שמפורטות בהמשך הינן כלליות בלבד!
בשום אופן אסור לצום או לשנות את המינון התרופתי הקבוע שלכם, במיוחד אם הנכם מצויים בבעייה בריאותית ומטופלים תרופתית/תזונתית.
לאחר עקירת שיניים יש להקפיד על ההוראות הבאות בכדי למנוע סיבוכים וכאבים מיותרים. באזור העקירה תיתכן נפיחות וכן הגבלה בתפקוד, כגון קשיים בפתיחת הפה, בלעיסה, נפיחות וכולי. הכאב נמשך בדר"כ 24-36 שעות, וחולף בהשפעת כדורים משככי כאבים, כגון אדביל, רוקסט, נרוסין, אקמול, אופטלגין וכולי. נשים בהריון – אקמול (או תרופה אחרת באישור הגניקולוג בלבד.
במידה וניתן מרשם לאנטיביוטיקה, יש להמשיך ולבלוע את הכדורים עד גמר הכדורים שנרשמו.
אין לקחת אנטיביוטיקה ללא הוראות מהרופא וללא מרשם! אם הינך מטופל בתרופות אחרות, יש לעדכן את הרופא!
בכל מקרה אין להפסיק טיפול תרופתי ללא הוראה ישירה!
  
24 שעות ראשונות:

• לא לעשן! עישון עלול לגרום לזיהום מיותר של פצע העקירה, לכאבים וסיבוכים מיותרים גם אם בולעים אנטיביוטיקה
• לא לשטוף את הפה ולא לירוק כל היום. אם יש מעט דם ברוק, להניח פד גזה במקום העקירה ולהדק שיניים למשך 20 דקות.
• לא לאכול או לשתות במשך שעתיים, למעט גלידה, יוגורט קר וכולי. כדאי למצוץ מספר פעמים ביום קוביית קרח ישירות על מקום העקירה. יש להניח שקית עם קוביות קרח עטופה במגבת על האזור הכואב.
• בהמשך היום לא לאכול דברים חמים. ניתן לאכול רק דברים קלים וקרים. חשוב לא לצום, במיוחד לא לחולי סוכרת!
• אין לצחצח את מקום העקירה במשך חמישה ימים. את שאר הפה ניתן לצחצח כרגיל.
• לא לבצע פעילויות פיזית מאומצת כגון חדר כושר, ג'וגינג וכולי.זרימת דם מוגברת בגוף עלולה לגרום לפתיחת הפצע ודימום מחודש, נפיחות וכאבים.

   
לאחר 24 שעות:

• לא לעשן! כאבים עלולים להמשך עד כשבוע לאחר העקירה. יש לקחת כדורים נגד כאבים לפי הוראות הרופא. תיתכן נפיחות באזור המנותח. תתכן הופעת סימן כחול על-פני העור באיזור. להמשיך עם קומפרסים של קרח להפחתת נפיחות והרגעת כאבים.
• יש לבצע שטיפות פה מסוג תארודנט או קורסודיל 5 פעמים ביום, במשך שבוע. כדאי גם לבצע שטיפות פה של כוס מים חמימים מעורבבים עם כפית מלח, 5 עד 10 פעמים ביום, במשך שבוע. אפשר גם כף שמן זית 5-10 פעמים ביום.
• יש ליצור קשר עם המרפאה במצבים הבאים:
• סיבוכים כגון: חום, נפיחות ניכרת של הפנים, הגדלה של בלוטות הלימפה בצוואר והגבלה בפתיחת הפה, דימום שאינו נפסק.
• במידה ואין הטבה מספר ימים לאחר הטיפול יש להגיע למרפאה לבדיקה.
• במידה ובוצע תפר יש לחזור לרופא כעבור שבוע עד שבועיים להורדת התפרים.

מה עוד כדאי לדעת?

• לאחר עקירת שן, נותר חלל מסויים בעצם הלסת (נקרא מכתשית) ובחניכיים. יריקה או שטיפות פה ב24 שעות הראשונות עלולות לגרום לסיבוך שנקרא "מכתשית יבשה", מצב מכאיב מאוד.
• הפצע העמוק יחלים לאט במשך הזמן – עצם חדשה תיווצר והחניכיים ימשיכו לצמוח מעל הפצע. אל תאכלו באיזור הזה עד להחלמה, אוכל עלול להתקע בפצע המחלים ולגרום לזיהום. יש להמשיך לבצע מספר פעמים ביום שטיפות של הפה, עדיף עם מי מלח (כוס מים חמים שבתוכה ממיסים כפית מלח).
• כמעט תמיד אחרי עקירה כזו יישאר שקע מסויים בעצם או בחניכיים באיזור העקירה, וזה נורמלי.
• אם זוהי לא שן בינה אלא שן שמיועדת לשיקום ע"י השתלה או גשר, אל תדחו את הטיפולים הבאים – השיניים שנותרו בפה עלולות לזוז ממקומן וליצור שלל בעיות נוספות, כמו בקיעות יתר, הפרעות סגר, הטיית שיניים, דלקות חניכיים ועוד.

הפוסט שן בינה כלואה – כיצד מבצעים עקירה כירורגית? הסברים ועצות הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

יש שחושבים בטעות כי השתלת שיניים היא כמו השתלת איברים במקרה של מחלה קשה, וכרוכה בתרופות כרוניות לכל החיים, ניתוחים קשים ואשפוזים ממושכים. אך השתלות ברפואת השיניים המודרנית הן תהליך קל ופשוט ברוב המקרים, ואף במקרים מאוד מסובכים אפשר להיעזר בשתלים. שתל דנטלי אינו שן אמיתית שהתקבלה מתורם חי/מת, אלא באנלוגיה "דיבל" או "בורג" שמוברג לעצם הלסת, ובדר"כ עשוי ממתכת (טיטאניום), בדומה למתכות ולטכניקות שבהם משתמשים בניתוחים אורתופדיים. לכן שתל דנטלי גם אינו מצריך תרופות למניעת דחיית שתלים לכל החיים, והטיפול התרופתי הוא למספר ימים לאחר ההשתלות ותו לא.
לאחר עקירה, או מחלת חניכיים ממושכת, מטופלים שונים סובלים מחוסר שן או יותר. הפיתרון באמצעות החדרת שתלים לעצם הלסת ואחר כך שיקום בהתאם למצב הינו תהליך מודרני, פשוט יחסית ברוב המקרים, ולעיתים עדיף מאשר לבצע גשרים ארוכים או תותבות. בכל מקרה, כאשר חסרה שן או מספר שיניים, כדאי לחשוב על האפשרות הזו ולשאול את הרופא לגביה.

כיצד מבצעים שתל?
אם נדמיין כי עצם הלסת היא קיר, ואנו רוצים לתלות משהו כבד עליה, נצטרך דיבל בקיר ובורג שיוצא מהדיבל. ראשית יש לבדוק את חוזק הקיר (קיר גבס, קיר לבנים או קיר בטון?), ואם אין חוטי חשמל או מים חבויים בתוכו. כך גם נבדוק את עצם הלסת: בעזרת צילום CT, שהוא צילום רנטגן תלת מימדי, נוכל לבדוק את עובי ורוחב עצם הלסת, ואם יש לידה מבנה אנטומי חשוב שאסור לפגוע בו (למשל הסינוסים בלסת העליונה, והעצב הגדול בלסת התחתונה). נוכל לתכנן את עומק השתל, רוחבו, הזווית בה הוא יוחדר, ואם יש צורך בחיזוק ועיבוי עצם הלסת. השתל הוא למעשה "הדיבל" שלנו, לאחר תקופת ההחלמה יחובר אליו בורג מיוחד, ואחר כך נוכל לתלות את ה"תמונה על הקיר",
במילים אחרות, השתל הוא למעשה שורש מלאכותי מטיטניום, במקום השן או השיניים שנעקרו. אם ההשתלה הצליחה, נוכל לחבר לשתלים כתר/גשר/תותבות מיוחדות וכולי.

מדוע בכלל לבצע השתלות שיניים?

גם אם חסרה שן אחת או שתיים והמטופל חושב שאפשר להסתדר בלעדיהן, הרי שהשארת המצב כמו שהוא עלול לגרום לנזקים בעתיד שעלולים להיות חמורים, כגון תזוזת שיניים ממקומן, דלקות חניכיים ואובדן עצם לסת, פגיעה אסתטית, פגיעה תפקודית בשרירי הלעיסה ובממפרק הלסת ועוד (חשוב  שיהיה שיווי משקל בין צד ימין לצד שמאל בלעיסה, אחרת גם מפרקי הלסת ושרירי הלעיסה יסבלו בעתיד).

שתל יכול לפתור בעיות רבות, למשל תותבת שמתנדנדת וגורמת לפצעים ושפשופים. למשל במקום לבצע לאחר עקירת שן גשר של 3 שיניים, אפשר לבצע שתל בודד בלי לפגוע בשיניים אחרות, וכולי.

 במגירה או על המדף חיי השתל הם אינסופיים  

לעומת זאת בתוך הפה ובתפקוד מלא המצב שונה מאדם לאדם ותלוי בהרבה גורמים:

ראשית, הקליטה הראשונית צריכה להצליח – לא כל השתלה מצליחה גם אם הכל נראה קל ובסדר. 

שנית, היגיינה אוראלית – חיידקים מצטברים בקלות גם סביב שתלים וכתרים – ללא טיפול יומיומי והיגיינה אוראלית מעולה, גם שיניים טבעיות וגם שתלים וכתרים יפתחו דלקת סביבם. על כן חייבים להתמיד בביקורים וטיפולים לבריאות הפה (המלצה שלי – כל 3 חודשים), וגם כמובן מדי יום בבית, לפחות פעמיים ביום.

גורם נוסף – בריאות כללית . במצבים של מחלות כרוניות שמשפיעות לרעה על מערכת החיסון עלולים להיות סיבוכים גם בחלל הפה . כמובן גם עישון יפחית מבריאות הפה ויוביל לכשלונות מוקדמים יותר.

שן בודדת חסרה, טיפול ע"י שתל + כתר
אם חסרה שן בודדת, לבצע שתל + כתר יחסוך את הצורך בהשחזת שיניים אחרות כדי ליצור גשר, וייתכן ואף יחסוך כסף (בהשוואה, גשר של 3 שיניים למעשה טומן בחובו עלות של 3 כתרים, ואולי טיפולי שורש ומבנים בשיניים שקיימות).

 עקירת שן וחוסר טיפול: סיבוכים אפשריים   (אנימציה – להמתין בסבלנות…)

מספר שיניים חסרות, טיפול ע"י שתלים + גשר

כל השיניים חסרות, טיפול ע"י מספר שתלים + גשר טוטאלי

כל השיניים חסרות, טיפול ע"י שיטת ALL ON 4 –  ארבעה שתלים + גשר טוטאלי

יש חסידים רבים לשיטה זו ובמקביל גם מתנגדים רבים. בעיקרון מבצעים 4 שתלים בזוויות שונות ואליהם מבריגים תותבת מיוחדת ממתכת ואקריל או חרסינה. השיניים שישוקמו הינן על כל הסלת ולא רק באיזור מסויים, ואפשר בחלק מהמקרים גם לבנות חניכיים מלאכותיים כדי לתת מראה אסתטי איפה שהייתה נסיגת עצם גדולה ונסיגת חניכיים. חסידי השיטה טוענים כי השיקום וההשתלות איכותיים וישרדו שנים רבות, ונחסך מהמטופל לבצע ניתוחים גדולים ומסובכים כמו הרמות סינוס והשתלות עצם. מתנגדי השיטה טוענים כי אם וכאשר אחד השתלים יאבד את יציבותו כבר בהתחלה או בהמשך, הרי שהשיקום הגדול והיקר כולו יהיה חסר שימוש. אפשר לבצע שילוב של השיטות ולבצע שיקום לסת טוטאלי על יותר מאשר ארבעה שתלים, וכל מקרה לגופו.

כל השיניים חסרות, שיקום ע"י שתלים + תותבת
תותבות שיניים עלולות לגרום סבל רב למשתמש, ובמיוחד ככל שהשנים חולפות… עצם הלסת נעשית דקה יותר ויותר, התותבת מאבדת מיציבותה הראשונית (אם בכלל הייתה), מתנדנדת / נופלת, ולא מאפשרת ללעוס עליה, לדבר, להתעטש , לחייך וכולי. לעיתים תיקונה באמצעות ליטוש וריםוד יעזור, אך המצב יחזור. לעיתים הניידות והשפשוף יגרמו לפצעים בתוך הפה, פטרת, ריח רע מהפה, זיהום ודלקות. לעומת זאת, אפשר לבצע תותבות שמחוברות בצורות שונות למספר קטן יחסית של שתלים (תותבת נסמכת שתלים, או תותבת-על), וליהנות מאיכות החיים טובה בהרבה: מושגת תותבת יציבה הרבה יותר, שקל לאכול איתה, לחייך, לשלוף ולנקות, לא תגרום פצעים ושפשופים, וברוב במקרים גם תהיה קטנה ודקה יותר מאשר תותבת רגילה.

א. התותבת מעוגנת לשני שתלים באמצעות חיבורים כדוריים ("תיק-תק")

התותבת מעוגנת לשני שתלים באמצעות מחבר שהוא מוט מתכתי ("דולדר בר")

חשיפת שתל

חשיפה מבצעים אם השתל קבור מתחת לחניכיים, ולאחר תקופת ההחלמה וההמתנה הרצויה אפשר להתחיל לבצע שיקום עליו ולבנות כתר שמתחבר לשתל.  הרופא יבצע חתך קטן בחניכיים ויפתח בהן פתח מעל מיקום ראש השתל. לאחר מכן מחברים "כיפת ריפוי", שהיא למעשה כמו "מכסה מעל סיר" ומעט בולטת מעל החניכיים, כדי שהחניכיים יתרפאו סביבה ולא יכסו יותר את השתל. 

בחלק מהמקרים יש צורך בתפרים, בחלק מהמקרים יש צורך בהרדמה, רמת הכאב מאוד קטנה אם בכלל, ההחלמה מהירה בדרך כלל. כדאי לבצע שטיפות פה מספר פעמים ביום במשך מספר ימים לאחר החשיפה. 

בחלק מהמקרים לא צריך לבצע חשיפה כפי שתואר אלא ראש השתל כבר חשוף, אם או בלי כיפת ריפוי. כל מקרה לגופו.

גורמים שעלולים להביא לכישלון השתלות

• כאמור הצלחת ההשתלה והשיקום שאחריה לשנים ארוכות תלוי בראש ובראשונה בהחלטה נכונה ואיבחון בהתאם למצב, אחרי צילום CT. ההצלחה נמדדת ביציבות השתל ובאיכות החיבור שלו אל עצם לסת חזקה ואיכותית. ללא הצלחה בהשגת יציבות איכותית של השתל ("אוסיאו-אינטגרציה"), השתל מועד להיכשל. לכן יש לשקול טכניקות כירורגיות לעיבוי וחיזוק עצם הלסת בהתאם למצב, כמו הרמת סינוס, השתלת עצם, שימור עצם לאחר עקירות וכולי.
• מצבים שעלולים להביא לאיכות עצם ירודה או אובדן עצם רב הינם תהליכים כרוניים כמו דלקות חניכיים ומחלות חניכיים, היגיינה אוראלית גרועה, עישון, מערכת חיסונית לקוייה, מחלות כמו סוכרת לא מאוזנת, אוסטיאופורוזיס וסרטן, ושימוש בתרופות שידועות כבעייתיות בכירורגיה פה ולסת (ביס-פוסופונטים). לאחר השתלות יש להקפיד במיוחד על טיפול שוטף במרפאה, 3-4 פעמים בשנה, ועל שמירה טובה על היגיינה אוראלית טובה בבית.
• יש לוודא גם את המצב הדנטלי של שיניים אחרות סמוכות בפה ושל החניכיים: אין היגיון להשקיע זמן וכסף בהשתלות ושיקום אם הפה מוזנח, למשל אם יש שיניים סמוכות במצב ריקבון מתקדם, או מצב חניכיים גרוע.
• מומלץ לבצע עקירות כירורגיות, שהינן עקירות מאוד עדינות ושומרות על נפח עצם הלסת, בדרך כלל, במחשבה קדימה לכיוון השתלים. לעומת זאת, עקירה שהופעל בה כוח רב, עלולה לגרום לנזק לעצם הלסת שנותרה, מה שיסבך את ההשתלה לאחר מכן.
• כדאי לשקול לאחר עקירות השתלת עצם מיידית, כדי לשמור על עובי ונפח של עצם הלסת שאחר כך תעבור השתלה. זהו תהליך קל ופשוט, ברוב המקרים, אם כי מחייב עלות נוספת, כמובן.
• יש לזכור שהצלחת השיקום תלויה באיכות החיבור של השתל לעצם הלסת: יש מקרים שבהם מומלץ לבצע שיקום זמני מייד לאחר ההשתלות, ויש מקרים שבהם מומלץ לחכות מספר חודשים כדי להשיג יציבות של השתל.

עצות נוספות לפני השתלות ואחריהן

• יש לבצע צילום CT לפני תכנון כירורגיה והשתלות, גם אם מדובר בשן בודדת שנראית קלה מאוד להשתלה.
• יש לעבור איבחון של שאר השיניים בפה ושל החניכיים, לטפל במוקדי זיהום אפשריים כמו עששת, טיפולי שורש שנכשלו, חניכיים מודלקות וכולי.
• לעיתים כדאי יותר לשקם שיניים שעברו טיפולים שונים שנכשלו מאשר למהר ולעוקר שן במצב קשה. למשל שן שעברה טיפול שורש וכתר לפני מספר שנים, וכעת מאובחן שיש דלקת בקצה השורש. אם אפשר לתקן את המצב, למשל ע"י חידוש טיפול שורש וכתר חדש, כדאי לשקול זאת במקום לעקור ולהשתיל. זאת כיוון שהשורש הביולוגי שלנו אמור לשרוד עשרות שנים בפה, זמן אורך יותר מאשר השתל.
• לעומת זאת אם מצב השן הוא חסר סיכוי להצלתה, למשל אחרי סדק בשורש או ניידות גדולה, כדאי לעקור בהקדם ולתכנן השתלה, לפני שהמצב מחמיר, ואף עלול להשפיע לרעה על מצב שיניים סמוכות.
• כדאי להיזהר מפרסומות והבטחות לשיקום מהיר וקל ביום אחד, שיטות פלא וכולי. יש לבחון היטב כל פתרון ולשאול על אלטרנטיבות שונות. דילוג על שלבים שונים בשיקום עלול להיות מסוכן למטופל. גם שיקום על שתלים דורש תחזוקה יומיומית איכותית וביקורים סדירים במרפאה, ואין שום פיתרון שיחזיק מעמד לנצח או בטיפול אחד את כל בעיות השיניים…
• במקרים שצפויים ניתוחים קשים ומסובכים כדאי לבצע את הניתוחים ע"י מומחה לכירורגיה פה ולסת, או ע"י מומחה לניתוחי חניכיים.
• ישנן טכניקות מאוד מתקדמות לכירורגיה היום, למשל ניתוח בעזרת מחשב, או הרמות סינוס והשתלות עצם בשיטות מיקרו-כירורגיות. בדוק עם הרופא באילו שיטות הוא משתמש, במצבים קשים הנ"ל יכול להפחית מאוד את הכאבים שאחרי ולשפר מאוד את סיכויי הניתוח.
• הפסיקו לעשן! העישון מעלה בצורה משמעותית את הסיכון לכישלון הכירורגיה!
• אם הינך סובל ממחלה כלשהי, או נוטל תרופות כלשהן, דווח לרופא כבר במפגש הראשוני, גם אם לא נראה לך שיש קשר בין המצב או התרופות לבין טיפולי שיניים! בהיעדר הנחיות מהרופא, יש להמשיך את השימוש בתרופות היומיומיות שלך כמקודם. לעומת זאת לתרופות שונות עלולה להיות השפעה לרעה על המצב, ויש להתייעץ עם הרופא המטפל (למשל ביספוספונאטים או תרופת נוגדות קרישה).
• לאחר ההשתלות, יש לעקוב במדוייק אחרי הוראות הרופא והתרופות שנרשמו. למשל, גם אם אין ניפחות או כאבים, אין להספיק שימוש באנטיביוטיקה וסטרואידים, אם הרופא הורה על כך. התייעץ עם הרופא גם לגבי כדורים נגד כאבים מסוגים שונים, על שטיפות פה לחיטוי ועוד. כמו כן לאחר ההשתלות כדאי להקפיד על מנוחה, קומפרסים של קרח, תזונה נכונה ועוד.
• בכל מקרה יש ליידע את הרופא על המצב לאחר ההשתלות ולבוא לביקורת, ובמיוחד אם נראה שהאיזור עובר זיהום (למשל נפיחות חריגה, חום גוף עולה, כאבים עזים, הפרשת מוגלה וכולי).

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט שתלים ברפואת שיניים – מהו השתל, איך מבצעים, למה הוא משמש? הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

ד"ר גיא וולפין – מנהל הפורום

במקרה של שן קדמית חסרה, רוב המטופלים ישלימו את החוסר במהירות, בגלל הפרעה אסתטית. אך כאשר שן אחורית חסרה, למשל אחרי עקירה או ריקבון שגרם להרס הכותרת כולה ורק נותרו שורשים בתוך עצם הלסת, לא כולם ימהרו לתקן את המצב, וידחו את הטיפול מסיבות שונות. יש חשיבות רבה לתקן את חוסר השיניים גם בשיניים אחוריות, וזו טעות לחשוב שבגלל שנותרו עוד שיניים שאפשר ללעוס איתן, המצב לא יחמיר ואין סיבה לדאגה.

כאשר אנו לועסים, קיים שיווי משקל במערכת הלעיסה שמבוסס על קשת שיניים שלמה: לחצי הלעיסה שהינם בעיקר על השיניים האחוריות (הטוחנות והמלתעות) מתפזרים בצורה סימטרית מימין ומשמאל, ומנוטרלים. כאשר שן חסרה בעקבות ריקבון קשה או עקירה, קשת השיניים נפגעת, ועלולה להתחיל שרשרת אירועים שמחמירה את המצב ומשפיעה לרעה על מערכת הלעיסה כולה.

הפרת שיווי המשקל בין השיניים באותה לסת וכן בסגר מול הלסת הנגדית עלול להביא לתזוזת שיניים ממקומן הטבעי אל כיוון השן החסרה.
מקרה שכיח הוא שהשן האחורית לשן שנעקרה תנוע באלכסון קדימה (נקרא מזיאליזציה/טילט/שיפט).
מקרה שכיח נוסף הוא שהשן שממול בלסת הנגדית תעבור בקיעת יתר ותצא ממקומה הטבעי (נקרא בקיעת יתר, או over-eruption).

 כאשר יהיו שינויי סגר ותנועות שיניים, עלולות להיווצר בעיות נוספות, כמו החמרה של הצטברות פלאק ואבנית, דלקות חניכיים, קשיים בלעיסה, ריקבון ועששת, רגישות בצוואר השן, דלקות בעצב השן ואבצסים ועוד.

ככל שהזמן עובר ללא טיפול, יהיה קשה יותר ויותר לטפל בהפרעות הסגר שנוצרו. למשל, לא בטוח שיהיה מקום לשתל וכתר במקום השן החסרה. כמו כן יש לזכור שעצם הלסת שנותרה לאחר עקירה עלולה להיספג יותר ויותר, והשיניים הסמוכות תהיינה גם הן בבעיה של חוזק עצם לסת ורקמות חניכיים סביבן.

פתרונות אפשריים
שתל וכתר – השתל הוא פעולה רוטינית במרפאות שיניים, ועליו יורכב כתר שישחזר את השן החסרה.
גשר – הגשר הוא מספר כתרים מחוברים ביניהן, חלקם מורכבים על שיניים קיימות וביניהם הכתרים שישלימו את השן או השיניים החסרות
תותבת חלקית – להשלמת החוסר באופן זמני או קבוע (למידע על שיניים תותבות)
בילדים – "שומר מקום", שימנע תזוזות שיניים וישמור על המקום בקשת לטובת השן שעתידית לבקוע.

כאשר חסרות כל השיניים האחוריות, נוצר מצב חמור שמכונה "קריסת מנשך אחורי" (Posterior Bite Collapse). מצב זה אופייני לאחר מחלת חניכיים (פריודונטיטיס) מתקדמת ו/או בעקבות הזנחה ממושכת וחוסר טיפול.

ראה גם בסירטון אנימציה קצר את הסיבוכים האפשריים:

החמרה במצב: כאשר המשנן האחורי חסר ואין סגירה/לעיסה באיזור הטוחנות והמלתעות, עומסי הלעיסה יהיו רק על הניבים ועל החותכות. שיניים אלו  אינן מיועדות ללעיסת מזון, הן בעלות שורש אחד ועצם הלסת סביבן דקה יותר. העומסים עליהן גדולים מדי במצב זה, ובמיוחד אם יש מחלת חניכיים והשיניים אינן יציבות בתוך הלסת, עלולה להיות תזוזת השיניים החותכות קדימה ובאלכסון, לכיוון השפתיים, היווצרות רווחים ביניהן (flaring), השפתיים ינועו גם קדימה ויהיה קושי בסגירן והצמדתן זו לזו, המצב הפריודונטלי (מצב החניכיים) יחמיר, עד לאובדן השיניים, ועצם הלסת והחניכיים באיזור.באיזור האחרוי, בהיעדר תמיכת השיניים הלחיים עלולות לשקוע פנימה וגם להשפיע לרעה על המראה הכללי של הפנים.

מצב זה כמובן יהיה קשה עוד יותר לתקן, יצריך השתלות שיניים והשתלות עצם לסת וזמן החלמה מממושך, ובוודאי עלות כספית גדולה.

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט שתל או גשר? חוסר שיניים והפרעות סגר– למה חשוב לשחזר שיניים חסרות? הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

זקוקים לרופא שיניים חירום? הכנסו לעמוד זה

עדיף ללכת אל רופא השיניים, מאשר לזחול אליו עם כאבים… להלן מספר הצעות לעזרה ראשונה עד שתגיעו אל מרפאת השיניים, זכרו שהכאב נועד להתריע על סכנה לגופנו, והבעייה לא תעלם מעצמה ללא טיפול יסודי ומקצועי, ובדרך כלל אף תחמיר לאורך זמן

כאבים בשיניים:
כאב חד וקצר, אחרי שתייה קרה או מאכל מתוק או קר:
אופייני לחור (עששת) בשן ו/או כאשר סתימה נשברה. לא לאכול על השן המציקה, אם החור עמוק השן יכולה להישבר. כדאי לבצע סתימה בהקדם כדי למנוע שבר בשן ו/או המשך הריקבון עד לעצב, דבר שיגרום דלקת בעצב, כאבים קשים ויצריך טיפול שורש, ולרוב גם כתר.

כאב ממושך ועמום, גם כשלא אוכלים / שותים:
יתכן ומעיד כבר על דלקת כרונית במוך (עצב) השן, כנראה יהיה צורך בטיפול שורש או חידוש של טיפול שורש ישן ולקוי. הכאב העמום יכול להפוך בפתאומיות לכאב חזק ביותר, כשהדלקת תהפוך לזיהום חריף! כדאי להגיע לאיבחון וטיפול יש להגיע בהקדם לבדיקה וטיפול, לפני התעוררות מצב חירום, כמו נפיחות גדולה, מוגלה ואבצס.

כאב חזק ביותר וממושך מאוד:
לפעמים אפילו מרגישים תחושה כאילו פטיש דופק בתוך השן, והקרנה לשיניים אחרות, ללסת, לאוזן ועוד. אלו בדרך כלל סימנים של דלקת חריפה במוך (עצב) השן, לאחר חור עמוק מאוד. יש להגיע בהקדם למרפאת השיניים, לטיפול חירום שנקרא אקסטירפציה  ו/או אנטיביוטיקה, ואחרי שהדלקת נרגעת יש להמשיך עם טיפול שורש.

עזרה ראשונה לכאבים מהשיניים:

• צמר גפן טבול במעט עראק, ולשים על החור הכואב או לידו
• כנ"ל שורש ציפורן טחון
• כנ"ל משחה נגד כאבי בקיעת שיניים של תינוקות (בבית המרקחת, אין צורך במרשם)
• כדורים נגד כאבים שהינם נוגדי דלקת (בבית המרקחת, לחלקם אין צורך במרשם, התייעץ עם הרוקח
• אסור לנסות ולפורר כדור נגד כאבים ולתחוב לחור הכואב – אתם עלולים לגרום לכוויה כימית בחניכיים

עזרה ראשונה לכאבים בחניכיים:
חניכיים כואבים, נפוחים, אדומים ומדממים מעידים על דלקת זיהומית חיידקית בחניכיים, בגלל צחצוח לקוי, הזנחה, וזמן רב שלא בוצע טיפול להסרת אבנית במרפאה. כדאי להגיע למרפאה בהקדם ולבצע טיפול מקצועי, והדרכה יסודית בהיגיינה אוראלית. כמובן שישנן עוד סיבות לכאבים בחניכיים, ויש לאבחן במדוייק

• לצחצח עם מברשת רכה ועדינה את נקודת החיבור בין השיניים והחניכיים, עם משחה/ג'ל נגד דלקות חניכיים (התייעץ עם הרוקח עד שתגיע לרופא השיניים האישי שלך או לשיננית). אפשר גם לעסות את החניכיים הכואבים עם שמן זית
• להכין שטיפת פה ביתית של מי מלח – להמיס כפית מלח בתוך כוס מים חמים, ולגרגר היטב מספר פעמים ביום. אפשר גם לגרגר תה שהוכן מבבונג, קמומיל, זעתר, אקליפטוס, מרווה וכולי
• אפשר גם לקנות שטיפת פה לחיטוי פצעים ודלקות בחניכיים בבית המרקחת ללא מרשם רופא
• אם יש נסיגות חניכיים וכאב באיזור הנ"ל, להבריש גם בין השיניים עם מברשת מיוחדת, או עם קיסם, או עם חוט דנטלי
• לעיתים נתקע אוכל בתוך החניכיים באיזור של חור גדול או סתימה שבורה, וגורם לכאבים ("דחיסת מזון"). כדאי לנקות היטב את האיזור עם קיסם או חוט דנטלי, וכמובן לטפל בחור בהקדם

עזרה ראשונה לכאבים בעת בקיעת השיניים של תינוק:
הדיעות חלוקות אם שיניים בוקעות גם גורמות לחום ושלשולים, ובכל מקרה אם יש חום מאוד גבוה שלא מגיב לתרופות או שלשול שלא פוסק, יש להגיע בהקדם לרופא הילדים לטיפול!

• כדאי לתת לתינוק בגיל 4-5 חודשים מברשת קטנה לפעוטות, כאשר ידחוף אותה לפה יתרגל אליה במהירות, וינגוס אותה ללא הפסקה. העסוי מהמברשת מקל על כאבי הבקיעה ומדגדג בחניכיים, וכך גם תקבלו תינוק שאוהב לצחצח שיניים…
• כדאי גם לקרר את המברשת להקלה נוספת בכאבי הבקיעה
• אפשר לבצע עיסוי לחניכיים הכואבים עם שמן זית
• לתת תה קמומיל במקום מי השתייה (אבל בלי סוכר!)
• לקנות שורש של צמח הסיגלית בחנות טבע ולתת לתינוק ללעוס
• לקנות בבית המרקחת ג'ל המיועד לכאבים אלו ומכיל מעט חומר הרדמה (אם כי לא במיוחד יעיל, בגלל הרוק האפקט נגוז במהרה)
• אסור לחלוטין לנסות ולבצע חתך בחניכיים כדי "לשחרר" את השן הכואבת שלא בקעה! הנ"ל מסוכן ביותר ועלול לגרום לזיהום ודימום מסוכנים

עזרה ראשונה לכאבים בגלל אפטות:
האפטות הן סוגים שונים של פצעים שורפים בפה, שחולפים לאחר מספר ימים אך יכולים גם להופיע שוב ושוב.

• חלב עיזים (מפוסטר בלבד!!!): גירגור חלב עיזים ושתייתו נחשב כיעיל במניעת אפטות ובטיפול בהן. חלב עיזים מפוסטר יעיל בדיוק כמו חלב עיזים ישירות מהעטין, אך הינו בטוח. חלב עיזים לא מפוסטר מעלול להיות מסוכן ביותר, ואין להתפתות להבטחות שהעז מחוסנת וכולי!
• אפשר גם להגביר תצרוכת מוצרי חלב עיזים, כגון לבנה, גבינות עיזים וכו'.
• להמנע מצריכת מזונות חומציים: פירות הדר, עגבניות, מלפפונים חמוצים וכו'.
• להעלות רמת האבץ בתזונה: בשר, קטניות, פטריות, זרעים, אגוזים, דגים ופירות ים, ביצים, דגנים מלאים, שמרים.
• אפשר למרוח על הנגע טחינה גולמית עם מעט דבש, פרופוליס, שמן אובליפיחה, אנאדנט (ג'ל להרגעה). שימו לב – לעיתים יש קשר בין אפטות חוזרות ונשנות אצל ילדים לבין מחלת הצליאק) רגישות לגלוטן) או מחלת קרון (מחלת מעיים דלקתית). כדאי להיוועץ עם מומחה לרפואת שיניים לילדים או מומחה לרפואת הפה אם אלו אכן אפטות.

שינויים מומלצים בתזונה / תוספי מזון נגד אפטות (יש לזכור שאין מדובר בתרופות שיעילותן מוכחת):

• קו-אנזים q10, אסטר C500, אסטרולה, ויטמין B12, אבץ פיקולינאט, פרופוליס, חומצת אמינו אל-ליזין

תכשירים בבית המרקחת, ללא מרשם רופא:

• פרו-פה: מדבקית שנדבקת לאפטה, נמסה לאחר 8-6 שעות. הבידוד ממגע ומאוכל/שתייה מקל על הכאב. כמו כן משחררת חומרים כמו ויטמין A, מלחים ושמנים ארומטיים המסייעים בריפוי האפטה. רצוי להשתמש בה לפני השינה, ולא לקלפה.
• אפטגון/אפטה-X: ג'ל המכיל חומרים מרגיעים כמו אלוורה וחומרים היוצרים שכבת בידוד מגינה מעל הפצע, שנמשכת מספר שעות. ויוצרת הקלה מיידית בכאב , ולעיתים אף מזרזת את החלמת הפצע.
• קנקא: ג'ל המכיל 20% בנזוקאין, כחומר מאלחש. יוצר שכבת בידוד בין האפטה לבין חלל הפה.
• תארודנט / קורסודיל: תכשירים לחיטוי פה, המכילים כלורהקסידין. גירגור אלכוהול – פחות מומלץ.
• אוראל מדיק: תכשיר שמגיע בתוך מקלון עם כותנה. לאחר פתיחת המקלון, יש להצמיד את המקלון עם החומר הפעיל אל האפטה למשך 5-10 שניות. החומר צורב אך האפקט מהיר מאוד – האפטה נצרבת, והכאב נרגע במהירות. נותר כיסוי לבן שנושר לבד לאחר 2-3 ימים.

תכשירים בבית המרקחת, יש צורך במרשם רופא:

•  משחת אוראקורט E : מכילה סטרואידים לריפוי הפצע ועזראקאין כחומר מאלחש, המרקם דומה לחול דביק שמונע התמוססות מהירה ברוק

עזרה ראשונה לכאבים בגלל פצעי הרפס על השפתיים:
ההרפס הוא וירוס שחבוי בגופנו ומתפרץ מדי פעם, במיוחד כשהגוף חלש, או בעקבות חשיפה לחום או לקור, או בעת סטרס וכולי. בדרך כלל ההתפרצות החוזרת היא על השפתיים, ובדרך כלל מקדימים אותה סימנים אופייניים, כמו גירוד או עקצוץ

• ילדים – הורדת חום, תה עם דבש, משחת פרופוליס, שתייה קרה, גלידה, משחת הרדמה לבקיעת שיניים תקל על הפצע השורף, טחינה גולמית על הפצע וכולי. יש למנוע גירוד, אפילו ע"י חבישת גרביים על הידיים של התינוק.
• מבוגרים – מריחת זובירקס עוד בתקופה שהפצע לא הופיע אבל כבר יש גירודים אופייניים באיזור, עקצוצים וכולי. לא צריך מרשם רופא כדי לקנות זובירקס, היא זמינה בכל בית מרקחת בקלות, ונחשבת בטוחה ויעילה
• חשוב: ההרפס אינו חיידק אלא וירוס, ולכן אין לבלוע אנטיביוטיקה בגלל הרפס!
• חשוב: לא לנסות למרוח על ההרפס משחת אוראקורט שמיועדת לטיפול באפטות ומכילה סטרואידים, או לבלוע סטרואידים – במקרים נדירים עלולים להיווצר סיבוכים קשים, ואף דלקת ואבצסים ברקמת המוח!
• חשוב: מין אוראלי יכול לגרום הידבקות הרפס מאיבר המין אל הפה, וכן הידבקות של איבר המין בהרפס של הפה. כנ"ל ההרגל של מציצה לאחר ברית מילה (במגזרים מסויימים) הינו מסוכן, ויכול להדביק את התינוק בהרפס אם יש למוהל!
• חשוב: אם קבעת תור לטיפול שיניים, ובדיוק יש לך פצע הרפס בפה או בשפתיים, כדאי לדחות את הטיפול.
• חשוב: פצע ההרפס מדבק מאוד, למשל לאצבע, למשל בנשיקות ולמשל ביחסי מין
• אפשר להגביר צריכת מזון עשיר באבץ וליזין: בשר, דגים, פטריות, דלעת, פיסטוק, כוסמת, אכינצאה וכולי. כמו כן יש בבית המרקחת תוספי מזון שאפשר לנסות לחזק בעזרתם את המערכת החיסונית, כמו קואנזים קיו10, אבץ, אסטרולה,, L- Lysine ועוד. כנ"ל אפשר לנסות טיפולים בדיקור סיני

עזרה ראשונה לריח רע מהפה (האליטוזיס):
רוב הבעיות של ריח רע מהפה נגרמות בגלל חיידקים, שעלולים לגרום לריקבון שיניים, לאבנית, לדלקות בחניכיים, נזלת כרונית או סינוסיטיס. חלק מהמקרים הינם בגלל יובש פה ותרופות שונות. אם יש בפה כתרים באיכות גרועה או סתימות לקויות או תותבות מוזנחות המצב יחמיר, במיוחד אם יהיה ריקבון מתחת לכתרים או לסתימות. רק חלק קטן ממקרי הריח הרע מקורו בבעיות קיבה, דלקת גרון, דלקת שקדים. במילים אחרות, בדרך כלל הטיפול בריח רע מהפה הוא במרפאת השיניים

• ללעוס מספר פולים של קפה, מספר עלים של נענע/פטרוזיליה, גרגירי הל, שרף אלת המסטיק, דלעת טרייה וכולי
• לשתות תה מעלי זעתר/קמומיל/בבונג/אקלפיטוס
• בכל מקרה לא כדאי לצחצח יותר מ2-3 פעמים בכל יום, ולא כדאי לבצע מספר פעמים רב של שטיפות פה כל יום: כך דווקא נגרם יובש פה, שיוביל להאליטוזיס. מספיק לצחצח שיניים או להשתמש בחוט דנטלי או בקיסמים מיוחדים לאחר הארוחה, ואז לבצע שטיפת פה.
• לעיסת מסטיק שעות רבות כל יום תגרום לבסוף לכאבים כרוניים בשרירי הלעיסה ו/או פגיעה במפרק הלסת, מצב שקשה מאוד לרפא. אפשר ללעוס מספר דקות מסטיק ללא סוכר אחרי הארוחה, ולא יותר. אפשר גם למצוץ סוכריות ללא סוכר.
• ריח רע כרוני מהפה אינו נגרם בגלל מאכלים עם ריח חזק כמו בצל, שום, טונה, נקניק וכולי, אלא אם יש בעיות בדרכי העיכול. אבל בכל מקרה כדאי להפחית באכילת בצל, עמבה, שום, סחוג וכולי…

עזרה ראשונה לכאבי שיניים בגלל סינוסיטיס:
הסינוסים בלסת העליונה (מתחת לעיניים, מימין ושמאל לאף) קרובים מאוד לשורשים של השיניים הטוחנות ומעוצבבים ע"י אותו עצב. דלקת בסינוסים עלולה לגרום לכאבי שיניים קשים בעיקר בלסת העליונה בשיניים הטוחנות, שעלולים להקרין גם ללסת התחתונה, לאוזן ולשיניים סמוכות.

• לפני שנבהלים וחושבים שיש בבת אחת המון שיניים שצריך לטפל בהן, יש להגיע למרפאת השיניים או אל רופא המשפחה / אף אוזן גרון, ולעדכן את הרופא שיש גם סינוסיטיס או הצטננות קשה וממושכת. בדרך כלל הטיפול יהיה בעזרת אנטיביוטיקה, אך יש לנסות דרכים נוספות להפחתת האירועים הנ"ל, למשל בעזרת הומיאופטיה ורפואה סינית:
• רפואה סינית: לפי גישה זו, ובעיקר על ידי דיקור סיני במחטים (אקופונקטורה), הטיפול מבוסס על החזרת האיזון בזרימת אנרגיה לטחול, לכבד ולריאות, וכן הפחתת עוצמת הסימפטומים, כמו כאבי הראש והנזלת הסמיכה, לדוגמא.
• תמציות צמחיות ומכשיר אדים קרים: אפשר לנסות להקל על הנזלת הסמיכה והגוש באף על ידי מכשיר אדים קרים בחדר, ובמיוחד בתוספת צמחי מרפא, כמו אוקליפטול ומנטה. אפשר לנסות תוספי מזון לחיזוק מהערכת החיסונית, כמו אבץ וקו-אנזים Q10 .
• חדר מלח : טיפול שמקורו במכרות המלח במזרח אירופה: בחדר מלח הקירות עשויים ממלח שהובא ממכרות אלו, והאוויר שננשם בחדר רווי במליחות יותר מהרגיל. הנ"ל עשוייה לעזור בייבוש הריר והנזלת בדרכי הנשימה. בתור תרופת סבתא אפשר לנסות בבית לשים מלח גס בתוך גרב בד נקייה, לקושר אותה, לחמם מעט במיקרוגל ולבצע איתה קומפרסים וסינוסים הכואבים.
• אפשר גם (במיוחד לתינוקות) להמיס כף מלח בכוס מים חמימים ולמרוח בתוך האף בעזרת קיסם לניקוי אוזניים (צימרון) מהתמיסה המלוחה הנ"ל.

עזרה ראשונה לכאבי שיניים או חניכיים בעת ההריון, הקאות ובחילות:
בריאות פה טובה חשובה מאוד בכדי לשמור על הריון בריא ותקין, ויש קשר ברור ומוצק בין פה מוזנח עם הרבה בעיות לבין שיעור מקרים גבוה מהרגיל של לידות מוקדמות ואף הפלות. ההזנחה מסוכנת לעובר שלך.

• מומלץ מאוד עוד לפני ההריון לטפל בכל בעיות השיניים והחניכיים, ולבקש המלצות מה לעשות בעת ההריון.
• בהריון כדאי לבצע בדיקות וטיפולים להסרת אבנית בכל טרימסטר, ובמידה ויש חורים לטפל בהם. ברוב המוחלט של המקרים אין כל חשש לבצע זריקות, סתימות, טיפולי שורש, צילומי רנטגן, עקירות ואנטביוטיקה. כמובן שיש לוודא שהרופא יודע מה מותר ומה אסור לאישה בהריון, ולא כל רופא יודע לבצע הנ"ל. אם הרופא טוען שאין מה לעשות בהריון עם בעיות שיניים או חניכיים, ולחכות לטיפול עד לאחר הלידה – החליפו אותו!
• אופייניים בהריון דלקות ודימומים מהחניכיים (בגלל ריבוי הורמונים וצחצוח לקוי בעיקר), ותחושה שהשיניים מתפוררות (בגלל ריבוי חומצות בפה, למשל אחרי הקאות, והימנעות מטיפולי שיניים)
• נגד בחילות והקאות אפשר להרבות בשתיית מים קרים או חלב, להפחית את המזון והמשקאות החומציים או המסוכרים או המוגזים, לבלוע כמוסות ג'ינג'ר או ללעוס ג'ינגר, להריח קליפת לימון מגוררת וכולי.
• ללעוס לאחר ההקאה מסטיק/סוכריה ללא סוכר, לגרגר מי פה המכילים פלואוריד או לפחות מים, ולנקות בעזרת מטלית בד. אין לצחצח לאחר כל הקאה – ייגרם נזק של שחיקה חומצית לשיניים והמצב יחמיר.
• נגד דלקות חניכיים כדאי לעיין בהמלצות למעלה, וחשוב להגיע פעם בטרימסטר לשיננית
• נגד חורים בשיניים כאמור חשוב לטפל בהקדם, ולא להזניח ולחכות עד לסוף ההריון

עזרה ראשונה כאשר כתר או גשר נפל
יכולות להיות סיבות שונות לכתר או גשר שנפל מהשיניים. הנפוצות שבהן הן החלשות הדבק או התמוססותו, ו/או ריקבון או סדק בשן שמתחת לכתר. בכל מקרה יש לגשת בהקדם למרפאת השיניים, לאיבחון וטיפול בהתאם, ובמיוחד אם יש כאבים

• אפשר לקנות בכל בית מרקחת דבק להדבקת שיניים תותבות ולהשתמש בו באופן זמני: לנקות את החלק הפנימי של הכתר שנפל בעזרת מברשת או קיסם וזרם מים, להבריש את השן בתוך הפה, למרוח מהדבק בחלק הפנימי של הכתר, להדק אל השן, להדק את השיניים בחוזקה מספר דקות עד שהדבק מתייצב. אגב, הדבק שמגיע כמו משחה או ג'ל, קל מאוד לשימוש. דבק בצורה של אבקה פחות מתאים למקרה זה)
• בשום אופן אין לנסות להדביק בעזרת דבק מגע, סופר-גלו וכולי. אלו רעילים ועלולים גם לגרום לכוויה כימית ולנזקים נוספים בתוך הפה!

עזרה ראשונה : שן חלבית שמתנדנדת וכואבת לילד

בערך בגיל 6-7 השיניים החותכות תתחלנה להתנדנד, ומספר שבועות לאחר מכן תנשורנה ותוחלפנה ע"י החותכות הקבועות. בין הגילאים 10-13 בממוצע יהיה עוד פרק זמן של החלפת החלביות האחוריות והניבים. לעיתים הניידות של החלביות גורמת לכאב לילד, ובמיוחד אם נותרו שרידי שורש שלא נספגו עד הסוף ודוקרים את הילד בחניכיים.

• למד את הילד לשחק ולנדנד את השן עם האצבע. יש לעשות זאת עשרות פעמים ביום. תוכל גם לעזור לו כהורה ולעשות זאת איתו
• כנ"ל למד אותו לשחק עם הלשון מול השן הניידת ולנסות לדחוף אותה עם הלשון
• ג'ל נגד כאבי בקיעת שיניים של תינוקות יכול לעזור
• אם המצב נמשך ומאוד מכאיב, גשו למרפאת השיניים, הרופא ישלוף את השן הניידת בקלות, לרוב אפילו לא צריך זריקת הרדמה

עזרה ראשונה:  כאבים אחרי עקירת שן, השתלה, ניתוח

הכאב הוא אינדיבידואלי, לחלק כואב מאוד וחלק יעברו את הפעולה הכירורגית בקלות. כמובן שגם המצב עצמו קשור לעוצמת הכאב, וכן מיומנות הרופא וכן המצב הבריאותי הכללי

• יש למלא אחרי הוראות הרופא בקפידה! אם ניתנה תרופה כלשהי, ובמיוחד אנטיביוטיקה או סטרואידים, יש להמשיך ולבלוע את התרופה עד גמר המינון, ולא להפסיק!
• לאחר 24 שעות כדאי להתחיל לבצע שטיפות פה: כל כמה שעות לגרגר שטיפת פה כמו תארודנט או קורסודיל, וכך גם כוס מים חמים עם כפית מלח מומסת בתוכה. יש לגרגר כדקה ולירוק
• קירור המקום : מספר רב של פעמים ביום כדאי לשים מספר קוביות קרח בשקית ניילון ולעטוף במגבת, וללחוץ על הלחי מול איזור הכירורגיה. אפשר גם עם שקית מזון קפוא עטופה במגבת. בתוך הפה כדאי למצוץ קוביית קרח ישירת על איזור הניתוח. כנ"ל גלידה, יוגורט וכולי.
• לא לעשן! העישון גורם לזיהום מקום הניתוח!
• מנוחה פיזית: חשובה במיוחד ב24 שעות הראשונות
• מקרה חירום:יש ליצור קשר במיידי עם הרופא! מקרי חירום לדוגמא –  אם התפרים נפתחים ומתחיל דימום, אם חום הגוף עולה משמעותית, אם מתפתחת תגובה אלרגית לתרופות, אם יש הפרשת מוגלה גדולה, אם יש כאבים קשים שלא חולפים וכולי

עזרה ראשונה לאחר חבלה בשיניים של הילד

• חשוב לגשת בהקדם למרפאת השיניים לבדיקה, כמובן בעדיפות לרופא שיניים שהינו מומחה לרפואת שיניים לילדים
•  שבר של שן יכול להיות קטן וזניח, אך יכול להיות גם שהשבר גרם לחשיפה של העצב (מוך) ויגרור זיהום קשה וכואב
• אם השן חלבית, והיא נעקרה ממקומה – אין לנסות ולהחזירה למקום
• אם השן היא שן קבועה ("שן של מבוגר") ונעקרה ממקומה, כדאי לשטוף במים ועדיף בחלב, לא לגרדג ולא לנגב אלא להשאירה רטובה, להכניס לכלי עם חלב ולמהר למרפאת השיניים, יש סיכוי סביר שאם לא חלף זמן רב מהחבלה הרופא יצליח להחזירה למקומה.
  
• גם אם זו שן חלבית שנפגעה, כדאי להגיע לבדיקה בהקדם אצל מומחה לרפואת שיניים לילדים (פדודונטיה). כדאי לבדוק שהשן לא נפגעה בצורה קשה, שכן אז עלול גם להיגרם נזק לשן הקבועה שמתפתחת מתחתיה.

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט עזרה ראשונה ותרופות סבתא לכאבי שיניים, דלקות בחניכיים, דלקת בסינוסים, ריח רע מהפה ועוד הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

סינוסיטיס, הפה והשיניים: הסבר, עצות ודרכי טיפול 

ד"ר גיא וולפין – מנהל הפורום

הסינוסים הינם איזורים חלולים בעצמות הגולגולת, שנועדו להפחית ממשקל הגולגולת, לחמם את האוויר שאנו נושמים ולנקותו, לתת תהודה לקול ועוד. בחלק הפנימי של הסינוסים יש ציפוי של רירית, דומה לרירית של חללי האף. בלסת העליונה קיימים שני סינוסים, מצד ימין ומצד שמאל של האף, מתחת לעיניים. (הסינוסים המקסילריים – Maxillary Sinus). במצח קיים סינוס גדול נוסף (הסינוס הפרונטאלי). יש גם סינוסים קטנים יותר, בנקודה בה העין והאף נפגשים (הסינוסים האתמואידליים).  סינוס נוסף (הסינוס הספנואידלי) קיים בחלק הגולגולת הפנימי.  אין סינוסים כלל בלסת התחתונה.

מהי סינוסיטיס (דלקת גתות האף)?

כאשר אדם לוקה בנזלת כרונית או סינוסיטיס כרונית, למשל אחרי דלקת בדרכי הנשימה, או אם סובל מאלרגיות ממושכות,  עלולה הרירית שבתוך הסינוסים עלולה ללקות בדלקת ואף להיות במצב זיהומי ומוגלתי. שפעת קשה ו/או התקררות ממושכת גם היא עלולה להוות גורם סיכון לסינוסיטיס. הנזלת תיראה צהבהבה או ירקרקה, תהיה סמיכה יותר מאשר נזלת רגילה, ויהיה קושי גדול מהרגיל בקינוח האף. עוד סימנים אופייניים לסינוסיטיס (אחד או יותר): כאב באיזורים שבהם נמצאים הסינוסים (לסת עליונה מימין ומשמאל לאף ומתחת לעיניים, וכן במצח מעל הגבות), עלייה בטמפרטורת הגוף, חוסר אנרגיה, בעייה בשיווי וסחרחורת, התייבשות הפה וריח רע,  כאבים בשיניים הטוחנות העליונות (שאולי גם יקרינו לשיניים אחרות ו/או לאוזן וכולי). הכאבים הנ"ל מפושטים באיזור הפנים בגלל שהעצב שנותן תחושת כאב לשיניים (העצב הטריגמינלי) גם מעצבב את הסינוסים ואת עור הפנים, בין היתר.לכן כאשר רופא זהיר ומיומן שומע מהמטופל כי יש לו כאבים שיניים במספר מקומות בלסת העליונה, ובמיוחד אם היה מקורר לאחרונה, ובמקביל אין שיניים רקובות במצב חמור, עליו לנסות ולאבחן סינוסיטיס. זאת אפשר לבצע ע"י הקשה מעל הסינוסים  במצח ובצידי האף ו/או הרכנת פתאומית של הראש למשך 10-15 שניות לכיוון הברכיים. בדרך כלל במצב סינוסיטיס יתעורר הכאב האופייני בעת בדיקות אלו.

סינוסיטיס ובעיות שכיחות בחלל הפה
1. כאבי שיניים מפושטים: הופעת כאבי שיניים במספר שיניים בו זמנית, בעיקר בשיניים הטוחנות בלסת העליונה, כאמור בגלל העצב הטריגמינלי שמעצבב בין היתר גם סינוסים וגם שיניים וחניכיים. הכאב אופייני יותר ללסת העליונה בשיניים האחוריות, בגלל הקירבה לסינוס, ודומה לכאב בגלל ריקבון עמוק בשן והתעוררות מצב קשה של דלקת בעצב השן – חלשים ועמומים או חדים וקשים. כאשר אתם מגיעים למרפאה בגלל כאבי שיניים בלסת העליונה ובמקביל גם מאוד מצוננים או שכבר יודעים שיש לכם סינוסיטיס, כדאי לעדכן את צוות המרפאה במצב כבר בתחילת הבדיקה, כדי לקבל איבחון נכון בכאב וטיפול מתאים.

2. ריח רע מהפה: לסובלים מנזלת כרונית או סינוסיטיס כרונית יש נטייה יותר מהרגיל לסבול מריח רע מהפה (האליטוזיס, באשת). זאת בגלל הידבקות של שרידי נזלת וליחה אל גב הלשון והשקדים  סיבות אחרות נפוצות הינן עששת ודלקות חניכיים.

3. יובש פה, עששת ודלקות חניכיים: בגלל חסימת דרכי הנשימה וקושי בקינוח האף, וכן בשל התמשכות המצב הנזלתי הכרוני, לעיתים מפתחים הרגל של נשימת פה – לנשום באופן ממושך דרך הפה. כתוצאה מכך  הרוק בחלל הפה ועל השיניים מתייבש, ואינו יעיל במניעת הידבקות חיידקים לשיניים ולחניכיים. הרי שהשיניים נמצאות יותר מהרגיל בסכנה לעששת ולדלקות חניכיים.

4. שינוי צורה של מבנה עצמות הפנים ו/או ליקויי סגר: אם ילדים סובלים מחסימה של האף, הם עלולים להתרגל לנשום דרך הפה. כתוצאה מכך החיך ושאר הלסת העליונה עלולים להיות צרים יותר מהרגיל, עד כדי כך שפניו של הילד יהיו במשך הזמן ארוכות יותר וצרות יותר, ועלולה להיווצר גם הפרעת סגר חמורה, ומיקום השיניים יהיה שונה מהרגיל (cross bite).

5. פטרת הלשון: לאחר שימוש ממושך במשאפים סטרואידליים עלולה להתפתח קנדידה (סוג של פטרייה מזהמת) על הלשון.

6. קושי בביצוע השתלות: בגלל המצב הדלקתי של הסינוסים, שלעיתים גם מוביל לשינוי צורתם וגודלם בתוך הלסת, בקרב מטופלים הסובלים מסינוסיטיס כרוני יש קושי גדול יותר לבצע השתלות במקום שיניים טוחנות שנעקרו כאשר יש צורך גם בהשתלות עצם והרמות סינוס בגלל מחסור בעצם לסת עבה מספיק. מבקרים מסובכים אלו של השתלות כדאי לבצע את הניתוח על ידי רופא שיניים שהינו כירורג מומחה פנים ולסתות.

7. סיבוכים לאחר עקירות בלסת העליונה: במצבים בהם יש צורך בעקירת שן / שיניים בלסת העליונה כדאי לדעת כי שורשי השיניים הנ"ל לעיתים נמצאים בסמיכות גדולה מאוד אל הסינוס או אף בתוכו בחלקם. יש לבצע צילומים רנטגניים מתאימים בכדי לאבחן את המצב. לעיתים תוך כדי עקירה נוצר מצב של פתיחה מחלל הפה אל הסינוס, ועלול להיווצר זיהום באיזור. במצב כזה הרופא יכול לשים ציפוי לאיזור הפתוח שנקרא ממברנה, מעין מחסום שעשוי בדר"כ מקולאגן, ולתפור את החניכיים מעל הממברנה. בצורה זו מפחיתים את הסיכון של דלקת בסינוסים, ומגבים את הניתוח הנ"ל בעזרת אנטיביוטיקה ולעיתים גם סטרואידים למספר ימים.

   
סינוסיטיס כרונית: עצות לטיפול

  אין טיפול אחד שהינו חד משמעית מרפא סינוסיטיס ומומלץ יותר מהאחרים. במצבים קשים אפשר וכדאי לנסות דרכי טיפול שונות, ולשלב בין רפואה קובנציונלית לבין רפואה משלימה. כדאי כמובן להתייעץ עם רופא מומחה אף-אוזן-גרון

 1. אנטיביוטיקה: טיפול בעזרת אנטיביוטיקות מסוג זינאט או אוגמנטין  למשך 10 ימים בדרך כלל הינו הטיפול התרופתי המומלץ, בליווי תרופות משככות כאבים. הבעייתיות בטיפול כזה לאורך זמן, שוב ושוב, הוא החשש להיווצרות זני חיידקים שהינם עמידים בפני האנטיביוטיקות השונות, ואינו מטפל בגורם למחלה (למשל בנזלת אלרגית או בזיהום ויראלי)

2. ניקוז כירורגי: בעזרת מחט דקה יבוצע ניקוז כירורגי של הנזל והמוגלה מתוך הסינוסיםם, על ידי מומחה לרפואת אף-אוזן-גרון או מומחה לכירורגיה. שוב, החיסרון מעבר לכאב הוא שאין פיתרון במקור לבעיית הסינוסיסיטיס.

3. משאפים, סטרואידים: למשל בדיקת אלרגיות וחיסון נגדם, או תרופות להקלה על הסימפטומים. החסרונות בטיפול סטרואידלי ממושך הינם רבים, כמו השמנה, פטרת מסוג קנדידה על הלשון, תשעורת ועוד.

4. כירורגיה של דרכי הנשימה: בהתאם לאבחנה. למשל תיקון כירורגי של מחיצות אף מוגדלות (טורבינקטומי).

5. רפואה סינית: לפי גישה זו, ובעיקר על ידי דיקור סיני במחטים (אקופונקטורה), הטיפול מבוסס על החזרת האיזון בזרימת אנרגיה לטחול, לכבד ולריאות, וכן הפחתת עוצמת הסימפטומים (כאבי הראש והנזלת הסמיכה, לדוגמא).

6. תמציות צמחיות ומכשיר אדים קרים: אפשר לנסות להקל על הנזלת הסמיכה והגוש באף על ידי מכשיר אדים קרים בחדר, ובמיוחד בתוספת צמחי מרפא, כמו אוקליפטול ומנטה. אפשר לנסות תוספי מזון לחיזוק מהערכת החיסונית, כמו אבץ וקו-אנזים Q10.

7. חדר מלח : טיפול שמקורו במכרות המלח במזרח אירופה: בחדר מלח הקירות עשויים ממלח שהובא ממכרות אלו, והאוויר שננשם בחדר רווי במליחות יותר מהרגיל. הנ"ל עשוייה לעזור בייבוש הריר והנזלת בדרכי הנשימה. בתור תרופת סבתא אפשר לנסות בבית לשים מלח גס בתוך גרב בד נקייה, לקושר אותה, לחמם מעט במיקרוגל ולבצע איתה קומפרסים וסינוסים הכואבים. אפשר גם (במיוחד לתינוקות) להמיס כף מלח בכוס מים חמימים ולמרוח בתוך האף בעזרת קיסם לניקוי אוזניים (צימרון) מהתמיסה המלוחה הנ"ל.

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט סינוסיטיס וכאבי שיניים: הסבר, עצות ודרכי טיפול הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

פחד מטיפולי שיניים: כיצד להתמודד עם חרדה דנטלית?

  ד"ר גיא וולפין – מנהל הפורום

כולנו, אפילו הרופאים, לא אוהבים זריקות וטיפולים רפואיים. מצד שני, אין ברירה וכדאי להימנע מנזק מיותר, כואב ויקר לשיניים ולחניכיים, וכדאי ללמוד איך לא לפחד בצורה קיצונית מטיפולי השיניים, ולעבור את הטיפול בהצלחה, ואפילו עם חיוך. איך עושים זאת? ההתחלה היא בעצם להבין שאת החרדה אפשר לנצח. עדיף ללכת אל רופא השיניים מאשר לזחול אליו…

הפחד העיקרי נובע בדך כלל מחוויה שלילית מאוד מטיפול שיניים, עוד בילדות, כאשר הטיפול היה מלווה עוד בסיפורי אימה מהבית, איך אבא שונא רופאי שיניים ואיך אמא מפחדת מהזריקות והממקדחה… הילד יהיה מבוהל עוד לפני שנכנס למרפאה…

חוויה שלילית אחרת מהילדות היא מפגש עם רופא שיניים שנתן יחס גרוע וחסר סבלנות ו/או אגרסיבי בטיפול ובגישה.  גם פחד מהלא-נודע קיים ומאיים, כאשר הרופא לא מסביר מהי האבחנה ומהו הטיפול, מהם החומרים והטכניקות, ובעצם לא מקבל שיתוף פעולה אלא הדחקה ופחד. חוסר התקשורת ו/או חוסר אמתפתיה והבנה לפחד ולמצוקה של המטופל יכולים להשפיע לרעה על כל הטיפול, וכמובן ייצרו פחד ורתיעה מטיפולים נוספים.

ככל שדוחים את הטיפול המצב מחמיר: כאב קטן הופך לכאב איום וקשה, טיפול קטן הופך לגדול, ועלות הטיפול גם הולכת ומתייקרת. והפחד בהתאם. לכן קודם כל כדאי לצאת מהמערבולת ולמצוא רופא שיניים שאיתו תוכלו להגיע למצב של אמון ויחסים טובים.

בקשו המלצות מחברים ושכנים, חפשו מרפאת שיניים שבה היחס מאנשי הצוות ובמיוחד מהרופא הוא יחס חם, סבלני, נינוח, וכמובן מקצועי. הסבירו לרופא ממה אתם מפחדים בעיקר, הוא ינסה למצוא איך להקל על הפחד.  

גז צחוק: גז הצחוק הוא טיפול מודרני ולא מסוכן, שגם מבוגרים יכולים להנות ממנו, לא רק ילדים. למעשה החוויה דומה לשתיית אלכוהול, למשל. יש כאלו שנהנים מריחוף קל ותחושה של נינוחות, לעיתים מעט עייפות. יש טמופלים שבכלל לא מרגישים שהם בטיפול, אלא מדמיינים שהם במקום אחר לגמרי. אפשר ברקע או באוזניות להאזין למוזיקה אהובה וכולי. יש הפחתה של החרדות ושל תחושת הכאב, ומצד שני אין הירדמות מלאה או ואין איבוד הכרה או רפלקסים. רופא מיומן יתאים בהדרגה לכל מטופל את כמות גז הצחוק המתאימה, המערכות המודרניות בטוחות מאוד לשימוש. תופעת לוואי אפשרית – בחילות, ולכן לא מומלץ לאכול מייד לפני הטיפול, ויש לעדכן את הרופא אם יש לכם בחילות. 

אין סכנה של התמכרות לגז צחוק, ואין חשש לשימוש ברוב המקרים (למעט נשים בהריון, בעיות נפשיות או תרופות פסיכיאטריות/סמים). שימו לב: אין להתפתות להצעה של "בלון גז צחוק" במסיבה, למשל. הנ"ל מסוכן, כיוון שאינו עם חמצן ואינו בפיקוח רופא. כמו כן, מכיוון שמדובר בחומר גנוב ומוגדר כתרופה/סם, הנ"ל אסור עפ"י החוק.

לא בכל טיפול חייבים גז צחוק: ככל שהביטחון עולה ורמת האמון ברופא ובצוות גדלה, החששות יתמעטו, ואפשר "לשמור" גז הצחוק לטיפולים מפחידים יותר, כמו עקירה או השתלה, למשל.  

היפנוזה רפואית: רופאים בעלי רשיון להיפנוזה יכולים לבצע זאת כדי לעזור למטופל להפחית את החרדה ואת תחושת הכאב.  

סדציה: רופא מומחה להרדמה יכול לבצע טשטוש עמוק ע"י החדרת תרופות הרגעה דרך הוריד, והאפקט מאוד יעיל בהרגעה, העלמת תחושת הכאב, תחושת זמן משתנה לחלוטין, והמטופל חש עייפות עמוקה מאוד. יחד עם זאת אין מדובר בהרדמה כללית, המטופל לא יאבד את הרפלקסים ולא יזדקק להחדרת צינור אוויר לקנה הנשימה שלו, ויוכל לתקשר עם הצוות המטפל תוך כדי הטיפול. רק רופא עם רישיון לטיפול תחת סדציה מורשה לטפל בעזרת שיטה זו.
 

הרדמה כללית: אפשרות של הרדמה מלאה, ע"י רופא מרדים מומחה. דרך הוריד מוחדר חומר ההרדמה, ולגרון מוחדר צינור הנשמה לריאות. המטופל מאבד את הרפלקסים ולכן חשוב לשמור על דרכי הנשימה. יש לדעת כי אי אפשר לסיים בבת אחת את כל הטיפולים במפגש אחד כזה, ויש לברר היטב מה מוצע לכם ואם יש אמת במה שפורסם. בוודאי אין אמת במחשבה שלא תצטרכו יותר לבוא לעולם למרפאה… קיימת גם סכנה של פגיעה אפשרית במיתרי הקול, זיהום בדרכי הנשימה וכולי.

עצות נוספות להפחתת החרדה מטיפולי שיניים

• מפגש ראשוני ללא טיפול: בקשו לבקר במרפאה, עוד לפני תחילת הטיפולים. הכירו את הרופא והצוות, הסתובבו במרפאה ובידקו שהיא נראית לכם מתאימה (למשל רמת הניקיון, האדיבות, היחס, סגנון הדיבור וכולי). במיוחד חשוב שתפגשו את הרופא ותבדקו אם הוא נראה כמישהו שתוכלו להסתדר איתו.
• הסבר מקצועי מלא: אל תתחילו טיפול לפני שקיבלתם הסבר מקיף – מהי הבעייה, מהו הטיפול, מהם החומרים והשיטות. בקשו מהרופא שיסביר שוב אם לא הבנתם.
• כדאי להגיע למרפאה לפחות חצי שעה לפני, לא להיות לחוצים בזמן ולא לאחר. שבו בחדר ההמתנה עם כוס קפה'תה ועם עיתון/טלוויזיה, והירגעו.
• קבעו תור לזמן שנוח לכם, ואתם פנויים יחסית. אם אתם מרגישים במיטבכם טוב יותר בבוקר, למשל, קבעו תור בהתאם. 
• כדאי להחליט מראש עם הרופא על סימן מסויים של הפסקה בטיפול. למשל לשטוף את הפה, או להסביר שכואב לכם או לא נוח וכולי.
• בקשו שבזמן הטיפול ישמיעו מוזיקה שאתם אוהבים, אפילו שאלו אם אפשר להביא דיסק מהבית. אפשר כמובן לבקש שבטיפול תהיו עם אוזניות.
• חומרים טבעיים להרגעה שאפשר לנסות: רסקיו רמדי/פרחי באך, רגיעון, קלמנרבין וכולי. לבמצבים קשים אפשר לבקש מרשם לתרופת הרגעה, כמו ואבן, למשל.  

אזהרה: אין התמחות ברפואת שיניים שמוגדרת כ"התמחות בחרדה דנטלית", התמחות בדנטופוביה" וכולי. זוהי עבירה חמורה להתחזות למומחה כזה, הן עבירה על החוק והן עבירה אתית, וההסתדרות לרפואת שיניים וכן משרד הבריאות עצמו מפרסמים אזהרות בנושא מדי פעם.

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט פחד מטיפולי שיניים – דנטופוביה / דנטלפוביה: כיצד להתמודד עם חרדה דנטלית? הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

ד"ר גיא וולפין, בית הספר לרפואת שיניים, אוניברסיטת ת"א

במקרה של חור עמוק מאוד ודלקת במוך השן (העצב וכלי הדם הפנימיים), פעמים רבות המטופל חש כאב חזק מאוד בשן, ויש צורך בטיפול חירום כעזרה ראשונה. ההרגשה היא של כאב חזק, לעיתים הכאבים דומים ל"דפיקות פטיש" או ל"פעימות לב", ולעיתים הכאבים מקרינים לשיניים אחרות, לאוזן, לסינוס ועוד. לעיתים הכאב היה עמום וממושך זמן מה, עד להתלקחות הדלקת והתפרצות הכאב החזק וההולם.

דחיית טיפול כזה והצטברות מוגלה וזיהום בעצב המודלק לא רק שהינה עשוייה להיות כואבת יותר ויותר, אלא עלולה להחמיר להופעת נפיחות גדולה. לעיתים חריגות הזיהום עלול להתפשט לכיוון המוח ולגרום למוות (אם כי הנ"ל נדיר מאוד).

לכן, אם מסיבות שונות הטיפול נדחה ונדחה, ולפתע הופיעו כאבים חזקים ו/או נפיחות, יש לגשת בהקדם למרפאת השיניים לביצוע טיפול חירום כעזרה ראשונה.

בדר"כ התהליך שיבוצע בטיפול החירום הוא אקסטירפציה:

א. הרופא מרדים את השן המודלקת

ב. כניסה פנימה אל העצב המודלק תוך כדי סילוק ריקבון (עששת)

ג. תחילת פינוי החלק המרכזי של המוך (העצב וכלי הדם המלווים)

ד. איתור פתחי תעלות העצב שמובילות לשורשים

ה. סילוק שאריות העצב מתוך השורשים

ו. חיטוי תעלות העצב ע"י שטיפות בחומרים מיוחדים

ז. חבישת התעלות – מריחה של חומרים רפואיים נוגדי דלקת בתוך תעלות השורש

ח. סתימה זמנית. בדרך כלל הרופא יוריד מעט מגובה השן, כדי לשחררה ממגע עם השן הנגדית

* לעיתים הרופא יחליט שהזיהום כבר החל להתפשט, וייתן גם מרשם לאנטיביוטיקה ו/או תרופות משככות כאבים שגם מפחיתות דלקת. יש לקחת את התרופות שרושם הרופא בדיוק לפי המרשם ולפי ההוראות, ולא להפסיק את האנטיביוטיקה גם אם יש הטבה בכאבים!

* לא לשכוח שהטיפול הנ"ל הוא רק החלק הראשוני של התהליך שנקרא טיפול שורש, ובפירוש אינו הטיפול הסופי בשן זו. ללא סיום תהליך טיפול השורש, התעלות יזדהמו שוב בחיידקים והדלקת תחזור, לעיתים אף בחומרה!

* אין ללעוס על שן זו עד לסיום התהליך ושיקום השן (בדרך כלל על ידי כתר) – הסתימה הזמנית בהחלט אינה מספיקה כדי להגן על השן

* כל הנ"ל מתייחס לשן שבה לא בוצע טיפול שורש בעבר, והיה קיים חור עמוק בשן שהגיע עד העצב. כמובן שיש מצבי חירום נוספים ברפואת שיניים שיטופלו בצורה שונה

פתיחת השן וניקוי התעלות                        המשך הוצאת העצב הדלקתי              מריחת חומרים נוגדי דלקת בתעלות + סתימה זמנית

• לפעמים הרופא יתן גם מרשם לאנטיביוטיקה – אנטיביוטיקה לא תמיד עוזרת במצב של כאבי שיניים חמורים למשל בגלל זיהום קשה בעצב השן, וכמובן שיכול להיות גם שהשן כואבת מסיבה אחרת, שבכלל לא תהיה מושפעת מאנטיביוטיקה. בקיצור – יש להגיע לרופא השיניים האישי שלך לאיבחון מדוייק וטיפול בהתאם למצב
• לפעמים יש לחזור על פעולת חיטוי התעלות וחבישתן בתרופה מיוחדת + סתימה זמנית מספר פעמים
• יש לסיים את הטיפול הנ"ל בטיפול שורש אם אפשר להציל את השן

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט עזרה ראשונה לכאבים קשים בשן ודלקת בעצב – מהי אקסטירפציה? הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

ד"ר גיא וולפין – ביה"ס לרפואת שיניים באוניברסיטת ת"א
 

מצד אחד ברור שאי אפשר להסכים שהילד לא יצחצח שיניים, ומצד שני יש ילדים שלא מוכנים לצחצח ונלחמים בהורים. אם ההורים יוותרו, או יצאו מנקודת הנחה שממילא השיניים החלביות תתחלפנה וזה "לא נורא" שהילד לא יצחצח אותן, זו טעות חמורה, שתפגע בבריאות הילד ותגרום כאבים מיותרים, ואולי אף נזק לשיניים הקבועות וכל מבנה הפנים. על צחצוח שיניים לילדים לא מוותרים.

אין טעם לצעוק על ילד שלא אוהב לצחצח או להילחם בו. גם צחצוח שיניים לילדים כדאי וניתן לעשות זאת בצורה נעימה וכייפית.

אחד הדברים החשובים ביותר שהורה יכול ללמד ילד הוא הצחצוח ווכן חשיבות בריאות הפה ותזונה נכונה, כדי למנוע בעיות בהמשך, וילד "סרבן ואנטי צחצוח", כדאי  לנסות ולהתחיל עוד מגיל צעיר מאוד להקנות הרגלים חשובים.

אפילו תינוק בן 4-5 חודשים יכול לאהוב ולהנות ממברשת שיניים: קנו 2-3 מברשות שיניים לתינוקות, ותנו לו בתור צעצוע – בלול, בעגלה, ב"אוניברסיטה" וכולי. כדאי שכל מברשת תראה אחרת – צבע וצורה, למשל מברשת פו הדב, מברשת נסיכה וכולי. התינוק לא מבין שזו מברשת. הוא בטוח שזה עוד צעצוע, יאחוז בה וינסה לכרסם אותה. המברשת תדגדג אותו בתוך הפה, תחושה שהיא מאוד נעימה לתינוקות. בעצמו הוא ינסה לנשוך ולכרסם את שערות המברשת, ובעצם יקבל עיסוי נעים לחניכיים. לא רק שהפעולה נעימה, אלא גם תקל על כאבי בקיעת השיניים, ואחר כך גם יאהב "לצחצח" את השיניים שבוקעות, ויראה את ההרגל הזה כנעים וכייפי. אפשר גם לקרר ואפילו מעט להקפיא את המברשת, והעיסוי הקר יעזור מאוד לחניכיים הכואבות.

• בכל מקרה, תינוק כזה בדרך כלל יגדל לילד שמאוד נהנה מצחצוח שיניים, ואפשר להצטרף אליו ולשחק איתו עם המברשת.
• המקור לחיידקי השיניים והחניכיים שתינוק נדבק בהם הוא בדרך כלל אבא או אמא! במיוחד אם מתרגלים לנשק את התינוק על פיו. לכן השתדלו לא לעשות זאת.
• כדאי לאחר הנקה (חלב אם או בקבוק) להקפיד לנגב עם חיתול בד את שיני החלב ולהיפטר משרידי החלב, שתורמים להידבקות חיידקים לשיניים.  לאחר ארוחה, למניעת הדבקות שרידי מזון לשיניים. זהו הליך חשוב בצחצוח שיניים לתינוקות.
• יש המון ספרים נהדרים לילדים בנושא שיניים ובריאותן, צחצוח, חיידקים ועוד, שכדאי להקריא לילד ולהנות ביחד
• אפשר לקחת את הילד איתכם לאמבטיה, ולהראות לו איך אתם מצחצחים שיניים, וכמה זה נעים ובעצם משחק. קחו איתכם גם את המברשת של הילד, ושחקו איתו בצורות שונות מול הראי.
• בהתחלה ספרו לילד בהתלהבות שאתם הולכים לצחצח שיניים, וכמה שזה כייף ונעים: "איזה יופי, אני הולך לצחצח" , "ואו, השיניים ממש נקיות עכשיו ויש לי ריח טוב מהפה", "אחלה, יותר לא יהיו לי חיידקים בפה" וכולי.
• כשהוא גדל, בקשו ממנו שיעזור לכם לצחצח: "מתוקי, בוא לעזור לי לצחצח ממש טוב", "בוא נשחק מחבואים עם החיידקים ונתפוס את כולם" וכולי.
• אפשר לבקש ממנו שיחזיק את המברשת ויצחצח לכםאת השיניים, אחר כך התחלפו בתפקיד…
• כשהוא מצליח להחיזק מברשת בפה "ולצחצח", אפילו לזמן קצר, הרעיפו מחמאות רבות והראו התלהבות אין סופית…
• אפשר אחרי כל צחצוח לתת מדבקה של סמיילי, כוכב, לב וכולי.
• כל 5 מדבקות קטנות, תנו מדבקה למצטיינים – מדבקה יותר גדולה, או אפילו פרס קטן אחר.
• עוד כמה ימים, ובפעם הבאה תספרו לו שיש עוד כמה חיידקים שתחבאו על שיניים אחרות, והראו לו איפה ואיך לנקות. כמובן שכדאי לעזור לו…
• כל הנ"ל יש לבצע בסבלנות, בעדינות, עם הרבה חיזוקים חיוביים בצורות שונותכדי לא ליצור "אנטי"!
• וודאו שהילד מנקה את מברשת השיניים שלו ביסודיות לאחר כל שימוש, ומאחסן את המברשת  במקום יבש. (רצוי לא ליד בית השימוש – אשר מהווה כר לחיידקים).

• כל 3 חודשים כדאי להחליף מברשת, או לאחר מחלה עם חום, או כשהזיפים כבר מעוכים לגמרי.
• כדאי להפריד בין מברשות השיניים של כל ילד – החיידקים מדבקים ממברשת למברשת, במיוחד אם אחד הילדים חולה.
• לא כדאי לשים את המברשות קרוב לאסלת השירותים

עוד עצות והמלצות להורים ולילדים

דפי עבודה וצביעה לילדים בנושא שיניים בריאות – באדיבות סטרפטי מלך החיידקים

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט צחצוח שיניים לילדים ולתינוקות הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

16.00

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:8.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:107%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri",sans-serif;
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;
mso-bidi-font-family:Arial;
mso-bidi-theme-font:minor-bidi;}

צחצוח אגרסיבי (צחצוח יתר, אברזיה) והנזקים הנגרמים לשיניים ולחניכיים

 ד"ר גיא וולפין – ביה"ס לרפואת שיניים, אוניברסיטת ת"א

 לא רק  אבנית ודלקות חניכיים גורמות לפגיעה בחניכיים ולנסיגת חניכיים. גם בגלל צחצוח שיניים אגרסיבי, או שימוש במברשת גדולה מדי או מברשת נוקשה, או צחצוח יותר מ2-3 פעמים ביום  עלול לגרום נזק.

אם עיקר הצחצוח האגרסיבי הוא מול החניכיים, החניכיים בצד שקיבל צחצוח אגרסיבי עלולות להישחק ולהעלם, ושורשי השן ייחשפו (כולל נסיגה מקומית גם של עצם הלסת).

אם עיקר הצחצוח האגרסיבי הוא מול השיניים, עלולה להיות פגיעה בציפוי האמאאיל של השן.

רגישות בצוואר השן, או רגישות צווארית
כשהחניכיים נסוגות, צוואר השן נחשף, ותופיע לעיתים רגישות בצוואר השן, למשל לקור/חום/מתוק.  התופעה מכונה "רגישות צווארית". כמו כן באיזור שנחשף מהשורש, יש יותר חשש לפגיעת חיידקים והופעת ריקבון שמכונה עששת שורשים.

פגיעה ביציבות השן בלסת
גם אם יש נסיגה בחניכיים שהיא לא בגלל מחלות חניכיים, תהיה נסיגת עצם הלסת סביב השן, וכן העלמות רקמות התומכות בשן ומייצבות אותה. דהיינו, צחצוח אגרסיבי מדי שגורם לנסיגת חניכיים תורם לאובדן יציבות של השן. המצב מחמיר במיוחד אם גם במקביל יש דלקות חניכיים בגלל חיידקים ואבנית. 

נזק בלתי הפיך לגוף השן
שחיקה בלתי הפיכה של כותרת השן, בעיקר באיזור צוואר השן, שם האמאייל דק יותר, גם עלולה להגדיל את הסיכוי לרגישות ולעששת.

 לצפייה בסירטון וידיאו על צחצוח שיניים בצורה הנכונה ועצות נוספות לחץ כאן

המלצות כלליות

• כדאי בכל מקרה לקבל הדרכה יסודית מרופא השיניים האישי ו/או מהשיננית לגבי שיטות צחצוח נכון ואביזרים להיגיינה אוראלית אישית טובה בבית
• להשתמש במברשת שיניים רכה ועדינה, לקבל הדרכה במרפאה לצחצוח נכון, להשתמש במשחות שיניים מיוחדות  לשיניים רגישות, ולהוסיף שטיפות פה המכילות פלואוריד.
• להחליף מברשת כל 3 או 4 חודשים
• הרופא או השיננית במרפאת השיניים יכולים למרוח על האיזור הפגוע תכשירים שונים בתור טיפול להפחתת הרגישות צווארית, ולהקל על הרגישות לחום/קור, ולהפחית את הסיכון לעששת.
• אם צוואר השן נפגע בצורה משמעותית, יש צורך בשיחזורים (סתימות לבנות) צוואריות באיזורים הרגישים, במיוחד אם התחילה עששת.
• פריודונט (מומחה לניתוחי חניכיים) או כירורג פה ולסת יכול לבצע השתלת חניכיים ולכסות את האיזור שנחשף בגלל החניכיים שנסוגו. יש להקפיד שבעתיים לשנות את שיטת הצחצוח וההרגל המזיק, וכמובן לדאוג שהחניכיים ללא דלקת.
• במקרים מאוד קיצוניים, כאשר הנזק מסכן את שלמות השן ו/או יש כאבים בלתי נסבלים, עלול להיות צורך בטיפולי שורש וכתרים.
• סד לילה: אם המטופל בסיכון גבוה לעששת, או במקרים קשים של רגישות צווארית, אפשר להתאים סד לילה שעשוי מחומר סיליקוני רך (בדומה לסד להלבנת שיניים ביתית), למרוח בתוכו משחת שיניים ייעודית ולשים בפה למספר דקות פעם או פעמיים בשבוע, בהתאם להנחיות רופא השיניים והשיננית
• מברשת שיניים חשמלית: עלולה לגרום לנזק שפשוף גדול מהרגיל, אלא אם כן התאמתם מברשת מאוד רכה וקיבלתם מרופא השיניים או מהשיננית הדרכה לשימוש נכון בה. כמו כן כדאי לשים לב שיש מברשות חשמליות עם מנגנון שעוצר את הסיבוב כשהלחץ שמופעל חזק מדי.

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט צחצוח אגרסיבי (צחצוח יתר, אברזיה) והנזקים הנגרמים לשיניים ולחניכיים הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

כאשר לא מצחצחים שיניים בצורה הנכונה, עלולים להיות נזקים רבים, בעיקר בגלל הצטברות של חיידקים. החיידקים שנדבקו לשיניים ולחניכיים עלולים לגרום לריקבון (עששת) ולדלקות חניכיים. גם אם אין כאבים ולא מרגישים שיש חורים, זו טעות לחשוב שהכל בסדר, ובהחלט ייתכן שישנן בעיות בפה שאינכם מודעים אליהן. באופן כללי, כאבים בשיניים ו/או בחניכיים יופיעו רק כשהבעייה כבר במצב מתקדם. שמירה על צחצוח נכון והיגיינה טובה של הפה חשובה כדי למנוע בעיות אלו. מומלץ לפחות פעמיים בשנה להגיע למרפאה לביקורת ולניקוי, ולטפל בכל בעייה שמתגלה בהקדם. 

לצפייה בסירטון וידיאו על צחצוח שיניים בצורה הנכונה ועצות נוספות לחצו כאן

• כדי למנוע בעיות כמו ריקבון שיניים (עששת) וכמו דלקות בחניכיים (ג'ינג'יביטיס ו/או פריודונטיטיס), מומלץ לבוא פעמיים בשנה למרפאה לצורך בדיקה וניקוי. בהזדמנות זו השיננית או רופא השיניים ישמחו להראות כיצד לצחצח בצורה הנכונה בבית, ולתת עצות נוספות, כמו איך משתמשים בחוט דנטלי בצורה הנכונה, איזו מברשת ומשחת שיניים מתאימות לכם, שטיפת פה וקיסמי שיניים שמתאימים למצב, ואביזרים נוספים. 
• לנשים בהריון, לחולים במחלות כרוניות (סוכרת, לב, כליות וכולי), ולאנשים שסובלים מרמת עששת גבוהה ו/או שכבר עברו טיפולי שיניים רבים (למשל בעלי הרבה סתימות/כתרים/שתלים), ו/או בעלי נטייה לדלקות חניכיים כרוניות – מומלץ לבצע בדיקה וניקוי לפחות כל 3 חודשים. מלבד השמירה על בריאות הפה, פה שנמצא במצב טוב תורם לאיזון המצב הבריאותי הכללי של הגוף.
• בכל מקרה כדאי לדעת שהטיפול במרפאה אינו גורם לנזק לשיניים ולחניכיים ולא מחליש אותן, אלא שומר עליהן ומחזק אותן. מחקרים רבים גם הוכיחו קשר בין הזנחה של בריאות הפה לבין הדרדרות במצב הבריאות הכללית של הגוף, וכן עלייה בסיכון להופעת מחלות שונות ו/או החמרה בהן, כגון מחלות לב, סוכרת, שבץ מוחי, סרטן, אלצהיימר, פרקינסון, אימפוטנציה, דלקות פרקים, הפלות/לידות מוקדמות ועוד.
  
• יש לטפל בבעיות שיתגלו בהקדם, כדי שהמצב לא יחמיר. למשל, חור קטן במשך הזמן יהפוך לחור גדול, ואז במקום סתימה אולי כבר יהיה צורך בטיפול שורש וכתר. במקום טיפול אחד נקודתי עלול להיות צורך בסדרת טיפולים ארוכה, וכמובן גם כאבים והוצאות כלכליות גדולות בהרבה.
  
• הזמן הנכון לצחצח שיניים – לאחר ארוחת הבוקר, לאחר ארוחת הצהריים, והצחצוח החשוב מכולם הוא ממש לפני השינה. כדאי לצחצח לפחות 2 דקות תוך הקפדה על ההוראות שקיבלתם במרפאה.
  
• אם אתם מצחצחים מספר רב של פעמים ביום, ואפילו חזק, זהו דווקא נחשב צחצוח לא נכון. לא רק שלא תצליחו למנוע הצטברות חיידקים, אף עלול להיות נזק לשיניים ולחניכיים עצמן. כך גם אם משתמשים במברשת לא מתאימה, למשל גדולה מדי או קשיחה מדי.
  
• המברשת הנכונה היא מברשת עדינה ולא גדולה, בעלת סיבים רכים ועדינים. אם עברו 3 חודשים, כדאי להחליף מברשת שיניים. אם סיבי המברשת כבר נראים מעוכים ולא ישרים וזקופים כדאי להחליפה.
  
• מהי משחת שיניים טובה? למעשה כל אחת שמכילה פלואוריד ולא מוגדרת כ"מלבינה", "מסירת כתמים", "למעשנים" וכו', כיוון שאלו מכילות גרגרים גדולים שיכולים לגרום לשחיקת חומר השן המגן (האמאייל). יש משחות שמיועדות יותר לשיניים רגישות, יש כאלו שמוגדרות כמיועדות לבעיות חניכיים וכולי. באופן כללי כל משחות השיניים שמכילות יעילות אך ורק בתנאי שמצחצחים איתן שיניים בצורה הנכונה לפי הוראות הרופא / שיננית, וכדאי לזכור שגם אז אינן מונעות את חדירת החיידקים לפה ביחד עם האוויר שאנו נושמים, אלא מפחיתות את כמותם של החיידקים בפה ואת הנזקים  שהם גורמים.
• כדאי גם בנוסף למברשת השיניים להשתמש בחוט דנטלי, קיסמים ומברשות מיוחדות, בהתאם למצב. יש לבקש מהשיננית או מרופא השיניים הדרכה בשימוש נכון בעזרים אלו.
  
• אפשר וכדאי לאחר הצחצוח להשתמש גם בשטיפת פה המכילה פלואוריד. הפלואוריד מחסל חיידקים ומחזק את השיניים, וגם מרענן את נשימת הפה.
  
• גם הלשון הינה מוקד להצטברות חיידקים, ולכן גם מקור לריח רע לעיתים. לכן כדאי גם להבריש את גם הלשון, ע"י מברשת השיניים או ע"י "מנקה לשון" מבית המרקחת.
•  מתי להחליף את מברשת השיניים?

לגבי מתזי מים לניקוי הפה – מה שמכונה בישראל לעיתים בשם "סילונית" ובאנגלית מכונה "water-jet" או "water-pick": יש מכשירים שמתחברים לברז ויש כאלו שהינם חשמליים עם מיכל מים למילוי. היתרון של אלו שמתחברים לברז – הם בדר"כ זולים יותר. החיסרון הוא חוסר הניידות והצורך במתאמים לסוגי ברזים שונים. היתרון של אלו שהינם חשמליים עם מיכל שממלאים הוא נוחות וניידות, ואין צורך לחבר לברז עם מתאמים שונים. עוד יתרון הוא שאפשר להוסיף למים במיכל גם חומרים לחיטוי הפה בהמלצת הרופא או השיננית. החסרון שלהם הוא שתכולת המים במיכל קטנה יחסית, ויש למלא בכל פעם שמתרוקן, וכמובן לדאוג לטעינת המכשיר בחשמל מעת לעת או תחלופת בטריות מעת לעת. כמו כן מחירם מעט יקר יותר.

בכל מקרה זרם של מים מסייע לסלק שרידי מזון מבין השיניים והחניכיים, אך הוא פעולה משלימה לצחצוח איכותי עם מברשת וקיסם בין שיני או חוט דנטלי, ולא במקום, זרם המים אינו מסלק חיידקים שדבוקים לשיניים ולחניכיים.

לקריאה נוספת:

• צחצוח אגרסיבי והנזקים הנגרמים לשיניים ולחניכיים
• צחצוח שיניים לילדים ולתינוקות
• דלקות חניכיים ומחלות חניכיים

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט צחצוח שיניים: איך כדאי לצחצח שיניים ולשמור על בריאות טובה של הפה? הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

ציפוי חרסינה הינו שכבה דקה של חרסינה שמודבקת על החלק החיצוני של השיניים שנראות בחיוך, כאשר המטרה היא לבצע "יישור שיניים", צבע חדש ומראה אסתטי לשיניים שאינן "יפות", סגירת רווחים בין השיניים או דווקא הסוואת צפיפויות וליקויי סגר אחרים, הגנה על שיניים שבאמאייל שלהן יש פגמים רבים (מולדים או נרכשים), השלמת שיניים שנשברו לאחר חבלה או ריקבון עמוק ועוד.

ראשית, יש לאבחן בצורה מקצועית ומדוייקת את עמדת השיניים, מרכיב הצבע בהן, האם יש סתימות ישנות, אם יש ריקבון, האם יש דלקות חניכיים וכולי – לא כל שן ולא כל מנח יבואו לפיתרון ע"י ציפוי חרסינה. בחלק מהמקרים יישור שיניים הוא הפיתרון הנכון, או לפחות החלק הראשון של יצירת החיוך המושלם, כשלאחריו בהחלט ישנם מקרים של שילוב בין שני התחומים – יישור שיניים ואסתטיקה דנטלית.

למשל, לא ניתן לתקן עמדה של שן שבולטת מאוד כלפי חוץ על ידי ציפוי חרסינה. למשל במצב של שן שבה יש ריקבון קרוב לעצב או שנשברה בחלקה הגדול, בדרך כלל נמליץ על טיפול שורש + מבנה ללא מתכת + כתר איכותי ללא מתכת. דוגמא נוספת, רווחים בין השיניים (דיאסטמות) – יש לוודא שאין שן עודפת כלואה בתוך עצם הלסת, או מבנה חניכיים ורקמות רכות שמפריע לעמדת השיניים. אם אין ממצא חריג, סגירת הרווח בין השיניים צריכה להיראות טבעית, ולא ליצור מראה של שיניים ענקיות או רחבות מדי: המטרה היא חיוך שייראה טבעי, אסתטי והרמוני, ולא שייראה מלאכותי וחריג.

חשוב לזכור שגם לציפוי חרסינה דק יש עובי, ולכן בחלק מהמקרים ניתן להדביק את ציפוי החרסינה על השן ללא השחזה של חלק מהשן, אך בחלק מהמקרים יש צורך בהשחזה מסויימת של החלק הקדמי של השן בכדי ליצור מקום לציפוי החרסינה. גם כאן

חשוב מאוד לאבחן את עמדת השיניים המקורית, שכן השחזות עמוקות מדי יהיו קרובות לעצב, ועלול להיווצר מצב של רגישות כרונית בעצב ולעיתים אף צורך בטיפול שורש, שבכלל לא הייתם צריכים לעשות מראש…

לכן יש חשיבות לבחירת הרופא, לוודא איתו את האבחנה ודרכי הטיפול, וכן לבחירת הציפוי עצמו. באופן כללי, כל ציפויי החרסינה מכונים "למינייט" ובעברית צחה "חזיתית", או למינייט חרסינה/למינייט פורצלן. ישנם ציפויי חרסינה רגילים, הנחשבים זולים יותר אך דרושים עובי גדול יותר והשחזה עמוקה יותר, בדרך כלל. סוג אחר של ציפויים, מודרניים יותר, הינם ציפויים מסוג "לומינירס" או ציפויים מסוג "e-max": בשיטות מיוחדות לחברות האלו הצליחו ליצור חרסינה שמצטיינת לא רק באסתטיקה, אלא גם בחוזק, ולכן אפשר להסתפק בהשחזה מינימלית של השן (או אפילו רק שפשוף קל) ולייצר ציפוי דק יותר שלא נופל בחוזקו מציפויי החרסינה הרגילים.

המצב הקלאסי והנפוץ הוא שיקום אסתטי על ידי ציפויי חרסינה של 4 השיניים העליונות החותכות, דהיינו בין 2 הניבים. מומלץ לבצע הלבנת שיניים לפני ציפויי חרסינה, וכמובן הסרת אבנית ולהיפטר מדלקות חניכיים.
אפשר כמובן גם להמשיך ולבצע ציפויים לכל השיניים שנראות בחיוך, ואז ההלבנה מיותרת.

במצב מורכב, שבו חלק מהשיניים זקוקות לכתרים וחלק לא, בהחלט ניתן לשלב בין שתי הטכניקות – לבצע כתרים מושלמים ללא מתכת בשילוב עם ציפויי חרסינה, ולקבל כך חיוך מושלם והרמוני.
במצב שבו יש עיוותים או הפרעות בצורת החניכיים, לאחר הטיפולים להסרת אבנית ולימוד הטכניקה הנכונה להיגיינה אוראלית, כדי לשמור על בריאות החניכיים והשיניים, אפשר לפסל ע"י מכשיר לייזר את צורת החניכיים, במקום לבצע ניתוחים עם דימומים, תפרים וכאבים, בפעולה שמכונה "ג'ינג'יבו-פלסטיקה" – ניתוח פלסטי של החניכיים.

ציפויי החרסינה צריכים להימדד בקפדנות וביסודיות, רק לאחר אישור המטופל שהחיוך החדש מוצא חן בעיניו ונראה טוב, אפשר להמשיך להדבקה. בניגוד לכתרים, שם אפשר להדביק עם דבק זמני, ציפויי חרסינה חייבים להיות מודבקים בצורה סופית לפני סיום המפגש.

הדבק הינו דבק מיוחד, שמבוסס על קישור כימי בין ציפויי החרסינה לבין האמאייל והדנטין של השיניים המטופלות, והינו חזק בצורה יוצאת דופן, ויחזיק מעמד שנים רבות.

יש לזכור שהחיוך החדש מלווה בתקופה קצרה של הסתגלות, גם למראה החדש, גם לעמדת השיניים וגם לפעמים לשינוי קל וזמני בצורת הדיבור. מומלץ לקבוע פגישת שיפורים לאחר שבוע לפחות, כדי לתת זמן להתרגל.
 

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט ציפוי חרסינה לשיניים – ליצירת חיוך מקסים בקלות הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

מאת ד"ר גיא וולפין – מנהל הפורום

רופאי שיניים לילדים מטפלים בילדים בכל הגילאים, כולל בתינוקות, בכל בעיות השיניים והחניכיים לילדים, וכן מסוגלים לסייע באיבחון מחלות כלליות שלעיתים יש להן ביטוי גם בחלל הפה. בעמוד תוכלו לקרוא על בעיות שיניים שכיחות אצל ילדים ועל צורות הטיפול בהן, ולמצוא תשובות לשאלות נפוצות.

ישנם רופאי שיניים רבים שישמחו לטפל גם בילדים וגם בהורים. ישנם גם רופאי שיניים שעברו התמחות ברפואת שיניים לילדים, ונקראים פדודונטים, והם מוסמכים גם לטפל בליווי שיטות הרדמה מיוחדות, כמו סדציה או הרדמה כללית.

מתי מתחילות להיווצר שיניים? כבר בהריון, או רק אחרי הלידה? האם יכולים להיות נזקים לשיני התינוק עוד בהריון?
החל משבוע 14-15 להריון ומבחינים באולטרה סאונד בתחילת יצירת השיניים בלסת העובר. מצב בריאות הפה והבריאות הכללית של האם משפיע לטובה או לרעה על העובר באופן כללי, וגם על השיניים שנוצרות. למשל, יש קשר הדוק בין פה מוזנח עם הרבה עששת ו/או דלקות חניכיים לבין צירים מוקדמים ואף אובדן הריון! 

בעת ההריון, אם האשה שבהריון חולה מאוד ועם חום גבוה, או התזונה לקויה ויש פחות מדי סידן שנספג בגוף, עלולה להיות פגיעה בשיניים של התינוק בעתיד, מצב שיוביל להיווצרות שיניים עם פגמים ברמות שונות. שיניים כאלה תהיינה יותר פגיעות לחיידקים ועששת.
אסור בהריון לבלוע אנטיביוטיקה מסוג טטרהציקלין, שעלולה לגרום לבקיעת שיניים כהות לילד וכן לבעיות שלד שונות.

באיזה גיל השיניים בוקעות?
בדרך כלל השיניים החלביות החותכות התחתונות  יהיו הראשונות לבקוע- בגיל 6-9 ח' בממוצע, ואחר כך העליונות. עד גיל שנה וחצי יבקעו גם הטוחנות והניבים, ועד גיל 2.5-3 שנים כל שיניים החלביות כבר תבקענה. צריכות להיות 5 שיניים חלביות בכל צד, סה"כ 20. תלוי גם במשך ההריון וגם בבריאות הכללית והיעדר בעיות גנטיות הורמונאליות. אם יש הקדמה ממשית בבקיעה או איחור גדול, התייעצו עם רופא השיניים.

אפשר לקרוא על בקיעת שיניים ועצות בנושא במאמר הבא: בקיעת שיניים אצל תינוקות וילדים: מידע ועצות

א. פגים – קצב בקיעת השיניים שונה מהממוצע והינו מאוחר מהרגיל ברוב המקרים

ב. בשל בעיות שונות שמלוות פגים כולל בעיות תזונה או נשימה יש סיכון גדול יותר לעששת או דלקות חניכיים

ג. לכל תינוק מומלץ לצחצח את השיניים שבוקעות ולהקפיד על תזונה נכונה ובמיוחד לא לתת בקבוק עם משקאות ממותקים או מוצץ עם דבש/סוכר וכולי

ד. מומלץ מעקב וטיפולי מניעה ע"י רופא שיניים מומחה לילדים (פדודונט)

מה גורם לריקבון השיניים של תינוקות? מהי תזונה נכונה לתינוקות?
לתינוק לא שיניים אין חיידקי עששת. הרגלים של ההורים, כמו לנשק את התינוק על הפה, יגרמו להדבקתו בחיידקי העששת, ולכן כדאי לא לנשקו על פיו. אין סיבה לתת לתינוק לשתות משקאות ממותקים, אלא מים בלבד וכמובן חלב אם או תחליף. כשהתינוק מתחיל לאכול, אל תלעיטו אותו בחטיפים – גם במבה או ביסקוויטים למשל עלולים לגרום לעששת. העשירו את התזונה בפירות וירקות כשאפשר.
אל תתנו לתינוק להירדם עם בקבוק מיץ או תה ממותק בפיו, אל תמרחו על המוצץ דבש/סוכר/ריבה וכו' – כשהתינוק ישן, הפרשת הרוק בפה מועטה, והנזק מהסוכר גדול – עלולה להתבטא בעששת חמורה וחריגה של תינוקות, שמכונה "עששת הבקבוק".
כדאי שהתינוק יתרגל לשתות רק מים ויאכל פרי או ירק בין ארוחה אחת לשנייה. ודאו שבתזונה יש מספיק סידן וכן ויטמין D, אלו חשובים לבניית שלד חזק ושיניים חזקות. הפחיתו גם במעדני החלב הממותקים, תנו לילד גבינה לבנה, קוטג', גבינה צהובה וכו', כמובן בתנאי שאינו אלרגי לחלב. כשאפשר, תנו לילד ללעוס מזון פריך ולא רק דייסות, הנ"ל יעזור להתחזקות שרירי הלסת ורקמות החניכיים.

מה אפשר לעשות אם יש כאבים וחום כשמתחילות לבקוע השיניים?
לעיתים הבקיעה מלווה בדימום מהחניכיים וכאבים, אך לגבי חום ושלשולים הדעות חלוקות בין הרופאים. בכל מקרה, אם החום גבוה מאוד או שאינו חולף גם לאחר סירופ, קחו את הילד לבדיקה אצל רופא ילדים, ולבדוק אם אין מחלה אחרת ברקע. אפשר לתת לילד ללעוס מברשת רכה לפעוטות או נשכן, כדאי אפילו לשים אותם במקרר לפני שנותנים לתינוק, גם פעולת הנשיכה וגם הקור מאוד יעזרו לכאבים. לעיסת שורש של צמח הסיגלית יכול לעזור.תה קמומיל או בבונג (לא ממותק!) יכול לעזור. פחות מומלץ – ג'ל שקונים בבית המרקחת ומכיל מעט חומר הרדמה. הנ"ל נשטף במהירות עם הרוק ולא יעיל במיוחד.
 

מתי לצחצח שיניים לתינוק? מתי לבוא למרפאת השיניים לבדיקה? איך ללמד תינוק לצחצח?
אחד הדברים החשובים ביותר שהורה יכול ללמד ילד הוא הצחצוח וכן חשיבות בריאות הפה ותזונה נכונה. כדי למנוע בעיות בהמשך, וילד "סרבן ואנטי צחצוח" כדאי לנסות ולהתחיל עוד מגיל צעיר מאוד להקנות הרגלים חשובים. אפילו תינוק בן 4-5 חודשים יכול לאהוב וליהנות ממברשת שיניים: קנו 2-3 מברשות שיניים לתינוקות, ותנו לו בתור צעצוע – בלול, בעגלה, ב"אוניברסיטה" וכולי. כדאי שכל מברשת תראה אחרת – צבע וצורה, למשל מברשת פו הדוב, מברשת נסיכה וכולי. התינוק לא מבין שזו מברשת. הוא בטוח שזה עוד צעצוע, יאחז בה וינסה לכרסם אותה. המברשת תדגדג אותו בתוך הפה, תחושה שהיא מאוד נעימה לתינוקות. בעצמו הוא ינסה לנשוך ולכרסם את שערות המברשת, ובעצם יקבל עיסוי נעים לחניכיים. לא רק שהפעולה נעימה, אלא גם תקל על כאבי בקיעת השיניים, ואחר כך גם יאהב "לצחצח" את השיניים שבוקעות, ויראה את ההרגל הזה כנעים וכייפי. תינוק כזה יגדל לילד שמאוד נהנה מצחצוח שיניים, ואפשר להצטרף אליו ולשחק איתו עם המברשת.
כדאי עוד בהריון להתייעץ עם רופא השיניים לא רק לגבי מצבך כעת, אלא גם לקבל עצות והדרכה לגבי התינוק שיוולד. אם נראה לכם שמשהו לא תקין בפה של התינוק, למשל אם יש איחור מאוד רציני בבקיעת השיניים, כדאי להגיע למרפאה לייעוץ. במשך הזמן, הביאו פעמיים בשנה את הילד איתכם למרפאה, לביקורת, אפילו אם זו ביקורת קצרה והכל תקין – הילד יתרגל לרופא ולצוות, ייהנה מהבדיקה ומהפרס בסו,, ויאהב לבוא לבדיקות. ילד שישמע סיפורי זוועה בבית או בגן על טיפולי שיניים מזעזעים, או ילד שכבר יגיע עם חור גדול וכאבים, יפחד עוד לפני שיגיע אל המרפאה.

בקישור הבא תוכלו למצוא עצות לגבי צחצוח שיניים לילדים

למה צריך לטפל בשיניים חלביות עם חור? ממילא יבקעו במקומן חדשות – לא כדאי לחכות לנשירת השן?
לא תמיד התינוק או הילד יוכלו להסביר בדיוק מה כואב להם בפה, ולא תמיד ההורה יוכל לראות חור בשן. יש לגשת בהקדם לרופא השיניים לטפל בבעיות שכבר מכאיבות, ובמיוחד אם יש חום ו/או נפיחות של הלחיים או הלסת, שמעידים כבר על זיהום קשה. זיהום כזה לא יתרפא גם לאחר סירופ ותרופות, ויש לאבחן ולטפל בהקדם. זיהום בגלל שן רקובה עלול להחמיר ואף לסכן חיים!

מצב זיהום בשן חלבית יכול גם לפגוע בשן הקבועה שמתפתחת. כמו כן עקירה מוקדמת מדי עלולה לגרום לעיוותים וליקויים בסגר, כמו למשל שיניים עקומות ושיניים כלואות. כדאי לדעת שחלק מהשיניים מתחלפות בגיל 6-8, כמו החותכות, ואילו חלק מהשיניים מתחלפות רק בגיל 10-12, כמו הטוחנות החלביות.

מתי לצחצח עם משחת שיניים שמכילה פלואוריד?
בהתחלה כדאי להשתמש עם מברשת שיניים לתינוקות או עם חיתול בד רך. בגיל 2-2.5 שנים אפשר להוסיף למברשת כמות זעירה (ההמלצה היא לשים משחה בגודל של גרגר אפונה) של משחה לתינוקות , שבה יש פלואוריד בכמות מתאימה לילדים, כך גם אם היא תבלע מעט, לא יקרה כלום. (אל תשתמשו במשחה של מבוגרים, גם אם היא טעימה לילד… הפלואוריד בה בכמות גדולה מדי). העמדה הבסיסית של הרוב המוחלט של רופאי השיניים היא שכדאי לצחצח עם משחה שמכילה פלואוריד, ובהתאם לגיל. 

עד גיל 7-8 שנים, כדאי לעזור לילד לצחצח וכדאי למרוח את המשחה בעצמכם.התחילו אתם בצחצוח, ואחרי שניקיתם את כל השיניים תנו לילד להמשיך במשימה.

המלצה נוספת: להפריד בין מברשות השיניים של כל אחד מבני המשפחה בגלל החשש להעברת חיידקים מאדם לאדם, ולהרחיק ככל האפשר מאסלת השירותים.

פלואוריד במי השתייה – להוסיף או לא?
רוב הרופאים בעד הפלרת המים, אך יש כאלו שלא. בכל מקרה יש לעקוב אחרי הוראות משרד הבריאות ולהתייעץ עם הרופא. בכל מקרה אל תוסיפו טיפות פלואוריד בלי הוראת הרופא ומינון מדויק – כמות מוגזמת של פלואוריד עלולה לגרום לפלואורוזיס, מצב מסוכן לילד. כמו כן עלולה לגרום לצביעת השיניים בכתמים מכוערים כהים שלא ירדו בצחצוח.

התינוק/הילד נחבל בשיניים, מה לעשות? השן שינתה צבע והשחירה, מה לעשות?
יש להגיע בהקדם לרופא השיניים ולבדוק את הנזק, ולטפל בהתאם. נזק בשן חלבית עלול לגרום גם לפגיעה בשן הקבועה שתתפתח. אם שן חלבית יצאה מהמקום, אל תנסו להחזיר בעצמכם לפה. תנו לרופא להחליט. באופן כללי, שן חלבית "שעפה" מהפה לא מחזירים. לעומת זאת שן קבועה שבקעה וזזה מהמקום בדר"כ מחזירים, אם לא נשברה או נסדקה. שן קבועה שממש נעקרה ממקומה, יש לשים בהקדם בכוס חלב או לפחות במים, ולהגיע למרפאה. אם לא חלף זמן רב, והגעתם במיידי, יש סיכוי טוב שהרופא יוכל להחזיר את השן שנעקרה למקומה.
שינוי צבע בשן מעיד בדרך כלל על חבלה. יש להתייעץ עם הרופא איזה טיפול מתאים, או רק להמשיך במעקב.

מה כדאי לעשות במרפאה?
חשוב שהילד לא יפחד וייהנה מהטיפול, ולא יגיע בפעם הראשונה כבר עם חורים וכאבים. למשל אפשר בכלל לשחק בהתחלה עם הילד – להכיר את הכיסא המיוחד שעולה ויורד, שפריצים של אוויר ומים וכולי. אפשר להמשיך בספירת השיניים ביחד, להראות מכשירים מעניינים ועוד. בהמשך כדאי לעשות טיפול קל אבל חושב – ניקוי השיניים מחיידקים. זאת בעזרת מברשת מדגדגת ומעט משחה או בלי.מומלץ להגיע לרוטינה זו לפחות פעמיים בשנה.
פלואוריד: לילדים מעל גיל 8 אפשר גם לשים בפה אפליקציה של פלואוריד אחרי הניקוי, כדי לחזק את השיניים ולהגן עליהן מחיידקים.
איטום חריצים: אם יש חריצים עמוקים בשיניים הטוחנות, אפשר לבצע איטום של החריץ בצורה קלה ומהירה, ללא זריקות או כאב. שן כזו תהיה פחות חשופה לעששת.

לילד שלי יש שיניים שנראות לי עקומות, מה אפשר לעשות?

בעבר היו מחכים ומחכים, עד לבקיעה של כל השיניים הקבועות. בימינו הדבר נחשב לטעות, ואם יש לך חשד שהתפתחות המשנן לא נראית תקינה, למשל שחסרות שיניי או שהינן נראות בעמדה עקומה, מומלץ לפנות לרופא שיניים לילדים בהקדם ולקבל איבחון ראשוני, וייעוץ בהתאם למצב. במידת הצורך גם אפשרית פנייה לאורתודנט, שהוא מומחה ליישור שיניים . יש פעולות שחשוב להתחיל לטפל בהן בגיל צעיר, אפילו מתחת לגיל 10, כמו לסת עקומה או צרה מאוד, חוסר שיניים או שיניים כלואות, וכולי. אפשר לקרוא על הפרעות סגר נפוצות במאמר הבא: אורתודונטיה – יישור שיניים: הפרעות סגר נפוצות, ושיטות לישור שיניים

מחלות שונות הקשורות למצב בחלל הפה

חשוב לדעת שבדיוק כמו למבוגרים, יש בהחלט קשר בין מצב הבריאות הכללית לבין המצב בפה, ולהיפך. ילד שבחלל הפה קיימות בעיות רבות כמו עששת ודלקות חניכיים בהחלט ייתכן שהינו בריא חלוטין וסובל מהזנחה וחוסר מודעות של ההורים, אך ייתכן גם מצב שישנה בעייה של מערכת החיסון, למשל, או מחלה אחרת שמפיעה לרעה על המצב בפה, כמו סוכרת, בעייה בבלוטות הרוק, בעיות התפתחותיות שונות וכולי. ישנן גם מחלות שונות שלהן יש ביטוי בחלל הפה במיוחד, כמו אפטות, צליאק, סוכרת ועוד, ולעיתים רופא השיניים הוא הראשון שמפנה את תשומת לב ההורים לכך שייתכן ויש בעייה רפואית שאינם מודעים אליה. ישנם גם מצבים רפואיים שבהן עלולה להיות סכנה לילד אם יבוצע טיפול שיניים מבלי שהרופא ידע על המחלה שקיימת ברקע, או התרופה שהילד נוטל, למשל מומי לב מולדים, אסטמה, סוכרת ועוד. 

בקישור הבא תוכלו למצוא משחקים ודפי ציור לילדים שאיתם תוכלו לבלות וללמוד מעט, באדיבות סטרפטי מלך החיידקים

הפוסט רפואת שיניים לילדים – פדודונטיה הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

acid erosion of the teeth

 ד"ר גיא וולפין – ביה"ס לרפואת שיניים, אוניברסיטת ת"א

חשיפה לחומצות בפה בגלל תזונה עתירה בחומצות, שפשוף השן בחומצה, הקאות מרובות ומיצי קיבה בפה, עלולה לגרום לתופעה של שחיקה חומצית: החלשות האמאייל ואף הדנטין בגלל חומצות שאינן בגלל הפרשות החיידקים. השחיקה החומצית באופן כרוני תגרום לנזקים משמעותיים ובלתי הפיכים לשן, תחליש את המבנה הפיזי שליה, ותגרום לרגישות ולנטייה גדולה מהרגיל לשברים בשן ולעששת (חורים)

אם בנוסף לשחיקה החומצית באופן כללי גם המטופל אינו משקיע זמן איכותי בטיפול בבעייה וסובל באופן כללי מחוסר מודעות ומהיגיינה אוראלית נמוכה, ייגרמו נזקים נוספים והמצב בפה יחמיר. שחיקה חומצית יכולה להיות בכל גיל נתון באופן כרוני (למשל בגלל מיצי קיבה בפה או בולימיה), או באופן זמני (למשל הקאות בעת הריון), כמו כן שחיקה חומצית עלולה לפגוע אף בחוזקם של כתרים קבועים (למשל להמיס את החרסינה) ו/או סתימות, ולא רק פוגעת בשיניים עצמן.

 סיבות עיקריות לשחיקה חומצית של השיניים 

1. עליית מיצי קיבה חומציים אל חלל הפה

באורח חיים באופן רגיל לא אמורות להיות חומצות מהקיבה בתוך חלל הפה: לקיבה יש סוגר מיוחד, שתפקידו למנוע את עליית מיצי הקיבה חזרה אל הושט ומשם לפה. אבל ישנן קבוצות מסויימות שהינן בכל זאת בסיכון, שעלולות לסבול מנזק בלתי הפיך לשיניים. יש לדעת שאם מקיאים, אין לצחצח שיניים מייד אחרי ההקאה: השפשוף כאשר השן מכוסה בחומצת הקיבה מחמיר עוד יותר את המצב!

• נשים בהריון עם ריבוי בחילות ו/או הקאות בהריון: אופייני בעיקר בשליש הראשון של ההריון. כמו כן יחמיר אם מתפתחת נטייה למתוק/חומצי. 
• בולימיה: הרגל של הקאה לאחר הארוחה בכדי להרזות, מחלה שתוקפת בעיקר נערות או נשים צעירות.
• reflux: תפקוד שער הקיבה אינו תקין, נגרמת עליית של חומצות מהקביה לפה באופן כרוני.

2. חומצות רבות בתזונה

אנשים שנוהגים לאכול או לשתות מזונות ומשקאות עתירים בחומצות מהטבע (כמו פירות הדר ועגבניות), או מתוק באופן מלאכותי (למשל מיצים ומשקאות ממותקים), יסבלו יותר משחיקה חומצית של השיניים ומנטייה לעששת

• פירות וירקות, שתייה ממותקת: תזונה שכביכול בריאה, פירות וירקות, כולל מיצי פירות, עלולה לגרום לשחיקה חומצית: למשל פירות הדר (ובמיוחד לימון), תותים וענבים, שמכילים סוכר רב באופן טבעי, מלפפונים חמוצים, עגבניות ועוד. מסוכנים במיוחד המשקאות שהינם גם מסוכרים וגם חומציים, כמו קולה ולימונדה. גם דיאט קולה הינה חומצית.
  למשל החומצה שבלימון הינה אחת החומצות המזיקות ביותר לשיניים בשל חומציותה הגבוהה. לימונדה ממותקת נחשבת לא פחות מזיקה מאשר קוקה קולה. על כן בהחלט עדיף להימנע מכך, או לפחות להפחית, למהול במים, ולשתות עם קש.
• ממתקים וחטיפים: מכילים פחמימות רבות ואף נדבקים לשיניים. גם חטיפים מלוחים מעלים את החומציות בפה, וכמובן שהמתוקים עוד יותר!
• תזונה חומצית אחרת: קפה/תה, רוטב לסלט, יין ועוד, גם הם חומציים.

3.  גורמים מחמירים נוספים 

• הרגלי צחצוח לקויים: צחצוח גרוע של השיניים, הימנעות משטיפות פה המכילות פלואוריד שמנטרל את החומציות, צחצוח אגרסיבי, חוסר טיפול במרפאת השיניים ועוד.
• תרופות סבתא להלבנת שיניים. שימוש בחומצות כדי לנסות להלבין את השיניים יגרום לנזק בלתי הפיך.
• יובש פה, פה שורף: מצב כרוני של יובש פה בגלל הזדקנות, מחלות שונות שפוגעות בהפרשת הרוק, תרופות שכתופעת לוואי מייבשות את הפה, וריבוי תרופות באופן כללי, שגם ידוע כגורם ליובש פה, יגרמו לעלייה בחומציות בפה, שכן הרוק מנטרל את החומציות ומגן על השיניים. במיוחד סובלים אנשים שחולים בסרטן ראש צוואר ועוברים כמותרפיה והקרנות. ישנם אנשים שמצבם כה קשה, עד שמרגישים כאילו הפה בוער ועולה באש: תסמונת הפה השורף – burning mouth syndrome.
• תינוקות ועששת הבקבוק: אם ההורים נותנים שתייה ממותקת בבקבוק, ובמיוחד כשהתינוק ישן עם בקבוק כזה בפה, ריבוי הסוכרים יגרום לעששת חמורה בשיני החלב של התינוק ולנזק קשה ובלתי הפי – עששת הבקבוק פוגעת בכל השיניים בפה, גם בחותכות שבדרך כלל לא נפגעות מעששת. כך גם מריחת הפטמות/המוצץ בדבש/ריבה/סוכר בכדי לעודד יניקה ומציצה.

 * לקראת הקיץ ועונת הבריכות (  ), טיפ לשחיינים ולשחקני כדור מים: הידעתם? שהייה של זמן רב בבריכה ובתדירות גבוהה עלולה לפגוע בבריאות השן, ובמיוחד אם המים בבריכה הינם חומציים. הכלור שבבריכה גורם נזק לשכבת האמייל, נזק שהולך וגדל ככל שעובר הזמן. נזק זה נקרא "שחיקה חומצית" של השיניים. עלולים גם להיווצר שוב ושוב כתמים על השיניים, בגלל החשיפה לכלור וסיכון להתפתחות נקבים מיקרוסקופיים באמאייל המוחלש.

אז מה עושים? התשובה פשוטה… לאחר שחייה בבריכה כדאי לבצע שטיפת פה עם מים, ועדיף גם עם מי פה המכילים פלואוריד ו/או ללעוס מסטיק ללא סוכר מספר דקות, או סוכריה ללא סוכר וכולי. בעת הביקור אחת לכמה חודשים במרפאת שיניים לטיפול התקופתי כדאי גם לבצע טיפול מקומי בפלואוריד, שיסייע להפחית את הנזק ויחזיר את השיניים למצב תקין ובריא, במיוחד לילדים. 

איבחון שחיקה חומצית 

• בבדיקה השגרתית יש לשים לב גם לתופעות של שחיקה חומצית, במיוחד אם יש יובש פה וביוחד אם שמים לב שלחקיה האופיינית בשיניים. אם אתם חושבים שיש לכם פגיעה חומצית בשיניים, או נמנים על אחת מקבוצות הסיכון שתוארו לעיל, עדכנו את רופא השיניים ואת השיננית בכדי לקבל עצות לטיפול במצב.
• בדרך כלל החותכות נפגעות יותר, בעיקר על רקע של הקאות מרובות, אם כי תתכן פגיעה גם בטוחנות ובשאר השיניים.
• בשן שנפגעה משחיקה חומצית החלק החיצוני (האמאייל) נראה שקוף יותר ודק, לעיתים קצה השן ייראה שקוף או בצבע כחלחל, בעיקר בחותכות מקדימה.
• לעיתים המראה הכללי של גוף השן עצמו ייראה צהבהב יותר, בגלל שהאמאייל נמס והדנטין (שהינו צהבהב/חום) נחשף.
• לעיתים נשברים חלקים קטנים מהשן, למשל הקצה החד (הלהב), או שנוצרים איזורים לא חלקים בשן (שקעים, חרירים, חריצים וחספוס) שמעידים על שחיקה חומצית.,

מניעת הנזקים של שחיקה חומצית

• הפחתת מזון ושתייה חומצית ו/או ממותקת ו/או דביקה. אם בכל זאת מדי פעם שותים מיץ/קולה , שתה עם קש.
• שתייה מרובה של מים וחלב.
• לאחר שתייה/מזון חומצי/הקאה/עליית חומצה לפה, אל תצחצח שיניים מייד. עדיף לשטוף את הפה עם מים או  שטיפת פה המכילה פלואוריד. כדאי גם ללעוס מסטיקה בלי סוכר או סוכרייה בלי סוכר, כדי לעודד את הפרשת הרוק שינטרל את החומציות בפה.
• לא לצחצח שיניים או לנסות להלבין שיניים עם תרופות סבתא.
• במרפאת השיניים: בדיקה יסודית כל 3-4 חודשים לקבוצות הסיכון, הדרכה יסודית בהיגיינה אוראלית מתאימה ועצות בתזונה נכונה, טיפול באפליקציות של פלואוריד. במקרים קשים כדאי לבקש שהרופא יכין סד לילה סיליקוני רך, שהוא תבנית המותאמת אישית למטופל, ובה יוכל למרוח בבית תכשירים מיוחדים ולהניח בתוך הפה למספר דקות כל שבוע.
• יובש פה קיצוני: בקש מהרופא המלצה על ג'לים מיוחדים ושטיפות פה שמתאימות
• סתימות ושיחזורים: הרופא ישתמש בחומרים שמתאימים למצב, למשל סתימות שנדבקות בחוזקה לשן ומשחררות פלואוריד, ולכות שאפשר לצפות בהן איזורים שנפגעו מהחומצה. שן שכבר עברה נזק רציני יותר לעיתים צריכה לעבור טיפול משקם, כמו ציפויי חרסינה ואפילו כתרים. כדאי לבצע ציפויים דקים במיוחד שיהוו אמאייל מלאכותי, ואם יש צורך בכתרים, להשקיע בכתרים מאוד איכותיים ומדוייקם.

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט שחיקה חומצית כרונית של השיניים: כיצד לאבחן ולמנוע נזקים הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

Cerebro-Vascular Accident-CVA היא פגיעה נוירולוגית הנגרמת ע"י הפרעה פתאומית לאספקת דם מחומצן למוח כולו או לחלקיו. התוצאה מכאן היא נקרוזה של רקמת מוח.
שבץ הוא אירוע חמור ולעיתים פטאלי, והוא בדרך כלל תוצאה של מחלה צרברו-וסקולרית, שנמשכה זמן רב. אפילו אם השבץ אינו גורם למוות, השורדים אותו סובלים ממידה מסוימת של נכות כמו: אבדן פונקציה מוטורית, פגיעה בדיבור, פגיעה בחשיבה.

שבץ הוא הגורם השלישי לתמותה בארה"ב (לאחר מחלות לב וסרטן ), ו 5% מהאוכלוסייה מעל לגיל 65 עברה אירוע כזה.

שבץ אמבולי (תסחיפי) ושבץ תרומבוטי (אוטם/חסימתי):

הסיבה השכיחה ביותר היא טרומבוזיס של כלי דם מוחי או תסחיף (65-80%). מספר מחלות עלולות להביא לשבץ אמבולי כשהשכיחות ביותר הן: אתרוסקלרוזיס (היצרות עורקים) יתר לחץ דם ומחלות לב (MI ,AF).

גורמים הקשורים לסיכון יתר ללקות בשבצים אלו הינם :

גיל מעל 65 (כל 10 שנים הסיכון מוכפל), Transient Ischemic Attacks = TIA, שבץ קודם, יתר לחץ דם, מומי לב, אתרוסקלרוזיס, המטוקריט גבוה,רמות שומנים גבוהות בדם, עישון כבד, חוסר פעילות גופנית, מתח, מחלות חניכיים.

בארה"ב: שחורים – פי 2 יותר

שבץ לא-אמבולי

שבץ זה שכיח יותר באנשים צעירים מתחת לגיל , ונגרם בשל דימום או נפילה פתאומית בלחץ הדם: חתך/קרע בעורק, כשל במנגנון הקרישה, שימוש בקוקאין, Cardiac arrest, טראומה.

שבץ מתבטא בדרך כלל באיבוד התפקוד של האזור בגוף שנשלט על ידי חלק המוח שנפגע, לדוגמה: עקצוץ באחת הגפיים, שיתוק בצד אחד של הגוף, איבוד יכול ת

בלבול, אובדן הכרה, חוסר התמצאות בזמן ובסביבה וכו'

סיבוכים

מוות, קומה, שיתוקים שונים, פגיעה במרכזים שונים

– 10% מחלימים ללא סימנים.

– 40% פגיעה קלה.

– 40% פגיעה שדורשת שירותים מיוחדים.

– 10% דורשים אשפוז במוסדות.

הפגיעה הניאורולוגית תלויה באופן ישיר בגודל ומיקום האוטם הדימום, וכוללת: שיתוק, נמנום [numbness ], פגיעה סנסורית, דיספאזיה, עיוורון, פזילה, חולשה, פגמים בדיבור.

שיפור התפקוד חל בדרך כלל לאט תוך חודשים אולם נשארת בדרך כלל בעיה כמו קושי בהליכה, קושי בשימוש בידיים, קושי בדיבור או קושי בביצוע מלאכות שונות.

דגשים דנטליים

1. דימום יתר בגלל אנטיקואגולנטים. יש להתייעץ האם ניתן לעבור לתרופות קצרות טווח ולהפסיק למשך טיפול כמו הסרת אבנית או כירורגיה (עקירות, השתלות וכולי)

2. חשיפה לבעיות דימום מהחניכיים או היפרפלזיה(צמיחת יתר) של החניכיים כתופעת לוואי של התרופות.

3. סכנה ל – CVA חוזר בנוכחות זיהום בקטריאלי – במהלך זיהום חמור יש שינוי בקרישת הדם, אך אפילו זיהום מקומי או קטן כמו זיהום דנטלי גורם לשינוי שעלול להוות טריגר לפיתוח טרומבוזיס וכתוצאה מכך אותם. מתרפאים עם קסרוסטומיה חשופים לפגיעה בקטריאלית או פטריתית, לכן רופא השיניים צריך להיות אגרסיבי במניעה ובטיפול של זיהומים כאלה.

4. שיתוקים מלאים או חלקיים יקשו על שמירת היגיינה אוראלית נאותה.

5. חולשה של הפנים והאזור המוטורי-אוראלי – יכול לגרום לעמדה נמוכה של המנדיבולה והזלת ריר; שינויים במנשך ובלעיסה, שדורשים לעיתים שינוי דיאטה; איבוד משקל; תזונה לקויה; רפלקס הקאה מופחת ולכן יש להיזהר בטיפול ולהשתמש בסכר גומי; דיספאגיה; דיסארטריה. חולשה מוטורית אוראלית יכולה להשפיע על יכולת הפציינט ללעוס ולטחון מזון או קושי להזיז את הלשון לצד החלש. קלינאית תקשורת יכולה ללמד את הפציינט תרגילים לחיזוק הלשון, השפתיים והזזת הלסתות.

6. דיספאגיה או קשיים באכילה ושתייה – קורה בעד 55% ממקרי השבץ. אנו נראה הצטברות מזון בוסטיבולום אנטריורי ולטראלי, מתחת ללשון או על החך, תנועת לשון מוגברת, רפלקס בליעה מאוחר, שיעול והחנקות לפני, תוך כדי ואחרי הבליעה, פליטת מזון ונוזלים דרך הפה והאף. דיספאגיה עלולה ליצור שינויים בלעיסה ואולי אף במנשך, בדיאטה, תזונה, ומשקל.

7. יובש פה כתופעת לוואי של התרופות –יוביל להאליטוזיס, עששת מרובה, פה שורף.

8. המלצה באופן כללי להיגיינה אוראלית מעולה בבית, וטיפול במרפאה כל 3-4 חודשים, להסרת אבנית , טיפול בעששת ואפליקציה של פלואוריד.

9. במידה ונגרמה פגיעה ביכולת האדם לצחצח שיניים בצורה יעילה, מומלץ לרכוש מברשת שיניים חשמלית איכותית ולהשתמש בה, רצוי לאחר הדרכה של השיננית או של רופא השיניים

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט שבץ מוחי (CVA) ודגשים דנטליים הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

שיניים רגישות – מדוע יש לי רגישות בשיניים ואיך לטפל?

רגישות יתר דנטינלית

 ד"ר גיא וולפין, ביה"ס לרפואת שיניים באוניברסיטת ת"א

בממוצע 25% סובלים משיניים רגישות. חלק סובלים מהמצב מדי יום כאשר שותים או אוכלים משהו קר/מתוק/חמוץ וכולי, וחלק אף רגיש יותר וסובלים כאשר נושמים (במיוחד בחורף, כשהאוויר קר). בדרך כלל אלו שסובלים יותר משיניים רגישות הם צעירים (20-45), כאשר נשים סובלות יותר מגברים, עם בעיות חניכיים או צחצוח שגוי (ויש עוד סיבות). בדרך כלל הכאב הוא חד וקצר ולא ארוך וממושך.

האבחנה שקובעת "שיניים רגישות" ראשית חייבת להיות לאחר בדיקה יסודית קלינית ורנטגנית של רופא השיניים, שיקבע שהשן בריאה אך רגישה. יש לשלול מצב של חור בשן, סדק, סתימה שבורה, דלקות חניכיים ועוד, כדי להגיע לאבחנה הנכונה ולטיפול הנכון. למעשה רוב המטופלים שסובלים משיניים רגישות אינן פונים לעזרה מקצועית מרופא השיניים או השיננית, וחבל.

המצב מכונה בשמות רבים: שיניים רגישות, רגישות יתר דנטינלית, רגישות צווארית, רגישות בצוואר השן וגם  Dentine hypersensitivity, Hypersensitive teeth, Hypersensitive dentine.

מה הסיבה לשיניים רגישות?
הסיבה העיקרית לתופעה זו הוא איזור של דנטין חשוף בצוואר השן. דנטין הוא החלק העיקרי שמרכיב את השן, והוא מצוי גם בשורשים וגם בכותרת השן. הרגישות הינה סובייקטיבית, ואינה תלויה בהכרח בכמות הדנטין החשוף ו/או בעוצמת הגירוי (במילים אחרות יש אנשים שלא סובלים בכלל למרות שהרבה דנטין חשוף, ויש אנשים שסובלים מאו כאשר רק מעט דנטין חשוף). בחלק מהקרים גם לא רואים את הדנטין החשוף והוא בגודל מיקרוסקופי.

במצב "נורמלי" בחלק הכותרת של השן (החלק שרואים בפה) הדנטין מצופה האמאייל שמגן עליו מפני החיידקים, מפני נזקים של שחיקה וחבלה ועוד. הדנטין שמרכיב את שורש השן אמור להיות מכוסה גם בעצם הלסת וגם ברקמות החניכיים. כך שבאופן רגיל הדנטין לא אמור להיות חשוף ברוב המוחלט של המקרים.
למרות שבדנטין עצמו אין עצבים, בדנטין עצמו יש תעלות שנקראות טובולי, ובתוכן יש שלוחות של העצב שגורם לרגישות, והוא מוקף בנוזל שנמצא בתעלה הזו. גירוי של הדנטין החשוף וקצוות הטובולי (בגלל שינוי טמפרטורה, מגע, חומציות/מתיקות/מליחות וכולי) יגרום לשינויים מולקולריים של נוזלים בתוך השן ולתזוזת הנוזלים סביב העצב, דבר שיגרור גירוי של העצבים שבתוך החלק הפנימי של השן, ותגובת כאב.

מדוע יש דנטין חשוף?
הסיבות העיקריות שהמצב משתנה ולעיתים הדנטין נחשף, מה שעלול לגרום לשיניים רגישות הן:
1. איזורי נסיגת חניכיים לאחר דלקות חניכיים וטיפול בהן:  60-98% מהמטופלים הפריודונטליים מתלוננים על "שיניים רגישות" לאחר טיפול להסרת אבנית. זאת בגלל שהאבנית (שכבת חיידקים מסויידת שדבוקה לשן גרמה לנסיגת חניכיים, וכעת השורש החשוף מגורה, במיוחד מייד לאחר הטיפול)

2. איזורי נסיגת חניכיים לאחר כירורגיה: עקירות, ניתוחים, השתלות וכו'
3. איזורי נסיגת חניכיים לאחר טיפולים אורתודונטיים
4. דנטין חשוף מלידה (10% מהמקרים)
5. איזורי שחיקת חניכיים ו/או שיניים בגלל צחצוח אגרסיבי – abrasion – שהוא צחצוח חזק מדי ושגוי או במרשת גסה מדי, דבר שגורם לנזק לחניכיים ו/או לשיניים עצמן.

6. הרגלים מזיקים (פארא-פונקציות): אלו הרגלים שאנשים מפתחים ויגרמו במשך הזמן לנזק לשיניים ואולי גם למפרק הלסת. בין ההרגלים הנפוצים המזיקים הם חריקת שיניים (ברוקסיזם), הידוק שיניים, לעיסת חפצים קשים או החזקתם בפה

פתרונות אפשריים לשיניים רגישות

1. כאמור קודם כל יש לאבחן את המצב ולטפל בחורים, סתימות שבורות, דלקות חניכיים וכולי. בהיעדר טיפול המצב כמובןיחמיר
2. שנית, לקבל הדרכה יסודית מרופא השיניים או מהשיננית כיצד לצחצח שיניים בצורה הנכונה, עם מברשת נכונה ומשחה מתאימה, כמו גם להיעזר בשטיפות פה, חוט דנטלי, קיסמים, מתזי מים ועוד.
3. משחות שיניים לטיפול בשיניים רגישות: חלק מהמשחות מכילות חומרים שמפחיתים את רמת הרגישות של העצב בשיניים. משחות אחרות מכילות חומרים שאמורים לצפות את השורש והדנטין החשוף וכך להפחית את רמת הגירוי שנגרם. בכל אופן אין משחה אחת שהיא הטובה מכולן, ועל כל אחד המשחה תשפיע אחרת. העצה כאן היא לבחור אחת מהמשחות ולהקפיד לצחצח רק איתה לפחות חודש ולראות מה המצב: אם יש שיפור משמעותי, נהדר. אם לא – לבחור משחה אחרת ולצחצח רק איתה לפחות חודש. כך עד שמוצאים את הסוג שמתאים באופן אישי לך. כמובן שהנ"ל צריך להיות לפי ההנחיות שקיבלת מהצוות הרפואי כיצד לצחצח נכון.
4. טיפולים אחרים: אם לא מוצאים שום הקלה הרופא צריך לשקול התערבות במרפאה – למשל ציפוי השורש בחומרים מיוחדים במרפאה. במקרים קיצוניים במיוחד לעיתים אין מנוס אלא מלבצע טיפול שורש או לבצע טיפול כירורגי של השתלת חניכיים על האיזור החשוף.

קרא עוד על דלקות חניכיים ומחלות חניכיים, הגורם העיקרי לנסיגת חניכיים והופעת רגישות צווארית

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט שיניים רגישות – רגישות יתר דנטינלית – מדוע השיניים רגישות גם אם אין חור? ואיך לטפל? הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

 ד"ר גיא וולפין – מנהל הפורום

לא תמיד ניתן לבצע שתלים וכתרים, ולא תמיד יש יכולת כלכלית לכך. לעיתים התותבת היא זמנית, עד לסיום ההשתלות והרכבת השיניים החדשות.

כדאי לדעת שגם אם השן התותבת היא הברירה היחידה האפשרית כרגע, אפשר לעיתים לבצע מספר מצומצם של שתלים עם מחברים מיוחדים שאליהם תתחבר התותבת.  פתרון זה נותן  שן תותבת נוחה יותר מאשר שן תותבת רגילה, ותוכלו ללעוס ולדבר יותר בקלות. תותבת יציבה תורמת לא רק לאיכות חיים ונוחות יותר, אלא גם תעזור לשמור על חניכיים ועצם בריאות יותר.

פעמים רבות כשמתחילים להשתמש בתותבת חדשה, היא לא תהיה נוחה במיוחד בהתחלה. ייתכנו אף פצעי שפשוף עד שמתרגלים למצב החדש. במצב של כאבים או אי נוחות, ובמיוחד אם יש פצעים בפה, לאורך זמן עלול להיגרם נזק לחניכיים, לשיניים שנותרו ואף לעצם הלסת. כדאי להגיע אל רופא השיניים לצורך בדיקה של התותבת, ולבצע החלקה, ריפוד, איזון וליטוש. ללא טיפול ותיקון, לאורך זמן התותבת כבר לא תתאים, תגרום לסבל רב ואולי גם תיסדק ותישבר.

לפעמים לאחר עקירות או השתלות מבצעים שן תותבת זמנית, בדרך כלל ללא שלד מתכתי, עד שיבוצעו שתלים, כתרים/גשרים או התותבת הסופית הקבועה. כדאי לזכור ששן תותבת זמנית לא תתן פתרון ארוך טווח, והיא לא השיקום הטוב ביותר שאפשר לתת. בדרך כלל היא גם חלשה יותר מאשר תותבת ללא שלד מתכת, ועלולה ליצור נזק לשיניים שנותרו בפה ו/או לחניכיים ולעצם הלסת. תותבת דקה מאוד גם עלולה להישבר ככל שמתארך הזמן שהיא בשימוש. לכן כדאי לתכנן עם רופא השיניים את תכנית הטיפול, להתייעץ לגבי פרקי הזמן בין טיפול אחד לשני, במיוחד אם מבצעים גם השתלות, ולהגיע לשיקום הסופי הקבוע בלי לבזבז זמן מיותר.

כיצד לנקות שיניים תותבות

• אדם שמזניח את השיניים התותבות ולא מנקה אותן בצורה הנכונה מסתכן באפשרות של פטרת ו/או חיידקים ואבנית על השן התותבת.  במצב כזה יכול להיות זיהום של רקמות הפה, ריח רע, ומראה מוזנח של התותבת.
• אם נותרו שיניים בפה וזוהי תותבת חלקית, יש להמשיך כרגיל לצחצח את השיניים שנשארו ולהקפיד על בריאותן, ולהשלים טיפולים שנותרו בהן.
• כדאי לנקות את השיניים התותבןת בעזרת מברשת מיוחדת לתותבות, אם כי אפשר גם להסתפק במברשת השיניים. את הניקוי כדאי לבצע בזהירות בתוך הכיור, מחשש שהתותבת תיפול ותישבר. לאחר כל ארוחה כדאי לבצע ניקוי זה.
• מומלץ לקנות בבית המרקחת חומר ניקוי מיוחד לשיניים תותבות. רוב התכשירים הנ"ל הינם טבליות מיוחדות – להניח את התותבת במים פושרים ולהוסיף טבליה אחת, ולחכות עד שהטבליה כולה נמסה במים ( 15 עד 30 דקות – כמובן שניתן להשאיר כל הלילה), כדאי לבצע זאת פני השינה ולתת לחומר המיוחד לפעול מספר שעות, אלא אם כן צויין אחרת בהוראות השימוש. לאחר מכן להבריש את התותבת ולשטוף אותה במים. יש לזכור – התמיסה הנ"ל לא מיועדת לשטיפת פה, ויש להרחיקה מילדים, שלא ישתו אותה בטעות.
• ההקפדה על היגיינה של השיניים התותבות תתן הרגשה טובה ורעננה לאורך היום, תסייע למנוע פטרת ובקטריות, ותמנע הופעת כתמים על התותבת.
• אם בתותבת שלכם אין חלקי מתכת, אפשר לפעמים להברישה עם מעט אקונומיקה, אך יש לשטוף אח"כ את התותבת בהרבה מים וסבון.
• לעומת זאת, אם בתותבת שלכם יש שלד מתכת, אין לנקותה באמצעות האקונומיקה, שלד המתכת עלול להיחלש ולהיפגע.
• כמו בשיניים טבעיות, גם כשיש שיניים תותבות כדאי להגיע אל רופא השיניים לפחות פעם אחת כל 6 חודשים, לבדוק את התותבת ולנקות אותה בצורה מקצועית, לרפד ו/או לאזן את התותבת בפה, וכמובן לבצע טיפול להסרת אבנית של שיניים שנותרו בפה, סתימות וכולי.
• אם יש צורך בהדבקה של התותבת, יש תכשירים בבית המרקחת בצורה אבקה או משחה. ההדבקה יכולה לסייע להצמדה טובה יותר של התותבת לחניכיים ולחיך, ותקל על השימוש בה, וכן תתרום להגדלת תחושת הביטחון בפעולות כמו אכילה, דיבור, ליקוק, חיוך, צחוק ונשיקות. לפני ההדבקה צריך שהתותבת תהיה נקייה ויבשה. לאחר מריחת הדבק כדאי להדק את התותבת ע"י סגירת הפה או עם האצבעות, לפחות לכמה שניות ואף דקות – לפי הוראות היצרן. לא כדאי לאכול ולשתות מייד לאחר ההדבקה, כדאי לתת להדבקה להתחזק קודם.

שיניים תותבות זמניות מיידיות – לאחר כירורגיה

• אלו שיניים תותבות שמורכבות מייד לאחר העקירות או ההשתלות, או כמה ימים אחרי, ולכן בכל מקרה יש כאב ו/או חוסר נוחות ו/או נפיחות וכולי, ולכן גם בהתחלה התותבת לא תתאים במדוייק. בכל מקרה לאחר הניתוח יש לבצע את הוראות הרופא – לדוגמא, לבצע קומפרסים של קרח על האיזור המנותח, ולמחרת לבצע שטיפות של הפה עם שטיפה כירורגית ו/או עם מי מלח (כוס מים חמים עם כפית מלח). אם הרופא נתן מרשם לתרופות שונות, כמו אנטיביוטיקה ומשככי כאבים, יש להמשיך ולבלוע אותן לפי המרשם.
• מומלץ להגיע למרפאה ולבצע תיקונים וריפודים בהתאם למצב בפה
• לאחר עקירה או עקירות: למרות חוסר הנוחות, לפעמים הרופא ינחה דווקא לא להוריד את התותבת המיידית מספר שעות או מספר ימים, או להוריד לזמן קצר כדי לשטוף את האיזור ואח"כ להחזירה מייד. זאת כדי למנוע נפיחות ו/או להפחית דימום. בכל מקרה יש להתייעץ עם הרופא המטפל ולקבל הנחיות מדוייקות
• לאחר השתלות: בדרך כלל לא כדאי לשים את השיניים התותבות בפה ולחכות מספר ימים, או להוריד אותה כשאפשר ולתת לאיזור מנוחה מספר ימים.
• בכל מקרה יש להתייעץ עם הרופא המטפל ולקבל הנחיות מדוייקות

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט שיניים תותבות: עצות לתחזוקה ושימוש בשיניים תותבות הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

מדוע שיניים אינן סדירות וישרות?

• תורשה.
• כתוצאה מהרגלי ילדות, כמו מציצת אצבע . הרגל זה יכול להפעיל לחץ על השיניים ולהשפיע על התפתחותן והתפתחות הלסתות.
• עקירת שיניים והשארת הרווח שנוצר ללא תחליף . השיניים הסמוכות לשן שנעקרה, לעיתים קרובות, נוטות ו'מתכופפות' לכיוון הרווח שנוצר.

אילו בעיות עלולות להגרם מ'ליקויי סגר'?

שיניים שאינן במקומן, קשות יותר לצחצוח. לכן, הן פגיעות יותר לעששת (רקבון) ולדלקת חניכיים.
'סגר שיניים' לא תקין, עלול לגרום למתח מיותר בשירירי הלעיסה, לכאב ולבעיות במפרק הלסת.

כיצד ניתן ליישר שיניים?

בעזרת מכשירים קבועים הדבוקים לשיניים ובעזרת מכשירים שניתן להוציאם ('פלטות').
האמצעי הנפוץ ביותר לטיפול ביישור שיניים הוא סמכים. הסמכים עשויים מתכת או פלסטיק, דבוקים לשיניים וחוט מתכת מחבר ביניהם. מתיחת החוט המחבר מפעילה לחץ על השיניים וגורמת לתזוזתן בכיוון הרצוי.לעיתים ניתן להוסיף חוטים אלסטיים להגברת תזוזת השיניים.

האם הסמכים מכאיבים?

כאשר הסמכים מודבקים ומותאמים בפעם הראשונה, הם עלולים לגרום לאי נוחות. לאחר מספר ימים, מתרגלים ללחץ שהסמכים מפעילים על השיניים.

כמה זמן נמשך יישור השיניים?

משך הזמן הנדרש, כדי להביא שיניים שאינן במקומן, תלוי בגיל, בחומרת 'ליקוי הסגר' ובמצב הפה בכלל. אצל ילדים, טיפול ממוצע נמשך 24- 18 חודשים.
אצל מבוגרים, הטיפול עלול להמשך זמן רב יותר.

כיצד מנקים שיניים בזמן יישור שיניים?

בעת שהסמכים מודבקים על השיניים נלכד ביניהם מזון רב , אותו יש לסלק, כדי למנוע עששת ודלקת בחניכיים . יש לקבל הדרכה מפורטת מרופא השיניים או השיננית בכל הקשור לניקיון השיניים, במיוחד בזמן יישור שיניים.
יש להשתמש במברשת רכה על מנת לא לפגוע בחניכיים.
יש להשתמש במשחת שיניים המכילה פלואוריד.
יש להשתמש בחוט דנטלי, בקסמי שיניים ובמברשת בין שינית (אינטרפרוקסימאלית).
חשוב לזכור: המפתח להצלחת הטיפול הוא בשמירה נאותה על בריאות הפה והשיניים, גם בעת שהסמכים מודבקים על השיניים.
אין טעם בשיניים ישרות אך רקובות ושהחניכיים סביבן נגועות בדלקת.

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט מהו ליקוי סגר? הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

הדרישה ליישור שיניים במבוגרים עלתה בעשרים השנים האחרונות והגיעה לכדי 25 אחוז מכלל המטופלים ביישור שיניים בארצות הברית.
הסיבות לכך הן מודעות גבוהה יותר ופיתוח שיטות טיפול בלתי נראות ההופכות את הטיפול במבוגרים לנגיש הרבה יותר.
מחקרים הראו שליקויי הסגר בקרב מבוגרים מגיעים לכדי 17-53 אחוז מהאוכלוסיה, אך פחות מחמישה אחוז רוצים בטיפול. עיקר הדרישה ליישור שיניים בקרב מבוגרים היא מסיבות אסתטיות ושיפור מראה השיניים והחיוך, אך גם כטיפול תומך בטיפול שיניים משקם או טיפול חניכיים.

ההתוויות לטיפול אורתודנטי במבוגרים הן:
• שיפור מראה אסתטי או תפקודי
• טיפול חוזר לתיקון טיפול קודם שכשל
• טיפול תומך לטיפול משחזר, משקם, או כחלק מתוכנית לטיפול פריודונטאלי – של חניכיים
• טיפול כירורגי-אורתודנטי משולב לתיקון יחסי לסתות
• טיפול תיקון נחירות או עצירת נשימה בשינה

בניגוד לאמונה המקובלת, שיניים ניתן להזיז בכל גיל; אך לאוכלוסיית המבוגרים יש הבדלים ואילוצים הדורשים התייחסות מיוחדת. אמנם אפשר להגיע לתוצאות נפלאות ביישור שיניים למבוגרים, אך לעיתים קיימות מגבלות שאינן מאפשרות השגה של תוצאות אופטימאליות כמו בגיל צעיר, ויש לכן לדעת זאת מראש ולהתאים ציפיות בין המטופל לצוות המטפל עוד לפני תחילת הטיפול.
 

שיקולים הייחודים לטיפול במבוגרים:

היסטוריה רפואית רלבנטית
הריון, סוכרת, בעיות כליה ואוסטאופורוזיס הם מצבים הדורשים התייחסות זהירה במיוחד ביישור שיניים במבוגרים. תרופות כמו ביפוספנטים המשפיעים על רקמות העצם עלולות להשפיע על הטיפול.

טיפול אורתודנטי קודם
בחלק קטן מהטיפולים ליישור שיניים נגרמת ספיגה של שורשי שיניים. יש לקחת עובדה זו בחשבון בטיפול חוזר, שכן הוא עלול להחריף את הבעיה.

שיקולים פסיכולוגיים
בגיל מבוגר רמת הציפיות מתוצאות הטיפול גבוהה, ולא תמיד ניתן לספק את רצון המטופל לשלמות שאינה ברת השגה. שיחה עם הצוות לפני הטיפול, והתאמת ציפיות חשובה וחיונית להצלחתו.

הבדלים ביולוגיים
תזוזת השיניים במבוגרים היא איטית יותר מאשר בצעירים עקב הבדלים בצפיפות העצם ואספקת הדם לרקמות התומכות את השיניים.
מכיוון שלצעירים מתבצע הטיפול בדרך כלל בתקופת ההתבגרות והגדילה של עצמות הפנים והלסת, קל יותר להיעזר בתהליך הגדילה ולהשפיע עליו בעזרת מכשירים אורתודנטיים, מה שקשה הרבה יותר במבוגרים שאינם גדלים עוד. במקרים מסוימים יש צורך לכן להיעזר בטיפול כירורגי לתיקון ליקוי הסגר כחלק מהטיפול כולו.
גם את מכשיר ה'רסן' הנהוג בבני נוער לא מקובל להפעיל על מבוגרים מסיבות מובנות.

בעיות במפרקי הלסת –
יותר מחצי מהמבוגרים סובלים ברמה כזאת או אחרת במהלך חייהם מבעיות בפרקי הלסת (TMD). טיפול אורתודנטי עלול להחמיר בעיות קיימות כאלה ויש לנטר בזהירות טיפול אורתודנטי בהתאם.

שיקולים פריודונטאליים ( של חניכיים)
בעוד שלבני נוער אין כמעט בעיות חניכיים או שהן ממוקדות באזורים מועטים בלבד, הרי שבגילאים מבוגרים יותר שכיחות מחלות החניכיים עולה עם הגיל. הזזת שיניים כשמצב הרקמות התומכות אינו בריא, עלול לגרום להחרפת המצב ועד לאובדן שיניים ממש. יש לכן לטפל במחלות חניכיים אם קיימות לפני הטיפול האורתודנטי, וכמובן לעקוב ולשמור על הגיינה קפדנית במהלכו.
מצד שני, טיפול ליישור שיניים הפותר צפיפות קיימת, יכול לשפר את בריאות החניכיים על ידי מתן אפשרות ניקוי טוב יותר ושמירת הגיינה נכונה.

שיקולים של שחזורים קיימים
למבוגרים רבים שיניים משוחזרות עם שחזורים וכתרים מחומרים שונים הדורשים שיקולים נוספים בהדבקת מיכשור אורתודנטי.
על חלק מהשיניים יש גשרים העלולים להפריע ליישור אופטימאלי. זאת בנוסף לשיניים שעברו טיפולי שורש. במידה וטיפולי השורש תקינים אין בעיה בהזזת השן, אך אם יש דלקת מתחת לטיפול השורש, יש לשקול החלפתו לפני טיפול ליישור שיניים.

קיבוע
תזוזת שיניים בכל גיל דורשת קיבוע לשמירת המצב בסוף הטיפול. ומבוגרים אינם יוצאים מהכלל בהקשר זה. יש לקחת בחשבון את מצב השיניים השחזורים או הכתרים והגשרים הקיימים בתכנון הקיבוע המתאים.

פיתוחים חדשים
תחום יישור השיניים למבוגרים קיבל תנופה בשנים האחרונות בעיקר עקב פיתוח טכנולוגיות טיפוליות בלתי נראות ואסתטיות, המאפשרות גם למבוגרים לעבור יישור שיניים , אך ללא האילוצים של גשרים לא אסתטיים.
הפיתוחים כוללים:
• סמכים ('קוביות') שקופים או בצבע שן במקום סמכי המתכת המסורתיים
• חוטים בצבע שן במקום חוטי המתכת
• מכשירים לינגואליים ( גשר המודבק בצד האחורי של השיניים)
• קשתיות שקופות

• סמכים בצבע שן

– כיום יש שני סוגים של סמכים מודבקים – עשויים פלסטיק או עשויים מחרסינה- קרמיים. סמכי הפלסטיק נמצאים פחות בשימוש עקב בעיות בהדבקה ובנטייה לעיוותים.
הסמכים הקרמיים עשויים משפחות חומרים בצבע שן – כולל פוליקריסטלין, זירקוניה, ושילובים עם חריץ מתכת להפחתת חיכוך. בדרך כלל הם אינם מתאימים להפעלת כוחות חזקים עקב נטיתם להישבר.

• חוטים בצבע שן

את עיקר הפעולה של יישור השיניים על סמכים עושים חוטי מתכת. בשנים האחרונות פותחו חוטי מתכת מצופים בשרף בצבע שן, המאפשר לחוטים אלה, יחד עם סמכים שקופים, לתת פיתרון יותר אסתטי מפתרונות המתכת המסורתיים. פיתוחים חדשים של חוטים ללא מתכת נכנסים גם הם לקשת האפשרויות לטיפול שיניים אסתטי יותר.

• סמכים לינגואליים

מכיוון שהם מודבקים בצד הבלתי נראה של השיניים, סמכים אלה נותנים מענה אסתטי טוב יותר מסמכי החרסינה. כיום מערכות כמו אינקוגניטו Incognito ® מתכננות את הסמכים בצורה ממוחשבת במיוחד לכל מתרפא ושן בנפרד. חסרונותיהם מתבטאים בקושי בתפעול לרופא, קושי בשמירת הגיינה, גרוי ללשון המתרפא והפרעה לעיתים בדיבור.

• קשתיות שקופות Aligners

אלה הן פלטות נשלפות המתוכננות ומיוצרות על ידי מחשב. הן מיוצרות כסדרה לכל מתרפא בנפרד. יש להרכיבן רוב שעות היום ולהחליפן מידי שבועיים בקשתית חדשה.

שיטת אינויזליין Invisalign ® היא הפופולרית ביותר כיום. היא מתאימה פחות למקרים של מנשך פתוח, שיניים מסובבות מאוד או קצרות. אך ברוב המקרים היא נותנות פתרונות טובים. הקשתיות נוחות מאוד להרכבה יחסית לשאר השיטות, ומאפשרות שמירה על הגיינה מיטבית עקב היותן נשלפות.

שיטה נוספת של קשתיות נשלפות היא שיטה הפועלת על ידי הפעלת פולסים של כח המופעל בעזרת לחץ אויר- שיטת ארודנטיס . Aerodentis ® הכח מופעל על ידי יחידת לחץ אוויר המחוברת לפלטה ומאפשרת הרכבה רק בחלק מהיום. שיטה זו מתאימה למקרים קלים בלבד.

לסיכום, בניגוד לעבר, יותר ויותר מבוגרים כיום יכולים להגיע לחיוך הרמוני ואסתטי יותר בעזרת שיטות מתקדמות ובלתי נראות ליישור שיניים, בכפוף לאילוצים הנובעים ממצב השיניים ומצב הבריאות בגיל מבוגר.

Ortho Update 2014; 7: 89–92 adult orthodontics part 1 special considerations in treatment. Mohammed Almuzian and Alistair Gardner
Ortho Update 2014; 7: 114–117 92 adult orthodontics part 1 special considerations in treatment. Mohammed Almuzian and Alistair Gardner
success. J Clin Orthod 1991; 25(12): 740−747 Gottlieb E, Nelson A, Vogels 3rd D.
Orthodontic practice study. 2. Practice

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט יישור שיניים למבוגרים – מהן הדרכים והשיטות הקיימות היום הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

 כיצד לשמור על שיניים בריאות גם במבוגרים בגיל הזהב

ד"ר גיא וולפין – ביה"ס לרפואת שיניים, אוניברסיטת ת"א

ככל שאנו מתבגרים, מצב השיניים והחניכיים עלול להחמיר. גם בגיל הזהב אנו רוצים להנות מפה יפה, בריא, וללעוס היטב. יש לזכור שבריאות הפה (השיניים והחניכיים) קשורה גם לבריאות הכללית של הגוף. לכן יש חשיבות גדולה להקפדה על בדיקות שגרתיות במרפאה יותר מהרגיל ככל שאנו מתבגרים, ולהקפיד על היגיינה אוראלית טובה בבית.

חיוך יפה וצחור הוא לא רק נחלת הצעירים. גם בגיל הזהב אנו רוצים פה במצב אופטימלי: ללעוס, לחייך, לנשק ולדבר בצורה טובה. כדאי לדעת שבריאות השיניים והחניכיים משפיעה גם על המצב בכללי של הגוף, ולמשל מצב החולים במחלות כגון סוכרת ולב יוחמר אם הפה יהיה במצב מוזנח. כמו כן יש קשר גם למחלות אחרות, ולתוחלת חיים קצרה יותר אצל אלו שמזניחים את בריאות הפה. למשל, הוכח כי אנשים הסובלים ממחלות חניכיים כרוניות לא מטופלות עלולים בשיעור גבוה יותר ללקות בהתקפי לב, אירועים מוחיים ובהפרת איזון מחלת הסוכרת.

לגילאים מבוגרים אופייניות בעיות חניכיים ואף שיניים ניידות, עששת (חורים), יובש פה (שקשור ישירות גם למספר התרופות באופן כללי שבולעים מדי יום) ועוד. בעיות שיניים בעבר שלא טופלו, ובמיוחד אובדן שיניים ומחלות חניכיים, קשה יותר לטפל ולתקן בגיל מבוגר, במיוחד אם יש ברקע בעיות רפואיות לא מאוזנות. במצב כזה יש צורך בשיתוף פעולה ועדכונים הדדיים, בין הרופא המטפל לבין רופא השיניים. למען בריאות הפה ולמען הבריאות הכללית, מומלץ להבדק באופן סדיר ע"י רופא השיניים לפחות כל 6 חודשים, וחולים במחלות כרוניות שונות כדאי אף להגיע למרפאת השיניים כל 3-4 חודשים, וכמובן לעדכן את רופא השיניים במצבם.

ברפואת השיניים המודרנית ישנם פתרונות לבעיות שבעבר היה קשה להתמודד איתן, גם לגיל הזהב. למשל, אם בעבר סבא וסבתא היו נזקקים לתותבות לאחר אובדן שיניים נרחב, והיו מוגבלים בפעולות אלמנטריות כמו אכילה, כיום אפשר להציע תותבות מודרניות שמחוברות לשתלים, או שיקום ע"י שתלים וכתרים קבועים.

הבדיקה התקופתית במרפאת השיניים

תיזמון התור : תאמו עם המרפאה את השעות הנוחות לכם לטיפול, בהן אתן מרגישים טוב יותר – בוקר או ערב, למשל. תחילת השבוע או לקראת סופו, למשל. אם מתוכננים טיפולים רפואיים אחרים באותו שבוע, לעיתים עדיף לשנות את מועד הטיפול.

אנמנזה: יש לעדכן את צוות המרפאה על כל שינוי במצב הרפואי ובתרופות שעליכם לקחת. חלק מהמחלות והתרופות קשורות ישירות למצב הפה ו/או להחלטות של רופא השיניים על הטיפול שיבוצע, גם אם לא נראה לכם שיש קשר בין מצבכם לבין טיפולי השיניים.

בדיקה וטיפול: בכל בדיקה רופא השיניים צריך לבדוק לא רק את מצב הפה (מחלות חניכיים, עששת, סתימות שבורות וכולי), אלא גם לבדוק את רקמות הפה ולשלול קיום נגעים סרטניים או תסמינים של בעיות אחרות (יש מחלות חמורות שלעיתים אפשר לאתרן בפה לפני שיופיעו בשאר הגוף)

ניקוי: האבנית הינה הגורם העיקרי למחלות חניכיים ולאובדן שיניים במצב כרוני ומוזנח. רופא השיניים או השיננית יבצעו הסרת האבנית, ינקו את השיניים וידריכו אתכם כיצד לצחצח. כדאי להביא מהבית את מברשת השיניים לבדיקה, ולקבל עוד המלצות: שטיפות פה, משחות שיניים, קיסמים, חוט דנטלי, המלצות לתזונה נכונה וכולי.

תותבות: גם אם יש לכם שיניים תותבות זו הזדמנות טובה לניקוי התותבת, ריפוד והתאמה למצב בפה, והדרכה כיצד לשמור על ניקיון התותבת בבית. תותבת שאינה יציבה עלולה לגרום לפצעים, למשל, לפגיעה בשיניים שנותרו, להחמרת מצב החניכיים שמתחת לתותבת, ולהיות "בית חם" לפטריות וחיידקים. בבית המרקחת יש מוצרים לניקוי וטיפוח התותבת, כמו טבליות חיטוי ומברשות – כדאי לבקש המלצה מרופא השיניים האישי או מהרוקח ולהקפיד על ההוראות.

עלויות: ייתכן וחלק מהטיפולים יהיו לא זולים, אך בכל זאת יהיה כדאי לבצעם. כדאי לשאול על הנחות לפנסיונרים, רופאים רבים ישמחו לעזור. יש לזכור שככל שהזמן עובר ולא מבצעים טיפול, המצב יחמיר והטיפול יתייקר, ולכן גם זו סיבה לטיפולי מניעה.

בעיות חניכיים: מחלות חניכיים כרוניות יגרמו לריח רע מהפה, דימומים, רגישות, ולבסוף לנסיגת חניכיים ולאובדן עצם לסת ורקמות התומכות בשן. השיניים תאבדנה את יציבותן, ותכאבנה מאוד. המצב יחמיר עד אשר יהיה צורך בעקירת שיניים. לכן כדאי להשקיע בטיפולי מניעה והסרת אבנית (אפילו 3-4 פעמים בשנה). כמו כן בעיות שיניים וחניכיים יכולות להוות סימפטום גם של בעיות בריאות חמורות ו/או להחמיר אותן. לכן, פנו לרופא השיניים מיד אם החניכיים מדממות ללא סיבה ברורה, וזיכרו, עדיף לאבד שן אחת או שתיים מלדחות את הפנייה לרופא שיניים עד לשלב בו תידרש עקירה של כל השיניים. הקפידו גם על עיסוי של החניכיים כשאתם מצחצחים שיניים (גם אם יש תותבות).  

קרא עוד : הוראות שימוש ותחזוקה לתותבות

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט כיצד לשמור על שיניים בריאות גם במבוגרים בגיל הזהב הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

ד"ר גיא וולפין, בית הספר לרפואת שיניים, אוניברסיטת ת"א

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

כאשר החור עמוק מאוד, הריקבון מגיע סמוך למוך, שהוא העצב שבתוך השן וכלי הדם שלידו. אם הריקבון יחדור למוך יהיה צורך בטיפול שורש ובדר"כ גם מבנה וכתר. 

בתהליך כיפוי)  כיסוי) המוך, הרופא מנסה להציל את השן ולא רק לעשות "סתימה"   או מיידית להחליט על טיפול שורש… 

הרופא מורח באיזור העמוק ביותר חומרים מיוחדים, שתפקידם לחסל חיידקים ולחזק את האיזור, ורק אז מבצע את הסתימה. הנ"ל משפר את הסיכוי של הצלחת הסתימה, לעומת סתימה רגילה עמוקה. 

ייתכן והשן תהיה רגישה בהתחלה, במיוחד לקור ו/או לעיסה של מאכל נוקשה, אך אם אין כאבים קשים שמתפתחים – סביר להניח שהרופא הצליח, והרגישות במשך הזמן תפחת.

אם יתפתח כאב חזק בשן זו, יש ליצור קשר עם המרפאה לעזרה ראשונה בהמשך טיפול שורש.

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט כיפוי מוך: האם אפשר "להציל" שן עם חור עמוק מביצוע טיפול שורש? מהו התהליך, מתי מבצעים ולמה? הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

ד"ר גיא וולפין – ביה"ס לרפואת שיניים, אוניברסיטת ת"א

איך שן נראית ומהם החלקים שמרכיבים אותה? איך נוצרים חורים בשיניים? למה חורים בשיניים גדלים וכואבים? מתי מספיק לעשות סתימה, ומתי צריך לעשות טיפול שורש? איך עושים טיפול שורש? מדוע לעיתים צריך לעשות כתר?מהו מבנה לאחר טיפול שורש?  תשובות לשאלות נפוצות

אם אדם אינו מצחצח את שיניו בצורה הנכונה, אינו משקיע זמן ואנרגיה בשמירה על בריאות הפה, אינו מגיע למרפאת השיניים לבדיקה ואבחנה באופן סדיר ושוטף, ובמיוחד אם התזונה עתירה בפחמימות, סוכרים וחומצות, הוא צפוי להרבה יותר בעיות שיניים וריקבון. חיידקים שמגיעים מהאוויר בעיקר מצליחים להידבק אל השיניים, ובעיקר אל החריצים האופיניים שבכותרת השן, ואל הרווח הקטן שבין השיניים לחניכיים. החיידקים מתרבים יותר ויותר, ומפרישים חומצה מגופם, שמסייעת להם לפעול מהר יותר וחזק יותר, ובמקביל ממיסה את שכבות השן. ככל שיהיו יותר חיידקים, וככל שהתזונה תהיה בעצמה חומצית או עתירת פחמימות, הסביבה עצמה בתוך הפה תהיה חומצית יותר והחיידקים יוכלו להתרבות מהר יותר, ובמקביל הנזק לשן יהיה גדול יותר. כאשר כבר נוצר חור (עששת, ריקבון), והחיידקים חיים בתוכו, הם יותר מוגנים ממברשת השיניים, משחת השיניים וכולי, והחור יגדל יותר ויותר. 

יש סיבות שונות לחורים בשיניים ולהרס שלהן, למשל חומציות בפה, גנטיקה, חבלה, הרגלים לא נכונים של צחצוח ועוד, אך הסיבה הנפוצה ביותר היא הימצאות חיידקים בכמות גדולה ושרידי מזון שלא נוקו היטב מהשיניים. החיידקים מעכלים את המזון (בעיקר פחמימות וסוכרים) ומתרבים ומפרישים חומצה. ככל שתהיה יותר חומצה, החיידקים יתרבו יותר מהר וכמות החומצה תגדל בהתאם. החומצה ממיסה את השיניים בנקודות מסויימות וכך מתחיל חור בשן.

במקביל, חור בשן בתחילה בדרך כלל לא כואב, ועל כן אדם שלא חש בכאב או שהכאב קל מאוד בתחילה, לעיתים עלול לחשוב שהכל בסדר או שאין צורך כרגע לגשת לרופא – וזו כמובן טעות קשה. עדיף להגיע 2-4 פעמים בשנה לשיננית לטיפולי ניקוי ומניעה, ופעם בשנה לרופא האישי, לבדיקה יסודית קלינית ורנטגנית, ולוודא שהכל בסדר.

 חלקי השן החשובים: 

אמאייל: זהו החלק שעוטף את כותרת השן (החלק שרואים בפה). הוא חזק ביותר, שקוף (ולכן בעברית נקרא זגוגית), ותפקידו הוא לא רק להגן על השיניים נגד החידיקים והחומצות שהם מפרישים, וכן מפני החומציות שיש לסוגי אוכל ושתייה שונים (בעיקר מתוקים), אלא גם להגן על השן מפני שחיקה מתמשכת ו/או ופגיעות פיזיות.חור חדש שרק נמצא באמאייל בדרך כלל לא גורם לכאבים, ולכן חשוב להגיע לבדיקה השנתית אצל רופא השיניים גם אם אין כאבים בשיניים. הרופא יוכל לטפל בחור הקטן לפני שיגדל, יגרום לכאבים ויחמיר את המצב.

דנטין (שנהב): זהו החלק שמתחת לאמאייל, שמרכיב את גוף השן ואת שורשי השן. הדנטין צהוב/חום, והינו חלש יותר מאשר האמאייל, ולכן ריקבון בדנטין יתפתח מהר יותר.
אם החור העמיק והגיע לתוך הדנטין, עדיין ייתכן שלא יהיו כאבים. אם יש כאב, לרוב הוא חד וקצר, כשאוכלים משהו מתוק או משהו קר. לרוב הטיפול בחור שהגיע לדנטין הוא סתימה (שיחזור). חור עמוק עוד יותר עלול להגיע אל המוך, ולגרום לדלקת בעצב ולכאבים קשים.

מוך השן: המוך הוא החלק הפנימי והעמוק ביותר בשן. חלק מהמוך נמצא בכותרת השן, וממנו יש שלוחות שעוברות בתוך כל אחר מהשורשים של השן. מכיוון שהמוך הינו רקמה רכה, אם חיידקים יחדרו אליו, הזיהום יתפשט במהירות, ותתחיל דלקת זיהומית במוך השן (פולפיטיס). לעיתים לא יהיה כאב כלל. לעיתים הכאב יהיה ממושך (אפילו שבועות וחודשים) אבל חלש ועמום, ולעיתים תהיה התפרצות של כאבים חזקים ביותר, שדומים ל"דפיקות פטיש", ויכולים גם להקרין לשיניים סמוכות, ואף לאוזן ולצוואר. כאב חזק כזה לא מאפשר שינה, לא יחלוף מעצמו וגם טיפול אנטיביוטי לא ירפא דלקת בעצב. בשלב זה יש לבצע טיפול שורש, לעיתים רק אחרי טיפול דחוף של עזרה ראשונה עלול גם להיות מצב של הפרשת מוגלה מתוך שן כזו אל העצם ואל החניכיים, מצב שילווה בפצע מוגלתי ו/או נפיחות גדולה וכואבת. ברוב המקרים לאחר טיפול שורש שהיה לאחר ריקבון עמוק והרס כותרת השן יש לבצע גם מבנה ואחר כך כתר, כדי להחזיר את הצורה והתפקוד של השן, ולאפשר הגנה לשנים ארוכות.

* דלקת מוך /נמק מוך: העצב שנמצא בחלק הפנימי והעמוק ביותר של כל שן אמור להיות חי, תחושתי, ומוקף כלי דם. כל הקומפלקס הזה נקרא "מוך". במצבים מסויימים, למשל לאחר חבלה או זיהום עמוק, המוך עלול לעבור דלקת ובמצבים שאינה מטופל אף לעבור נמק. כמו כל איבר שעובר נמק בגופנו -האיזור עלול להזדהם , וזהיום כזה יכול לצאת אף מגבולות השן עצמה ולהתפשט לעצם ולחניכיים סביבה, ומשם דרך זרם הדם אך להשפיע על מצב בריאותנו הכללי. בטיפול שורש מסלקים את המוך הדלקתי או הנמקי, מחטאים את התעלה שבה עבר העצב בחלק הפנימי של השורש, ומבצעים בסיום סתימה מיוחדת שנקראת סתימת השורש. כל זאת כדי להבטיח את הפסקת הזיהום, וכמובן בכדי לשמר את השן ולהציל אותה מעקירה. 

1. שלבי העששת – מחור קטן ועד טיפול שורש
חור התחלתי בכותרת השן. עדין אין כאבים, יש צורך בסתימה (שיחזור)	החור מעמיק ומגיע לדנטין. ייתכן כאב אופייני, חד וקצר, בעיקר לאחר חשיפה למתוק או קר. יש צורך בסתימה גדולה יותר	החור מעמיק יותר ויותר בתוך הדנטין, ומגיע לגבול עם המוך. יש צורך בסתימה עמוקה מאוד עם כיפוי מוך- חומרים שמגינים על המוך מתחת לסתימה	החיידקים המשיכו לחדור למוך, ומתחילה דלקת במוך השן (פוליפיטיס). יהיה צורך בטיפול שורש
התפשטות הזיהום והדלקת במוך השן. לעתים יש כאבים עמומים וממושכים, ולעתים הכאבים חזקים מאוד ונמשכים זמן רב	המוך כולו מזוהם ודלקתי, לעתים הכאבים חזקים מאוד ונמשכים זמן רב. לעתים כבר לא כואב כלום, בגלל שהמוך עבר נמק. ייתכן גם זיהום מעבר לקצה השורש, נפיחות, הפרשת מגלה ועוד.	המצב מחמיר. במקביל לזיהום במוך השן, הריקבון התפשט בכותרת וחלק ממנה נשבר. השן בסכנה לעקירה. לאחר טיפול השורש יהיה צריך כתר, להגן על השן	ללא טיפול בשן, ייתכן בסוף צורך בעקירת השן. כמו כן ייתכן זיהום קשה, נפיחות, כאבים חזקים ובמקרים חמורים אף סכנה לחיים!

3. שלבי העששת – מבנה
תחילת שיקום השן, ע"י מבנה. המבנה משמש אותנו לבניית השן מחדש לאחר כל הנזק שעברה עד כה, וכדי להרכיב כתר יציב על השן. בדוגמא זו המבנה הוא מחומר ללא מתכת (קומפוזיט פייבר-פוסט)	השלמת מבנה הקומפוזיט ללא מתכת. הקומפוזיט נצמד אל חומר השן ונדבק אליו	השחזת השן והמבנה בצורה המתאימה לכתר העתידי	לאחר סיום המבנה וההשחזה יבוצע כתר זמני, שמגן על השן ועל החניכיים עד לקבלת הכתר הקבוע
יש רופאים שמעדיפים מבנה ממתכת. במקרה זה המבנה הוא בורג מתכתי וסתימת אמלגם מתכתית סביבו	יש רופאים שמעדיפים מבנה ממתכת. במקרה זה המבנה הוא מבנה יצוק מתכתי	בכל מקרה יש לזכור: אם לועסים על שן שעברה נזק גדול, ובעקבותיו טיפול שורש ומבנה, ללא כתר זמני ואח"כ כתר קבוע ייתכן נזק של שבירת השן ו/או סדק בשורש. מצב כזה עלול להוביל לעקירה. יש להתייעץ עם הרופא האם לעשות כתר, ולבקש הסבר על סוג הכתר

4. שלבי העששת – בחירת סוג הכתר לשיקום הסופי
כתר חרסינה מאוחה למתכת הבסיס הוא מתכת, החלק החיצוני הוא חרסינה.   ככל שסגסוגת המתכת יותר איכותית, היא מכילה מתכת אצילה איכותית שלא תחליד (כמו פלדיום/פלטינה/זהב) m = מתכת p = חרסינה	כתר חרסינה וזירקוניה (ללא מתכת) הבסיס הוא זירקוניה, החלק החיצוני הוא חרסינה.   הזירקוניה מכונה "יהלום מלאכותי", חומר חזק שאינו מחליד z = זירקוניה p = חרסינה	כתר זירקוניה מונוליטית (זירקוניה טהורה, ללא חרסינה וללא מתכת) כל הכתב עשוי מזירקוניה חזקה שאינה מחלידה, בחריטה ע"י מחשב. מתאים במיוחד לשיניים אחוריות z = זירקוניה מונוליטית (זירקוניה טהורה). אין מתכת בכתר זה וגם אין חרסינה.

מידע נוסף בקשר לסוגי כתרים נפוצים ברפואת שיניים

עקירת שן וחוסר טיפול: סיבוכים אפשריים

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט חורים בשיניים, כאבים, טיפולי שורש, מבנים וכתרים, וגם איך בכלל בנויה שן? הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

טיפולי שיניים, מומי לב ואנטיביוטיקה למניעת דלקת זיהומית בלב -אנדוקרדיטיס – IE
ד"ר גיא וולפין – ביה"ס לרפואת שיניים, אוניברסיטת ת"א

אנשים שנולדו עם מום לב מלידה ואנשים שעברו החלפת מסתמים עלולים להיות בסיכון לפתח דלקת זיהומית בלב (אנדוקרדיטיס) לאחר טיפולי שיניים מסויימים. לעיתים לפני חלק מטיפולי השיניים מומלץ לבלוע אנטיביוטיקה במינון מיוחד בכדי למנוע את הסיכון הנ"ל. לעומת זאת לא כל חולי הלב צריכים לחשוש מטיפולי שיניים ולא יפתחו אנדוקרדיטיס.

אם מטופל מדווח כי יש לו מום מולד בלב (Congenital Heart Defect – CHD) או שעבר ניתוח בלב (החלפת מסתמים, השתלת לב, מעקפים, צינתור, קוצב לב וכולי), רופא השיניים חייב לדעת על כך עוד בתחילת הטיפולים, כדי שיוכל להחליט אם טיפול השיניים עלול גרום לדלקת זיהומית בלב (Infective Endocarditis – IE) ולסכן את חיי המטופל.

מצד שני, לא כל טיפול שיניים גורם לסכנה, ולא כל מום בלבד או ניתוח בלב שעבר המטופל מעמיד אותו בקבוצת הסיכון, ולכן אין לבלוע אנטיביוטיקה לפני כל טיפול, אלא בהנחיית הרופא בלבד. אפשר ורצוי כשלא ברור המצב להתייעץ עם הקרדיולוג, ומומלץ שהקרדיולוגים ינחו את מטופליהם באופן כללי מה לעשות במרפאת השיניים.

טיפול לפי המלצות לא מעודכנות עלול לגרום לנזק לחולה. ההמלצות בסקירה הבאה מעודכנות לאפריל 2007*

בשליש הראשון להריון מתחיל להתפתח לב העובר, ובשלב קריטי זה עלולים להיווצר פגמים שונים, בשל בעייה גנטית או השפעה סביבתית (למשל אישה שמעשנת בהריון, או חולה במחלה זיהומית קשה). 1-2% מהאוכלוסייה סובלים ממום לב מולד, לעיתים מבלי לדעת על כך. יש יותר מומי לב בפגים ובילדים עם תסמונת דאון. בחלק מההריונות המום כה חמור שיש לבצע הפסקת הריון. בחלק אחר, יש לנתח מיד עם הלידה או זמן קצר אחרי.

מום לב חמור יתבטא מייד לאחר הלידה – התינוק הולך ומכחיל (ציאנוזיס מוקדם) בגלל חוסר דם וחמצן. התופעה מכונה "תיסמונת התינוק הכחול" (Blue Baby Syndrome). כאמור, תינוק ציאנוטי יש לנתח בהקדם. כאשר יש מסתם פגום, נוצרת מערבולת דם מקומית סביבו, שגורמת לפציעות מיקרוסקופיות בדופן כלי הדם, ומהווה מוקד אפשרי להתיישבות חיידקים ויצירת זיהום.

חלק מהמומים אינם כה חמורים, ואין צורך לנתח אלא רק לבצע מעקב, אלו מומים לא-ציאנוטיים (א-ציאנוטי). יש מומי לב חמורים פחות (מום לא-ציאנוטי), ולא יצריכו ניתוח לב, אלא רק מעקב. אם המצב יחמיר במשך החיים ("ציאנוזיס מאוחר"), יהיה צורך בניתוח.

מומי לב לא ציאנוטיים:

מומים אלו אינם בסיכון גבוה לאנדוקרדיטיס, ואין צורך באנטיביוטיקה פרופילקטית לפני טיפולי שיניים.

• Mitral Valve Prolapse – MVP : הנפוץ ביותר. המסתם בין העלייה השמאלית לחדר השמאלי (המיטרלי) לא מתפקד היטב. יכולה לעיתים בסטטוסקופ להישמע איוושה בלב.
• Ventricular Septal Defect – VSD : נותר חור במחיצה שמפרידה בין שני חדרי הלב. כתוצאה מכך יש דלף דם מהחדר השמאלי לחדר הימני ("דלף דם משמאל-לימין")
• Atrial Septal Defect – ASD: נותר חור במחיצה שמפרידה בין שני עליות הלב, וביניהן יש "דלף דם משמאל-לימין".
• Patent Ductus Arteriosus – PDA : עורק זעיר (דוקטוס ארטריוזוס) שמחבר בלב העובר בין עורקי הריאה והלב אינו נסגר. התוצאה – "דלף דם משמאל-לימין". מום זה שכיח יותר כשהאם נדבקה באדמת בשבועות הראשונים של הריונה. וכן מופיע כמעט בכל הפגים.
• Pulmonary Stenosis: המסתם הפולמונארי (בין חדר ימין ובין הריאות) אינו תקין. בדרך כלל יש איוושה, אך המום לא-ציאנוטי, אלא אם כן המצב מחמיר או שהמום הינו חלק מטטרלוגיית פאלוט (מספר מומי לב בבת אחת).

 לחיצה על כל אחד מהאיורים תפתח את האיור במסך מוגדל נפרד

מומי לב מולדים ציאנוטיים (ציאנוזיס מוקדם או ציאנוזיס מאוחר):
כאמור, מומי לב אלו חמורים יותר, לעיתים הציאנוזיס הוא מייד עם הלידה. שעה לפיח טיפולי שיניים הכרוכים בדימום יש לקחת אנטיביוטיקה במינון מיוחד עם מרשם מהרופא, כדי למנוע פגיעה וזיהום בלב הפגום בעקבות טיפולי השיניים.

• Transposition of the Great Arteries – TGA: המיקום של אבי העורקים (אאורטה) ושל עורקי הריאות הפוך מהנורמלי: האאורטה תנקז את החדר הימני, ואילו עורקי הריאות ינקזו את החדר השמאלי. כתוצאה מכך שדם עשיר בחמצן לא יגיע מהלב לכל הגוף, התינוק יהיה ציאנוטי, וסכנת חיים נשקפת לחייו כבר בלידה!
• הטטרלוגיה ע"ש פאלוט –  Tetralogy of Fallot – TOF : שילוב של ארבעה מומי לב, שיגרום "דלף דם מימין-לשמאל", ומכאן לציאנוזיס מסוכן לחיי התינוק כבר בלידה.
• Persistent Truncus Arteriosus – PTA: האאורטה ועורקי הריאות לא מצליחים להתפצל לשני כלי דם שונים, ואין דם עשיר בחמצן לתינוק מייד עם הלידה (ציאנוזיס מוקדם). ללא כירורגיה ותיקון הפגם התינוק עלול למות.
• Severe Pulmonary Stenosis: המסתם הפולמונארי פגום ולא מתפקד, ואין כמעט זרימת דם לריאות. עלולה להיות דליפת דם דל חמצן מחדר ימין לחדר שמאל ומשם לגוף, והתינוק יהיה ציאנוטי

 לחיצה על כל אחד מהאיורים תפתח את האיור במסך מוגדל נפרד

דלקת פנים לב (אנדוקרדיטיס) זיהומית ורפואת שיניים:
בעולם המערבי אנדוקרדיטיס תוקפת 5 מ-100,000 איש בכל שנה, מחציתם הם עם רקע של מום מולד בלבד. החיידקים המזהמים הנפוצים הם סטרפטוקוקיים, אנטרוקוקיים וסטפילוקוקיים. כאמור מערבולות דם במסתם הפגוע יוצרות חספוס ושחיקת הציפוי הפנימי של המסתם או של כלי הדם, והאתר הופך לחממה לחיידקים: הם יידבקו לאיזור המחוספס יותר בקלות, ויקימו מושבה חיידקית, שכאשר תשגשג תגרום לאנדוקרדיטיס.

במטופל השייך לקבוצות הסיכון, למשל לאחר השתלת מסתמים או מום ציאנוטי, לפני טיפולי שיניים הכרוכים בדימום (הסרת אבנית, שיננית, כירורגיה ועוד), חוששים כי חיידקים יגיעו אל זרם הדם ומשם אל האיזור הפגוע בלבד. במקרים אלו יש צורך לבלוע אנטיביוטיקה לפני טיפול השיניים. מצד שני, לא כל טיפול שיניים יגרום לסכנה זו, ואין צורך לבלוע אנטיביוטיקה לפניו.
ההנחיות של איגודי הבריאות העולמיים ושל משרדי הבריאות הם להפחית מתן אנטיביוטיקה ככל האפשר, כדי לא ליצור זנים של חיידקים שיפתחו עמידות לאנטיביוטיקה. לדוגמא, אחד החיידקים המסוכנים ביותר הוא MRSA, זן של סטפילוקוקוס שפיתח עמידות לפניצילין. אם האנדוקרידיטיס היא בגלל זן זה, החולה עלול למות תוך שעות מדלקת אקוטית בלב.

באופן כללי, מחקרים הוכיחו שמספר קטן מאוד של מקרי האנדוקרדיטיס נגרמו עקב טיפולי שיניים. הדיעה הרווחת היא כי מצב חניכיים לקוי ו/או צחצוח שיניים לקוי הינו גורם סיכון גדול יותר, בשל בקטרמיה בגלל חדירת חיידקים יום יום אל זרם הדם (בקטרמיה) לאנדוקרדיטיס . לא כל המחקרים מראים כי אנטיביוטיקה לפני טיפולי שיניים תפחית את הבקטרמיה, וכמובן קיימות גם תופעות לוואי לשימוש בה. למשל החשש מתגובה אלרגית (בעיקר לפניצילין) מסכנת חיים בעקבות האנטיביוטיקה (שוק אנפילקטי/ אנפילקסיס), גדול יותר מהחשש לאנדוקרדיטיס לאחר טיפול שיניים.

אם מום לב מלידה עבר תיקון כירורגי, עדיין 6 חודשים ראשונים נחשבים בסיכון. לאחר 6 חודשים, אם היה הקרדיולוג מוצא שהריפוי מלא, המטופל יצא מקבוצת הסיכון הגבוה. אם הריפוי היה חלקי בלבד, או שהמטופל עבר החלפת מסתמים, הוא נותר בקבוצת סיכון גבוה.

הנחיות למניעת אנדוקרדיטיס (IE)  במטופלים הנמצאים בקבוצות סיכון ולפני טיפול דנטלי *

I. המצבים הלבביים בהם יש לתת טיפול מונע כנגד אנדוקרדיטיס (IE):

א. חולים עם מסתמים תותבים מכל סוג (מכאניים, ביולוגיים והומוגרפטים).

ב. חולים שחלו בעבר בדלקת פנים לב זיהומית.

ג. חולים עם מומי לב מולדים כדלקמן :

– מומי לב כחלוניים שלא עברו תיקון.

– בששת החודשים הראשונים לאחר תיקון מלא של מום לב מולד ע"י גוף זר שאיננו מסתם (עד להופעת אפיתליזציה תקינה).

– כאשר נותר פגם בסמוך לגוף הזר שהושתל לצורך תיקון מום לב מולד (שאז נמנעת אפיתליזציה תקינה).

ד. מושתלי לב שיש להם פגיעה מסתמית בלב המושתל.

* קיימים מצבים נדירים נוספים, שבהם הרופא יכול להפעיל שיקול דעת משלו ולהחליט על מתן אנטיביוטיקה לפני טיפולי שיניים.

II. פעולות דנטליות בחשש לבקטרמיה: החיידק העיקרי האוראלי שגורם לסיכון במקרים אלו הוא סטרפטוקוקוס וירידאנס

כל הפעולות הכירורגיות: השתלות, עקירות, ניתוחים.
טיפולי חניכיים: הסרת אבנית והקצעות שורשים, מדידת כיסים, אפליקצייה של תכשירים שונים אל תוך כיסי החניכיים.
אורתודונטיה: אם משתמשים בגומיות הפרדה בין השיניים ו/או טבעת אורתודונטית (הדבקת "קוביות" אינה בסיכון).
מצבים נוספים: טיפול שורש שבו הפוצר עבר את קצה השורש, זריקת הרדמה לתוך רקמת ה-PDL (הרדמה אינטראליגמנטרית).

III. פרוטוקול אנטיביוטיקה למניעת אנדוקרדיטיס בעקבות טיפולי שיניים:

 לחיצה תפתח את האיור במסך מוגדל נפרד

IV. המלצות נוספות

1. לפני כל טיפול שיניים יש להתייעץ אם צריך אנטיביוטיקה פרופילקטית. יש לחטא את הפה בשטיפת פה מיוחדת במרפאה.
2. רק מטופל בקבוצת סיכון בינוני-גבוה (קבוצה I) ורק לפני פעולה דנטלית בחשש לבקטרמיה (קבוצה II) יקבל אנטיביוטיקה לפי המינון המומלץ.
3. יש לעקוב אחרי המלצות משרד הבריאות ולשינויים אם יחולו.
4. יש לעדכן את רופא השיניים במצב הלב בתחילת הטיפולים וכמובן אם משתנה, לטובה או לרעה.
5. הצחצוח הלקוי בבית והיגיינה אוראלית גרועה נחשבים כפוטנציאל לבקטרמיה ולאנדוקרדיטיס. יש להקפיד על הייגינה אוראלית טובה, מומלץ להגיע לטיפולים לביקורת במרפאת השיניים 3-4 פעמים בשנה.
6. מטופל שהינו לאחר ניתוח מעקפים/קוצב לב/צנתור/סטנט/השתלת דהפיברילטור אינו בקבוצת סיכון ולא יקבל אנטיביוטיקה למניעת IE.
7. מומלץ לסיים ככל האפשר בטיפול אחד מספר גדול של טיפולים תחת השפעת האנטיביוטיקה, ולחכות 2-3 שבועות בין כל טיפול שמצריך אנטיביוטיקה.
8. אדם בקבוצת הסיכון שכבר מקבל אנטיביוטיקה במחלה כלשהי, אינו מוגן מאנדוקרדיטיס ויצטרך אנטיביוטיקה אחרת לפי הטבלה לפני טיפול השיניים.
9. מצבים וטיפולים שאינם מצריכים באנטיביוטיקה לפני הטיפול: צילומי רנטגן, זריקה דרך רקמה לא מזוהמת, כתרים, גשרים, נשירת שן חלבית, סתימות ועוד.

מומלץ לעיין בהמלצות משרד הבריאות בנושא ובהמלצות איגוד הלב האמריקאי AHA:

1. Wilson W, Taubert KA et al. : Prevention of infective endocarditis: guidelines from the American Heart Association:Circulation. 2007 Oct 9;116(15):1736-54

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט טיפולי שיניים, מומי לב ואנטיביוטיקה למניעת דלקת זיהומית בלב -אנדוקרדיטיס הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

הכתר הוא יחידה מלאכותית שנועדה להשלים ולתקן מראה ותיפקוד של שן בדרך כלל לאחר שנפגעה בצורה קשה, למשל בעקבות ריקבון קשה או שבר לאחר חבלה. בחלק מהמקרים הכתר יהיה החלק האחרון של שיקום שן במצב קשה, לאחר שעברה טיפול שורש ומבנה.המבנה עצמו יכול להיות בורג מתכתי, מבנה יצוק מתכתי או מבנה ללא מתכת כלל (פייברפוסט וקומפוזיט) שהוא המועדף כיום במרפאות רבות, מחזק את השן ומונע סדקים.

רוב הכתרים עשויים מחרסינה בחלק החיצוני, ומתכת בחלק הפנימי (ולכן מכונים חרסינה מאוחה למתכת, או בראשי תיבות באנגלית – PFM). חשוב לדעת שיש הבדלים באיכות הכתרים עוד לפני שהורכבו בפה, בהתאם לסגסוגת שממנה עשוייה המתכת. ישנן מתכות פשוטות אשר בתנאים של חמצן ורטיבות יחלידו כמו כל ברזל בתנאים אלו, והן מכונות "מתכות לא אצילות", או "מתכות בסיס". מתכות איכותיות יותר הינן מתכות שלעולם לא יעברו החלדה, והן מכונות "מתכות אצילות", כמו למשל פלדיום, זהב, פלטינה וטיטניום.

ככל שאחוזי המתכת האצילה בכתר יהיו גבוהים יותר, הכתר נחשב איכותי יותר ובעל פחות סיכוי לעבור החלדה. כמובן שכתר שבו יש יותר מתכת אצילה יהיה יקר יותר ואיכותי יותר.
כתר שהמתכת בו תעבור החלדה, יגרום לדלקת חניכיים כרונית, בגלל שפירורי המתכת שמחלידים ומתפוררים יצטברו בחניכיים ויהוו מוקד דלקתי. כתרים זולים מאוד אשר יחלידו מתחת לחרסינה עלולים לגרום לאחר מספר שנים לנסיגת חניכיים, הופעת פס כהה בחניכיים (בגלל פירורי המתכת), חשיפה של שולי הכתר, ואף ייתכן ריקבון מחדש מתחת לכתר בגלל חדירת החיידקים לשן מחדש.

בשנים האחרונות תופסת תאוצה רפואת שיניים ללא מתכות, ובהקשר זה כתרים ללא מתכת. הכתרים במשפחה זו עשויים מזירקוניה וחרסינה עליהם, או חרסינה דחוסה, או זירקוניה טהורה. כתרים אלו נחשבים לאיכותיים ביותר, ומיוצרים בעזרת סריקה דיגיטלית ומחשב להשגת דיוק וחוזק, וכן מראה טבעי יותר של הכתר.

כתרים מחרסינה מאוחה למתכת – PFM

• כתר חרסינה/כתר חרסינה ומתכת בסיס – הכתרים הפשוטים ביותר, ללא מתכת אצילה
• כתר חרסינה ומתכת "חצי אצילה" – כינוי לכתר שבו הסגסוגת מכילה גם 25-35% פלדיום
• כתר חרסינה ומתכת משודרגת high noble– כינוי לכתר שבו הסגסוגת מכילה מעל 50% פלדיום
• כתר חרסינה ומתכת אצילה– כינוי לכתר שבו הסגסוגת מכילה גם כ-90% מתכת אצילה איכותית כמו זהב ופלטינה

כתרים ללא מתכת

• כתר זירקוניה וחרסינה – הבסיס הוא זירקוניה, והחלק החיצוני הוא חרסינה
• כתר חרסינה דחוסה – הכתר עשוי 100% חרסינה מחוזקת
• כתר זירקוניה טהורה / מונוליטית – הכתר עשוי 100% זירקוניה, חזק ביותר, מתאים במיוחד לשיניים אחוריות

* בכתרים ללא מתכת על שיניים קדמיות, חשוב לבקש כי המבנה לאחר טיפול השורש גם הוא יהיה ללא מתכת: מבנה מתכתי עלול להשתקף דרך הכתר

בכל מקרה חשוב להתייעץ עם הרופא, ולבקש כתר איכותי ככל האפשר. זכרו כי הצעה זולה מאוד מחשידה לאיכות נמוכה מאוד של הכתר, מבחינת הדיוק ו/או מבחינת איכות החומרים, בין היתר. לאחר כמה שנים, אם תהיה נסיגת חניכיים וריקבון מתחת לכתר, המצב יהיה קשה בהרבה לתיקון, אם בכלל יהיה ניתן לתקן… וכמובן יקר יותר מאשר אם הייתם מראש בוחרים מרפאה איכותית וכתר איכותי.

חשוב לזכור שגם הכתר האיכותי ביותר עלול לגרום לדלקות חניכיים ואף חשש לריקבון חוזר מתחת לכתר אם ההיגיינה האוראלית של המטופל הינה לקויה (למשל צחצוח לא נכון ולא מתאים, הימנעות מטיפולי שיננית לפחות פעמיים בשנה וכולי), אם התזונה עתירה בפחמימות וסוכרים ועוד.

יש מאות ואולי יותר סוגים של מתכות וסגסוגות לבניית כתרים.  ויש גם טכניקות שונות, לבניית כתר על שן או לבניית כתר על שתל. כנ"ל גם הבדלים בבחירה לעיתים בין שן קדמית לשן אחורית.

לכל סוג יש יתרונות וחסרונות. בכל הסוגים בעידן המודרני יש גם ציפוי חרסינה עליהם. 

למשל מתכות אצילות כמו זהב ולפטינה מעולות לחניכיים ולא יחלידו לעולם. מצד שני הקישור של החרסינה אליהן יותר חלש.

מתכות לא אצילות עלולות להחליד במשך השנים בתוך הפה ולעורר בעיות חניכיים בעיקר, ומצד שני הקישור לחרסינה אליהן טוב יותר.

בכל מקרה כתר שעל גבי מתכת בדרך כלל מחייב גם השחזה עמוקה יותר על חשבון חומר השן, ואם תהיה נסיגת חניכיים גם עלול להיראות פס כהה שהוא המתכת.

בעידן המודרני רופאים רבים במשך הזמן עוברים לביצוע כתרים ללא מתכת כלל, מזירקוניה מלאה או מחרסינה מלאה, או שילוב של זירקוניה וחרסינה. 

עוד נקודה למחשבה – לא רק סוג הכתר חשוב, אלא גם דייקנות ואיכות של הרופא המבצע ושל המעבדה המבצעת, וכן ביצוע החלק שמחבר בין השן לכתר – למשל אחרי טיפול שורש צריך לבנות את השן מחדש לפני שמרכיבים עליה כתר.

 עוד מידע והסברים נמצאים בקישור הזה: 

חורים בשיניים, טיפול שורש, מבנים וכתרים – תשובות לשאלות נפוצות

משרד הבריאות דורש גם שהרופא יסביר בעצמו על סוגי הכתרים ויעניק למטופל "תעודת זיהוי" לכתר, שבה מצויין במפורש הרכב המתכות שבסגסוגת.

   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט סוגי כתרים נפוצים ברפואת שיניים הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

ד"ר גיא וולפין, ד"ר נועם ירום, ד"ר שרון אלעד, פרופ' גרשון וולפין

* המאמר התפרסם  בעיתון הרפואי של ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל – "רפואת הפה והשיניים", גליון אפריל 2011, עמ' 35-45. מוגש כאן תקציר המאמר.
* לצפייה כמצגת בנוסח מקוצר שהוצגה בכינוס האורתופדי הישראלי ב2012 ובכינוס האורתופדי הבינלאומי בבולגריה 2013   לחץ כאן.
* גרסת 2020 להורדה, הדפסה ושיתוף חופשי

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-qformat:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-fareast-font-family:"Times New Roman";
mso-fareast-theme-font:minor-fareast;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

החלפת מפרק ירך או מפרק ברך הם בין הניתוחים האורתופדיים המסובכים והיקרים שיש, אך הינם די נפוצים. 7-10% מהניתוחים הנ"ל מדי שנה בארה"ב הינם למעשה ניתוח חוזר בגלל זיהום המפרק המלאכותי (Prosthetic Joint Infections=(PJI, מצב שלא רק מתאפיין בנכות מסויימת וכאבים עזים, אלא אף במצב קיצוני יכול להביא לספסיס – זיהום כללי בגוף ואף סכנת חיים.

ברוב הניתוחים למפרקים שהזדהמו התגלה כי החיידק העיקרי שגרם לזיהום הינו סטפילוקוקוס, חיידק שאינו אופייני לאיזור הפה. יחד עם זאת, בחלק קטן מהמקרים נמצא גם סטרפטוקוקוס, שהינו כן חיידק שכיח בפה. נשאלת השאלה האם כדאי לפני טיפול שיניים לתת מינו מיוחד של אנטיביוטיקה, בכדי למנוע זיהום מהפה אל המפרק המלאכותי (אנטיביוטיקה פרופילקטית).

כאמור בישראל ובעולם אין קוצנזוס מובהק, ואין הוראות או פרוטוקול טיפול. המוגש כאן הינו בגדר המלצות, ומורכב מסיקרה ספרותית ענפה. וברגע שמשרד הבריאות בישראל יקבע נייר עמדה, יש לעקוב אחריו.

המלצות לרופאים אורתופדים

1. במידת האפשר, לפני החלפת מפרק הפנה את המטופל אל רופא שיניים לבדיקה מקיפה וטיפול בכל מוקדי הזיהום בפה (ריקבון עמוק, עקירות שיניים אבודות, טיפול שורש שנכשל והזדהם, מחלות חניכיים ועוד). דחה את הניתוח עד לסיום הטיפול, אם אפשר.
2. הנחה את המטופל כי יש להקפיד על בריאות פה טובה ועל היגיינה אוראלית מצויינת, והמלץ לו על טיפולים קבועים במרפאת השיניים כל 3-4 חודשים.
3. התתיעץ עם רופא השיניים ועדכנו את המטופל בהתאם למצבו האורתופדי והדנטלי, לפני אילו טיפול שיניים יצטרך לקחת אנטיביוטיקה למניעת זיהום המפרק.
4. לא כל טיפול שיניים מחייב אנטיבוטיקה פרופילקטית. פעל עפ"י ההמלצות הנ"ל ובהתאם לעמדת משרד הבריאות 
5. הוסף למכתב השחרור מבית החולים לאחר הניתוח את ההמלצות הנ"ל

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט לאחר ניתוח אורתופדי להחלפת מפרק ירך/ברך, האם צריך טיפול אנטיביוטי לפני טיפול שיניים? הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

טיפולי שיניים באנשים לפני ואחרי השתלת איברים

ד"ר גיא וולפין, ביה"ס לרפואת שיניים באוניברסיטת ת"א

רקע
השתלת איבר או איברים הינה אחת ההתפתחויות המדעיות חשובות והמדהימות של המאה ה-20, ובה מחליפים איבר אשר חלה וקרס באיבר דומה שנתרם מאדם (תורם חי או מת), חיה או איבר מלאכותי. ייתכנו גם תרומות של חלקי איברים, כמו אונת כבד או ריאה, שסתומי לב, עצם, עור וכולי. תוחלת החיים של אנשים שמחלתם נחשבה חשוכת מרפא עלתה בצורה דרמטית, כאשר הם יכולים בדר"כ לחזור לתיפקוד יומיומי נורמטיבי, אך תלויים במגוון תרופות.. יש צורך בתאימות רקמתית ביולוגית בין התורם למושתל, שכן שונות מהותית ביניהם נידונה מראש לכישלון. בתחילה אחוזי ההשרדות לאורך זמן היו נמוכים ביותר, בעיקר בגלל דחיית השתל ע"י הגוף ובגלל זיהומים.
לאחר פיתוח התרופה ציקלוספורין למניעת דחיית שתלים אחוזי ההצלחה לאורך זמן עלו בצורה משמעותית, ובעולם הרחב אחוז האנשים העוברים השתלת איבר או איברים הולך וגדל ככל שמתקדם מדע הרפואה. ציקלוספורין הינה תוצר חילוף חומרים של פטרייה מסוימת, ונכנסה לשימוש ב – 1980. מדכאת את מערכת החיסון כדי להפחית את תופעת הלוואי של דחיית שתלים, אך מעלה את החשש לזיהומים שונים, בנוסף לתופעות לוואי אחרות.
תופעות הלוואי של תרופות הכרחיות אלו עלול להשפיע לרעה על מצב בריאות הפה, ולהיפך – הזנחה של בריאות הפה (למשל השיניים והחניכיים) עלול להחמיר מאוד את בריאות החולה המושתל , ואף לסכן את חייו.

היסטוריית ההשתלות בבני אדם

• השתלת קרנית ראשונה בעולם – 1906
• השתלת כליות ראשונה בעולם – 1953
• השתלת כבד ראשונה בעולם – 1963
• השתלת לב ראשונה בעולם – 1967
• השתלת לב ראשונה בישראל – 1968
• השתלת פנים ראשונה בעולם – 2005

המרכז הלאומי להשתלות
המרכז הלאומי להשתלות הנו הגוף הממלכתי הבלעדי המרכז את כל נושא תרומות האיברים וההשתלות בישראל . כיום רשומים באדי 400,000 אזרחים, המהווים 8.4% מהאוכלוסייה הבוגרת בלבד. העובדה שלנפטר יש כרטיס אדי מהווה ביטוי לשאיפתו לתרום איברים ולהשאיר חיים אחריו ובכך מקלה על המשפחה את ההתמודדות עם ההחלטה לתרום. "אדי" דואגת להנצחת התורמים בהמצאות אתר הנצחה באינטרנט. חתימה על כרטיס אדי מעניק לחותמים ולבני משפחתם הקרובים, קדימות ברשימת הממתינים להשתלה, אם חלילה יזדקקו לכך בעתיד.
כל תושב ישראלי מעל גיל 18 יכול להצטרף לאדי באמצעות חתימה על הודעת תורם

המאגר הלאומי לתורמי מח עצם של "עזר מציון"
המאגר הלאומי לתורמי מח עצם של "עזר מציון" כולל כיום מעל חצי מיליון תורמים פוטנציאליים, ובכך הוא מהווה את המאגר היהודי הגדול בעולם. מדי שנה פונים אליו בבקשות חיפוש אלפי חולי סרטן יהודיים מכל רחבי העולם.
עד כה זכה המאגר לתת מענה ולאפשר את ביצוען של מאות השתלות מח עצם מצילות חיים במרכזים רפואיים בישראל ובעולם.

מימון טיפול שיניים למטופלים מושתלי איברים ומסתם לב תותב
מכיוון שבריאות הפה של המטופל בעלת חשיבות גבוהה בהצלחת ההשתלה, משרד הבריאות מממן חלק מטיפולי השיניים לזכאים עוד לפני השתלת האיבר, וממשיך בתמיכה מספר שנים אחרי ההשתלה.
מומלץ לקרוא את הנחיות משרד הבריאות בנושא זכאויות למימון טיפול שיניים למטופלים מושתלי איברים ומסתם לב תותב

המלצות לטיפולים דנטליים לפני השתלת איברים
במהלך הטיפולים לקראת ההשתלה ולאחריה, המושתל ומשפחתו מקבלים ליווי ולתמיכה רפואית מקיפה, אשר כוללת הסברים לגבי תרופות, מניעת זיהומים, איתור מוקדם של התפרצות אפשרית של מחלות וכו'. הנ"ל כולל גם הפנייה אל רופא השיניים, לטיפול בהקדם. יש להימנע ממצב שבו יש זימון דחוף לבית החולים להשתלה, ואילו המטופל עדיין סובל ממוקדי זיהום בחלל הפה (למשל ריקבון שיניים, דלקות חניכיים, דלקות סביב טיפולי שורש לקויים וכולי).

• התייעצות עם רופא שיניים
• פרופילקסיס דנטלי לפני כל טיפול בהתאם למקרה
• בדיקה קלינית וצילומי רנטגן, טיפול בכל בעיות השיניים והחניכיים הקיימות
• סילוק מוקדי זיהום אפשריים
• עקירת שיניים שלא ניתנות לשיקום או עם פרוגנוזה גרועה
• תיקון תותבות, כתרים, סתימות שבורות או חדות
• טיפולי חניכיים, הדרכה יסודית בהיגיינה אוראלית uמתן דגש על חשיבותה, שימוש יומיומי בשטיפת פה אנטי-בקטריאלית, תרופות לחיטוי כיסי חניכיים
• לטיפול התרופתי שיקבל המטופל לאחר ההשתלה ייתכנו השלכות לגבי מצב רקמות הפה, ובמיוחד השיניים, החניכיים, בלוטות הרוק והלשון.
• ייתכן גם צורך במתן טיפול תרופתי תומך לפני ו/או אחרי טיפולי שיניים מסויימים, במיוחד למניעת זיהומים.
• כשלון השתלת איבר (graft failure) ודחייתו (GVHD – graft versus host disease) עלול להביא את המטופל למצב קשה אף יותר מאשר לפני ההשתלה, וקיים חשש לחייו. כמו כן קשה למצוא בהקדם תרומת איבר חדשה, ולעיתים המצב שבו המושתל מגיע אף לא מאפשרת השתלה חוזרת. לכן על רופא השיניים גם לשים לב למצבו הכללי של המטופל ולהפנותו לבית החולים אם נראה כי המצב התדרדר.
• למרות האמור לעיל, ולמרות מצבם הגופני המיוחד של המושתלים, אין מחקרים רבים המתעדים סיבוכים לאחר טיפול דנטלי. במצב גופני קשה ניתן להתייעץ עם רופא שיניים שהינו מומחה לרפואת הפה.

המלצות לטיפולים דנטליים לאחר השתלת איברים

• בין היתר המושתל חייב לשמור על היגיינה אוראלית ברמה גבוהה, כדי למנוע זיהומים אפשריים מהחניכיים ומהשיניים. כמו כן חייב המושתל לעבור ביקורת וטיפולים דנטליים בתדירות גבוהה יחסית, עם דגש על טיפולי מניעה.
• באופן כללי, החשש הוא מחדירת חיידקים מאיזורי דלקת חניכיים אל זרם הדם (בקטרמיה יומיומית כרונית) וכן זיהומים דנטליים, כמו ריקבון בשיניים, דלקות בגלל טיפולי שורש לקויים וכולי. מצד שני, לא הוכח קשר משמעותי בין בריאות דנטלית לבין כישלונות השתלות איברים.
• בכל חשש לתחילת מצב זיהום או מחלה, או סימנים של דחיית השתל, על המושתל ליצור קשר מיידי עם מרכז ההשתלות, ולהגיע בהקדם לבדיקות ו/או לאישפוז, לפני שמתעורר מצב מסכן חיים.

בעיות נוספות לאחר השתלת איברים

• עלייה בשכיחות סרטני עור, ראש-צוואר, לימפומות ועוד
• נטייה לאפטות וכיבים
• זמן דימום ממושך וזמן ריפוי איטי
• סוכרת והפרעות מטבוליות
• עייפות
• ירידה בחשק מיני
• חרדות
• אוסטיאופורוזיס

א. מייד לאחר ניתוח ההשתלה

• התייעצות עם הרופא המטפל או עם יועץ מרכז ההשתלות
• טיפולי עזרה ראשונה בלבד

ב. לאחר ההשתלה, מצב בריאותי יציב

• התייעצות עם הרופא המטפל או עם יועץ מרכז ההשתלות
• טיפולי תחזוקה, ביקורת ומניעה בתדירות גבוהה
• שימוש יומיומי בשטיפת פה אנטי-בקטריאלית
• טיפולי שיניים בהתאם למצב
• אסורות תרופות משככות כאבים ממשפחת NSAIDS
• לשקול מתן אנטיביוטיקה למניעת זיהומים לפני טיפולי שיניים פולשניים
• לשקול מתן קורטיקוסטרואידים
• בדוק חשש לסרטן ראש-צוואר

ג. לאחר ההשתלה, מצב בריאותי לקוי בעקבות כישלון ההשתלה

• התייעצות עם הרופא המטפל או עם יועץ מרכז ההשתלות
• טיפולי עזרה ראשונה בלבד

תרופות הקשורות להשתלת איברים שעלולות להשפיע על מצב הפה
ציקלוספורין
הבעיה

• דיכוי מערכת החיסון, שתגרום נטייה לזיהומים כלליים
• נטייה לזיהומי הרפס (HSV1, EBV, CMV) וזיהומים אחרים
• נטייה להיפרפלזיה (הגדלה חריגה) של החניכיים, בעיקר ע"ר היגיינה אוראלית לקוייה

פיתרון אפשרי

• היגיינה אוראלית קפדנית + הסרה כירורגית של הרקמה העודפת
• החלפת התרופה לתרופה מדור חדש, כמו תקרולימוס או אזאתיופורין

קורטיקו-סטרואידים
הבעיה:

• דיכוי מערכת החיסון, שתגרום נטייה לזיהומים כלליים
• השמנה, reflux, gastric ulcer – ריבוי חומצות בחלל הפה ותזונה עתירת פחמימות וסוכרים יגרמו לעלייה בסיכון לעששת
• נטייה ליובש פה– עלייה בסיכון לעששת
• פטרת (בעיקר קנדידה אלביקנס) – אינטרה-אוראלית + angular cheilitis

פיתרון אפשרי

• היגיינה אוראלית קפדנית, ריבוי פלואורידים, הדרכה לתזונה, תחליפי רוק.

תרופת נוגדות כאבים ודלקות שאינן סטרואידליות- NSAIDS
למשל אדביל, אתופאן, איבוברופן, נקסין וכולי
הבעיה

• בדרך כלל אסורות לשימוש בגלל הגברת חומציות הקיבה והגברת רעילות של ציקלוספורין

פיתרון אפשרי

• שימוש במשככי כאבים אחרים

מקרים ספציפיים של השתלות והקשר לטיפולי שיניים
1. טיפולי שיניים לאחר השתלת לב/מסתמי לב
לאחר השתלת לב, קיים חשש למסתמי לב פגומים ו/או ריפוי לא תקין ו/או עדיין לא חלפה חצי שנה מהשתלת הלב. זאת בנוסף לנטייה כללית לזיהומים בגין דיכוי מערכת החיסון.
במצבים אלו קיים חשש מוגבר לזיהום דלקתי של פנים הלב – אנדוקרדיטיס – Infective Endocarditis, שנקראת בעברית "דלקת פנים לב זיהומית". זאת בעקבות טיפול שיניים הקשור לפגיעה בריריות הפה (עקירות, השתלות, ניתוחי חניכיים, הסרת אבנית, הקצעת שורשים ועוד). חדירת חיידקים מוגברת לזרם הדם )בקטרמיה(, שתעלה את הסיכון לאנדוקרדיטיס.
גם לאחר השתלת מסתמים (מתורם זר, מחזיר או מלאכותיים) קיים חשש מוגבר לאנדוקרדיטיס.
במצבים כאלו יש לקחת אנטיביוטיקה למניעת אנדוקרדיטיס, שעה לפני טיפול השיניים, לפי המינון המומלץ ע"י משרד הבריאות.
יחד עם זאת לא כל טיפול שיניים מחייב אנטיביוטיקה, ואין לקחת אותה אוטומטית ללא התייעצות עם הרופא

הנחיות כלליות למתן אנטיביוטיקה פרופילקטית למניעת – IE- Infective Endocarditis

• אם לא חלפו 6 חודשים לאחר ההשתלה ויש צורך בטיפול חירום,
• אם חלפו 6 חודשים: לתת רק אם יש נזק למסתמי הלב שהושתל ואם הטיפול כרוך בדימום.
• לאחר השתלת מסתמי לב בכל מקרה יש חשש לאנדוקרדיטיס (כל החיים)
• מינון: לפי פרוטוקול AHA המעודכן
• יש צורך בהתייעצות עם הרופא המטפל בכל מקרה
• מומלץ לקרוא את הנחיות משרד הבריאות בנידון, או באתר ההסתדרות לרפואת שיניים

2. טיפולי שיניים לאחר השתלת איברים שאינה לב או מסתמי לב
נטייה כללית לזיהומים וממאירויות בגין דיכוי מערכת החיסון
שכיחות גדולה יותר של ממאירויות, נטייה לאפטות וכיבים, סוכרת והפרעות מטבוליות, זמן ריפוי איטי, כושר החלמה ירוד, עייפות, ירידה בחשק מיני ועוד.
* יש צורך בהתייעצות עם הרופא המטפל בכל מקרה

3. טיפולי שיניים לאחר השתלת מח-עצם (ע"ר לוקמיה/לימפומה/מיאלומה וכו')
מח העצם (לשד העצם) ממוקם בחלק הספוגי של העצם. מקור סוגי התאים במח העצם הוא תאי אב – stem cells. התאים השונים נמצאים ללא הרף בתהליכי חלוקה והבשלה. רק תאים בשלים (ממויינים) יוצאים אל זרם הדם. התאים הבשלים הינם כדוריות דם אדומות (Red Blood Cells = RBC), כדוריות דם לבנות (White Blood Cells = WBC), וטסיות דם (תרומבוציטים).

לוקמיה היא סרטן מח העצם, ונקראת גם סרטן הדם. בלוקמיה, יש התרבות ממאירה של כדוריות דם לבנות פגומות בתוך מח העצם, והשתלטות שלהן על מח העצם. לכן יש פגיעה קשה במע' החיסון ונטייה לזיהומים, ירידה חדה במספר כדוריות דם אדומות (מלווה באנמיה קשה), ירידה ביכול קרישת פצעים (שגורמת נטייה לדימומים והמאטומות).

לפני השתלת מח עצם

• קריסת מערכת החיסון ומח העצם
• בזמן הטיפולים:
• כמותרפיה והקרנות – חשש למחיקת הזיכרון החיסוני
• לאחר השתלת מח עצם:
• נטייה מוגברת לזיהומים
• יש צורך בהתייעצות עם הרופא המטפל בכל מקרה

4. טיפולי שיניים לאחר השתלת מפרק מלאכותי אורתופדי
אינה נחשבת להשתלת איברים ואין אחריה צורך בתרופות למניעת דחיית שתלים, ולכן גם אין חשש מוגבר מדיכוי מערכת החיסון ומזיהומים באופן כללי.
יחד עם זאת במצבים מסויימים הוכח שיש קשר לזיהומים שמקורם בחלל הפה, שעלולים לפגוע במפרק המלאכותי המושתל. במצבים אלו מומלץ לשקול אנטיביוטיקה לפני טיפול שיניים הכרוך בפגיעה בריריות הפה.
* יש צורך בהתייעצות עם הרופא המטפל בכל מקרה, לפני השתלת המפרק המלאכותי ואחריו, אך הנושא בעייתי ואין עליו קונצנזוס חד משמעי בארץ ובעולם, ואף מודעות נמוכה יחסית, הן בקרב האורתופדים, והן בקרב רופאי השיניים.
* מומלץ לעיין במאמר בנושא טיפולי שיניים לאחר השתלת מפרק מלאכותי אורתופדי באתר ההסתדרות לרפואת שיניים

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט טיפולי שיניים באנשים לפני ואחרי השתלת איברים הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

Chronic Renal Failure / End-Stage Renal Disease

 ד"ר גיא וולפין, ביה"ס לרפואת שיניים – אוניברסיטת ת"א

  ESRD מוגדרת כמצב בלתי הפיך שבו נפגעו  50-75% מהנפרונים בעקבות CRF. תתכן ע"ר זיהום חיידקי, לחץ דם נמוך/גבוה כרוני, גידולים, פגיעה בשריר ועוד. המחלה גורמת לאובדן הפעילות המטבולית והאנדוקרינית של הכליה. הרעלנים שנוצרים הם בעקבות ‏פרוק חלבונים וחומצות אמינו.

סיבוכים של מחלות כלי דם ולב: הסיבה השכיחה ביותר של מוות בחולים עם מחלת כליות סופנית הן המחלות הקרדיו-ואסקולריות, ולכן היעד המרכזי בגישה הטיפולית של חולים אלה היא להפחית עד כמה שאפשר את גורמי-הסיכון למחלות כלי-דם

הכליות הן בעלות תפקיד חשוב בבקרת לחץ הדם:

1. מערכת רנין-אנגיוטנסין:

הכליות מייצרות רנין ïמביאות ליצירת אנגיוטנסין II ï כיווץ כלי דם + הפרשת אלדוסטרון (שמגביר ספיגת נתרן בנפרון ולכן מעלה ספיגת מים) ï העלאת התנגודת ההיקפית והעלאת נפח הדם Å עליית לחץ הדם

2. הומאוסטאזיס של נתרן:

*כאשר לחץ הדם נמוך:  GFR –glomerular filtration rate  יורד –>  הגברת ספיגת נתרן בנפרון –>  יותר ספיגת מים –>  העלאת נפח הדם –>  עליית לחץ הדם

*כאשר לחץ הדם גבוה: מופרש ע"י תאים בעלייה בלב  הפפטידAtrio-Natriuretic factor-  ANF ï –> עיכוב ספיגת נתרן בנפרון  –>  ירידת לחץ הדם

3. ייצור חומרים מרחיבי כלי דם: הכליה מייצרת מספר מרחיבי כלי דם או חומרים נוגדי יתר לחץ דם, שמטרתם להתנגד להשפעה של אנגיוטנסין. גורמים אלה כוללים: פרוסטגלנדינים, מערכת קינין, גורם משפעל טסיות(PAF) ותחמוצת החנקן.

סימנים בחלל הפה:

·          רמת אוראה גבוהה ברוק    –>  ריח שתן חריף, טעם מתכתי.

·          פארוטיטיס (דלקת בבלוטות הרוק הגדולות)   –>  קסרוסטומיה  (יובש פה )    –>  עששת

·          הקאות   –>  חומציות רבה בפה    –>  ארוזיה חמורה במשנן ו/או עששת דוהרת

·          דיאטה עתירת סוכרים ודלת חלבונים    –>  עששת

·          היפופלזיית זגוגית (כשהפגיעה מוקדמת)    –>  עששת

·          סטומאטיטיס (דלקת בריריות הפה    –>   כיבים כואבים, מכוסים פסאודוממברנה

·          קנדידיאזיס (פטרת הפה)

·          סיכון גדול יותר למחלות חניכיים: NUG, פריודונטיטיס (ולבסוף ניידות שיניים +  מאלאוקלוזיות )

·          אנמיה   –>  חוורון מוקוזה אוראלית .  עור הפנים – חיוור, פיגמנטציות בצבע חום-צהוב וכן פרוריטיס

·          Uremic Frost – קריסטלי אוראה ע"ג האפיתל, נראה כציפוי לבנבן דמוי כפור/שלג

·          ברנטגן: Ground glass appearance, אובדן למינה דורה, אבני מוך, ירידה בטרבקולציה ומשינויים ניווניים בעצם, Giant cell lesions

·          ירידה בכושר המערכת החיסונית להתמודד עם זיהומים ולרפא פצעים    –>  קושי בריפוי עצם לאחר עקירה או השתלה, למשל

* תתכן גם הופעת מחלת הסוכרת, ובהתאם הסיבוכים בחלל הפה וההמלצות

דגשים דנטליים: רצוי להתייעץ עם הרופא המטפל.

חולה הנמצא בטיפול שמרני:

• בדוק תפקודי קרישה לפני פעילות כירורגית (bleeding time, platelet count, hematocrit, hemoglobin).
• יש לנטר באופן קפדני את לחץ הדם של החולה.
• אין לתת תרופות נפרוטוקסיות – אצטאמינופן במנות גדולות, אספירין, אציקלוביר, NSAIDs.
• זיהומים אורופאציאליים – תרבית, מבחן סנסיטיביות ואנטיביוטיקה בהתאם.
• אם המחלה מתקדמת מאוד או שהחולה נמצא במצב גרוע, המנע מטיפול במידת האפשר.
• לפרוצדורות בקנה מידה גדול או זיהומים נרחבים – יש לשקול אשפוז לצורך הטיפול.
• הסרת אבנית והדרכה בהיגיינה אוראלית + פלואוריד + החלפת מברשת שיניים – כל 3 חודשים
• מומלצת התייעצות עם מומחה לרפואת הפה ו/או עם מומחה לכירורגיה פה ולסת, ובמיוחד לפני פעולות כירורגיות

חולה הנמצא בטיפול המודיאליזה:

• המלצות זהות לאלו של טיפול בחולה הנמצא בטיפול שמרני.
• הסרת אבנית והדרכה בהיגיינה אוראלית + פלואוריד + החלפת מברשת שיניים – כל 3 חודשים
• המנע מטיפול באותו יום שהחולה עבר טיפול המודיאליזה, בייחוד  4 שעות אחרי.
• לפני טיפול דנטלי – בדוק אפשרות של HBsAg . התייחס לחולה כאל נשא פוטנציאלי.
• מומלצת התייעצות עם מומחה לרפואת הפה ו/או עם מומחה לכירורגיה פה ולסת, ובמיוחד לפני פעולות כירורגיות
• אם קיים SHUNT  – יש סיכון נמוך ל- infective endarteritis or endocarditis. יש לשקול אנטיביוטיקה פרופילקטית.

                                        – המנע ממדידת לחץ דם והזרקות IV ביד שבה יש SHUNT.

חולה שעבר השתלת כליה

•  יתכנו זיהומים אוראליים משניים להיפרפלזית חניכיים עקב נטילת ציקלוספורין.
• הסרת אבנית והדרכה בהיגיינה אוראלית + פלואוריד + החלפת מברשת שיניים – כל 3 חודשים
• יתכן שחולה מושתל כליה יזדקק לתוספות קורטיקוסטרואידים ו/או פרופילקטיקה אנטיביוטית.
• מומלצת התייעצות עם מומחה לרפואת הפה ו/או עם מומחה לכירורגיה פה ולסת, ובמיוחד לפני פעולות כירורגיות
• מומלץ גם לקרוא את הנ"ל: טיפולי שיניים באנשים לפני ואחרי השתלת איברים

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט מחלות כליה כרוניות וטיפולי שיניים הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

טיפול שיניים לנזקקים, מעוטי יכולת, אוטיסטים וניצולי שואה

 ד"ר גיא וולפין, מנהל הפורום

אין אדם שלא נזקק לטיפולי שיניים, אך לא תמיד הוא יכול להרשות לעצמו טיפולים שיבטיחו לו את היכולת לאכול, לדבר, לחייך, ולהנות מאיכות חיים טובה לפחות בהקשר הנ"ל. להלן מצורפות מספר עצות לאוכלוסיות מעוטי יכולת וניצולי שואה. המדינה מסבסדת חלק מטיפולי השיניים דרך סל הבריאות וקופות החולים, אך לקבוצות של ילדים ו/או קשישים, ואין מענה לכל הצרכים ולכל הזקוקים לעזרה.
 

1.  מומלץ לפנות ללשכה הסוציאלית העירוני באיזור המגורים, או דרך המוקד העירוני: רוב העיריות מתפעלות מרפאות שיניים עירוניות, או שנמצאות בהסכם עם מרפאות שיניים בעיר. יש להר"ש רופאים מתנדבים ברשויות המקומיות המטפלים במעוטי יכולת בהפניית מחלקת הרווחה ברשות הספציפית.

2. בבתי הספר לרפואת שיניים באוניברסיטאות ת"א ובירושלים סטודנטים מטפלים בילדים בחינם, ובעולים חדשים (חלק מהטיפולים בחינם בשנה הראשונה בארץ, וחלק מהטיפולים במחירים סמליים)

– בית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת תל אביב: 03-6406578, 03-6406016

– הפקולטה לרפואת שיניים באוניברסיטת הדסה , ירושלים: 02-6776177 

3. לניצולי שואה נזקקים: להר"ש מספר רב של רופאי שיניים מתנדבים להעניק את רוב טיפולי השיניים בחינם או במחירי עלות מעבדה/חומרים. יש לפנות דרך העמותה כל-זכות:   טיפולי שיניים לניצולי שואה מהקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל או בטלפון 03-6090866.  יוזמה של ד"ר חן, יושב ראש הר"ש, ופעילים בה עשרות בעלי מרפאות פרטיות בארץ. אתם מוזמנים להאזין לתכנית הרדיו "זה מגיע לכם" של גילי תמיר הנפלאה ב"כאן – רשת ב' " , אשר שודרה בשבוע שעבר לרגל יום השואה, ובה מידע רב שאולי יעזור לניצול שואה שאתם מכירים. מידע נוסף יש גם באתר הר"ש באינטרנט Www.ida.org.il

4. באתר העמותה כל-זכות יש מידע נוסף לגבי טיפולי שיניים לנזקקים

5. רצ"ב גם נוהל משרד הבריאות לגבי שרות דנטלי לנזקקים במרפאות ציבוריות או פרטיות

6. לגבי טיפול שיניים באוטיסטים, רצ"ב מספר קישורים שאולי יוכלו לעזור, ויש עוד בחיפוש בגוגל :

טיפולי שיניים בהרדמה מלאה – אלוט 

טיפולי שיניים לאנשים עם מוגבלויות – כל זכות

טיפולי שיניים לאנשים עם מוגבלויות במרפאת בית איזי שפירא

7. עמותת לא עומדות מנגד: טיפולי שיניים לנשים וגברים שהיו במעגל הזנות ומשתקמים – לאור מצבן, הכלכלי והנפשי, בריאות הפה של רבות מהשורדות מתדרדר ואיתו היכולת לאכול, לצאת לעבוד ולחייך. רבות סובלות מכאבים יומיומיים, שיניים מתפוררות ושבורות. אנו נעזרות ברופאות ורופאי שיניים שמתנדבות ומתנדבים לשקם את מצבן הרפואי בתחום השיניים ולצאת לחיים חדשים.

הפוסט טיפול שיניים לנזקקים, מעוטי יכולת, אוטיסטים וניצולי שואה הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

הנהלת ההסתדרות לרפואת שיניים (הר"ש)

בעידן האינטרנט והאפליקציות החברתיות אנו עדים לגל של פרסומות מכל הסוגים, כולל במקצועות רפואת השיניים. שלל פרסומות מבטיחות לנו לגמור את כל טיפולי השיניים ביום אחד, ללא כאבים, חיוך הוליוודי זוהר בקלות וללא פגיעה בשיניים, השתלות ללא ניתוחים, אולי אף בהרדמה כללית וללא זריקות ועוד ועוד. כנראה שאף אחד לא אוהב לעבור בעצמו טיפולי שיניים, כל שכן טיפולים ממושכים, ארוכים, לעיתים כואבים. כל שכן כולנו חולמים על שיניים בריאות ויפות, חיוך כובש – ואם אפשר להשיג זאת בקלות ובמיידי, וללא כאבים – אולי זה כדאי?

ההסתדרות לרפואת שיניים לפני שנים רבות הוציאה הודעה מטעמה כי גל של פרסומות אלו עלול להיות מטעה ומכוון למשוך מטופלים, לעיתים תוך מצג שווא של העובדות ולעיתים גם בניסיון לשכנע לבצע טיפולים שאולי אינם נחוצים מבחינה בריאותית, ובחלק מהפרסומות הנ"ל יש אפילו עבירה ברורה על החוק, ואנו רואים לנכון להסביר שוב את הנושא.

ראשית, אנו כמובן מעודדים טיפולים איכותיים, בריאים, מקצועיים, ולשמור על בריאות טובה של הפה, ומדגישים כי חשוב להבין שבריאות הפה חשובה גם לבריאות הכללית של הגוף: הזנחה של חלל הפה יכולה להתבטא בהופעה של מחלות אחרות או החמרה של מחלות קיימות. נדגיש גם כי חשוב ככל האפשר לשמור על השיניים הטבעיות שלנו ולא לבצע עקירות מיותרות אט טיפולים מיותרים אחרים במחשבה השגויה ששתלים וכתרים הינם טובים יותר ונקבל בטיפול אחד פתרון שיחזיק מעמד לכל החיים.

ברוב המקרים כאשר יש לבצע סדרת טיפולים ולרפא מצב של הזנחה ממושכת של שנים, אין זה מציאותי לצפות לפתרון תוך כמה שעות של כל בעיות השיניים והחניכיים. הפה הוא איבר ביולוגי מורכב, הסובל מעומס תמידי של לעיסה ושחיקה, ורווי בחיידקים שבעיקר מגיעים עם האוויר שאנו נושמים ונדבקים אל החניכיים , השיניים ולשאר האיברים בפה, ומתרבים. במצב שקיימת שן עם ריקבון עמוק או בעיית חניכיים סביבה, שום טיפול לא יכול לפתור את מצב הדלקת ולהביא לריפוי תוך מספר שעות בודדות או מספר ימים. הניסיון לדחוס מספר רב של טיפולים ככל האפשר במפגש בודד אינו מאפשר זמן ריפוי והחלמה של דלקות בשיניים ובחניכיים, והינו רק התחלה של תהליך ריפוי שאורך שבועות ולעיתים אף יותר.

תתכן גם בעייתיות בעצם הביצוע "כל" הפעולות הרפואיות בטיפול אחד מלכתחילה מבחינת החומרים והטכניקות שאנו משתמשים בהם, כיוון שישנם טיפולים שמורכבים מסדרה של שלבים שביניהם נדרש זמן המתנה בכדי לאפשר התחזקות של החומר הרפואי שבו השתמשנו ו/או לאפשר זמן ריפוי של דלקת בחניכיים או בעצב השן. לדוגמא ניסיון לבצע שיקום של שן (מבנה וכתר) מייד לאחר טיפול השורש עלול להיות בעייתי אם תפגע מבחינה מכנית איכות סתימת השורש או השן עצמה. דוגמא אחרת, ניסיון ללקיחת מידות מהשיניים המטופלות מייד לאחר הטיפול ושליחת המידות למעבדה בכדי ליצור כתרים קבועים סופיים גם הוא עלול להיות בעייתי, למשל בגלל מצב החניכיים סביב השיניים, התאמות הגובה של השיניים, זוויות תנועות הלסת והאכילה וכולי. דוגמא נוספת, מצב של עקירת שן מתוך איזור מזוהם בעצם הלסת, וניסיון להחדיר שתל והשתלת עצם במקומו, ולאחריו גם מבנה וכתר על השתל הנ"ל, עלול להוות בעייה במקרים רבים בשל חוסר זמן מספק לעצם הלסת להחלים מהזיהום ומהעקירה..

לא קיים מצב שלאחר ניתוח השתלות השיקום הקבוע יהיה מיידי – אלא נהוג לבצע שיקום זמני ולאחר החלמה וקליטה של השתלים / עצם / סגירת החניכיים וכולי – רק אז לבצע שיקום קבוע. כל שכן רק במקרים קיצוניים של צורך בעקירת כל המשנן אפשר לתכנן טיפול כזה – ובפירוש העדיפות היא להציל כמה שיותר מהשיניים המקוריות שלך במידת האפשר. ולבסוף – גם אם יש מצב קיצון כזה, יש להבין שאין מצב של 100% הצלחה בהשתלות, כל שכן שתלים לא יחזיקו מעמד "לכל החיים" ויש לקבוע רוטינה של טיפולים כל מספר חודשים לניקוי ותחזוקה, ובדיקה לפחות פעם בשנה.

דוגמא אחרת לבעייה שעלולה להוות כבר עבירה על החוק הוא ניסיון לשווק טיפולים שונים במונחים שאינם נכונים ומטעים מלכתחילה את הקורא התמים, תוך כדי יצירת מצג שווא והבטחות לטיפולים שאינם אפשריים, כגון השתלות ללא ניתוח וללא כאבים, ציפויי שיניים ללא פגיעה במשנן, חיוך קריסטלי, או שימוש במונחים שקריים, כגון "מומחה להשתלות/מומחה לשתלים", "מומחה לחרדה דנטלית", "מומחה לאסתטיקה דנטלית" וכולי. במקביל, גם השימוש בתארים פיקטיביים הינו עבירה בוטה על החוק, למשל אנדודונט הוא מומחה לטיפולי שורש ולא רופא שמבצע טיפולי שורש, פריודונט הוא מומחה למחלות חניכיים ולא רופא שמטפל בחניכיים, פדודונט הוא רופא שעבר התמחות ברפואת שיניים לילדים וכן הלאה. ההטעייה הזו היא מכוונת, הן במרפאות פרטיות והן במרפאות ציבוריות, ואנו ממליצים בדיקה יסודית של הרקע הרפואי של הרופא, למשל דרכנו או דרך אתר משרד הבריאות.

עצם הפיתוי לבצע תחת הרדמה כללית / סדציה טיפולים רבים עלול להוות בחלק מהמטופלים גם סכנה לבריאותם, ויש לשקול בכובד ראש אם ההליך הנ"ל בטוח לכם או לא, ולבדוק כיצד יתנהל הטיפול על כל חלקיו, בפרקי הזמן השונים של כל שלב ושלב. טיפולים אלו אינם מתאימים לכל אחד ולכל מצב, ולעיתים עלולים לסכן את חייו של המטופל שכל חפצו היה בחיוך בריא ויפה תוך מספר שעות ספורות, ולא היה מודע לבעייתיות שקיימת בחלק מהמקרים.

וכדאי גם לעיין בהמלצות משרד הבריאות בנושא:

https://www.gov.il/BlobFolder/policy/dent-190836822/he/files_regulation_dental_health_dent_190836822.pdf

הפוסט כל טיפולי השיניים ביום אחד – האם מציאותי או פרסומת מפתה ומטעה? הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

מחלת הצליאק ובריאות הפה – האם לחולי צליאק יש יותר בעיות שיניים ואפטות?

ד"ר גיא וולפין – ביה"ס לרפואת שיניים, אוניברסיטת ת"א

מבוא

ככל שמתקדמים במחקר, מסתבר שמחלת הצליאק רווחת הרבה יותר משסברו בעבר. הצליאק מכונה "המחלה בעלת 1000 הפרצופים", בשל הצורות הקליניות הרבות שהיא מופיעה, ולעיתים אף אינה מאובחנת עד גיל מאוחר או לא מאובחנת כלל.

מסתבר שבקרב חלק מהחולי הצליאק ישנם יותר פגמים באמאייל מהרגיל, מה שגורר יותר נטייה לחורים בשיניים, ריקבון השיניים ו/או התפוררותן. כמו כן יש יותר נטייה להופעת אפטות, שהינן פצעים קטנים ושורפים בריריות הרכות של הפה. לכן, לפעמים דווקא רופא שיניים מיומן או השיננית שישימו לב לסימנים אלו ויוכלו ולהמליץ על בדיקה רפואית מקיפה. במיוחד אם כבר יודעים על המחלה במשפחה, החשש עולה. אם אכן מתברר שלילד יש צליאק, כדאי ליידע את הרופא ואת השיננית: הם יוכלו להמליץ על טיפולים לשימור השיניים וחיזוקן, על תזונה מתאימה והרגלים נכונים בהיגיינה האוראלית.

רקע

הסיבה לצליאק (שנקראת בעברית גם "כרסת") איינה ברורה במלואה עדיין. מלבד הקשר הגנטי הברור, כנראה שגם יש קשר לניתוחי בטן, דלקות פרקים, סוכרת נעורים, דלקות אוטואימונית של בלוטת התריס (במחלת האשימוטו ומחלת גרייבס), תסמונת דאון, מחלת אדיסון ועוד. גם מצב נפשי לקוי, כמו דיכאון, היפר-אקטיביות, סטרס (מתח נפשי) יכול להיות קשור להופעת צליאק.

חולי צליאק סובלים מרגישות לגלוטן, חלבון שנמצא בקמח, שיפון, חיטה, שעורה ועוד. הצליאק מוגדרת כמחלה אוטו-אימונית, דהיינו מערכת החיסון פועלת בטעות נגד הגוף עצמו: כאשר הילד בולע או שואף גלוטן, מערכת החיסון מתייחסת לחלבון הגליאדין שנמצא בתוך הגלוטן כאילו היה פתוגן (אורגניזם זר שעלול לגרום למחלות), ותוקפת אותו באמצעות מערכת החיסון. כתוצאה נפגעת גם דופן מערכת העיכול, וכן עלול להיגרם נזק גם לאיברים אחרים, ויהיה נזק מצטבר להתפתחות הילד ותפקודו.

במערכת העיכול נגרם רוב הנזק: יהיו שינויים דלקתיים ברמות שונות ובאיזורים שונים בדופן המעי, שעלולים להחמיר גם לפצעים עמוקים וכואבים (ארוזיות וכיבים). ספיגת המזון נפגעת, ועקב כך עלולה גם להפגע ההתפתחות תקינה של הגוף: שרירים, עצבים ואף העצמות. צליאק הינה מחלה כרונית ללא מרפא או חיסון, והטיפול העיקרי הוא תזונה ללא גלוטן, וכן תוספי תזונה וטיפולים משלימים בהתאם למערכות הגוף שנפגעו.

שכיחות הצליאק בישראל, לפי חלק מהמחקרים היא כאחוז אחד. לפי מחקרים אחרים, 4 ילדים מכל אלף אנשים באוכלוסייה לוקים ברמות שונות של צליאק. מכיוון שיש קשר גנטי ברור ומובהק, מומלץ לחולי צליאק גם לבצע בדיקות לילדיהם, ולעקוב אחרי מהלך התפתחות ותפקוד תקינים (למשל ילד רזה, חיוור ונמוך, ובמיוחד אם סובל מכאבי בטן / בחילות וכולי, יהיה "חשוד" כילד צליאקי. כמו כן, אם התגלתה צליאק אצל ילד, ולא ידוע על צליאק במשפחה, מומלץ להורים גם להיבדק, וכן לבדוק את שאר ילדיהם – יש סבירות של כעשרה אחוזים שיהיו עוד מקרי צליאק במשפחה שלא אובחנו (ולפי מחקרים אחרים אף יותר) .

צליאק: סימנים קליניים

לא תמיד קל לאבחן צליאק, ולא כל ילד מייד סובל מאכילת גלוטן גם אם יש לו את המחלה. זאת מכיוון שלצליאק צורות שונות ורבות של הופעה קלינית סימפטומטית של המחלה, ולכן גם הצליאק מכונה "המחלה בעלת 1000 הפרצופים". גילוי המחלה קשה לעיתים, גם בגלל שתוצאות בדיקת המעבדה לא תמיד חד משמעיות. ייתכנו מצבים רבים של דרגות חומרה במחלה, החל ממצב "סמוי", ללא סממנים קליניים (="מצב לטנטי") שבו הילד לא נראה כלל כבעל בעייה מסויימת עם גלוטן, ועד למצב אקוטי (="חריף"), שבו אפילו גרגר זעיר של חומר המכיל שאריות גלוטן יגרום תגובה קלינית חריפה של הגוף – כאבי בטן, שלשולים, כאבים ועוד.

הסימנים האופיינים שעלולים להופיע הינם בעיקר במערכת העיכול לרוב הינם בחילות, הקאות, רגישות וכאבים בבטן, דלקות במערכת העיכול, נפיחות בטנית (ומכאן גם השם העברי לצליאק – "כרסת"), שלשולים, עור חיוור (בגלל אנמיה על רקע חוסר ספיגת ברזל, פגיעה בתפקודי הכבד, עייפות כרונית ועוד. במצבים קשים גם ייתכנו בעיות שלד ושרירים – קומה נמוכה מהרגיל, חולשה פיזית, דלדול שרירים, פגיעה בצפיפות העצם (אוסטיאופניה), פריחה על פני העור, שיבושים בהופעת מחזור תקין ואף קשיי פיריון, מערכת חיסונית לקוייה עם נטייה למחלות שונות ועוד. במצבים קיצוניים חמורים תתכן פגיעה או הפרעה בתפקוד המוח, נגעים סרטניים במערכת העיכול, ושכיחות גבוהה יותר של סרטן הלימפומה.

סימנים בחלל הפה: ייתכנו פגמים באמאייל המגן על כותרות השיניים ויותר חורים מהרגיל. כמו כן ייתכנו אפטות (פצעים כיביים שורפים ברקמות הרכות של הפה).

אבחנה רפואית כאמור הצליאק קשה לאיבחון. לצורך האבחנה הראשונית מבצעים בדיקת דם, לאיתור נוגדנים נגד חלבון הגליאדין שמרכיב את הגלוטן, וכן נוגדנים נגד טראנס-גלוטאמינאז ונוגדנים כנגד החלבון אנדומיזיום. בעזרת גסטרוסקופיה וביופסיה של המעי הדק אפשר לוודא את האבחנה. ייתכן מצב לטנטי (סמוי) שבו רירית המעי עדיין תקינה אך רמת הנוגדנים גבוהה.

ממצאים בחלל הפה וטיפולים מומלצים לחולי צליאק

1. בעיות שיניים

לעיתים רואים בילדים עם צליאק פגמים שונים בשיניים: האמאייל לא חלק, לעיתם מחורץ או מחורר, ובאופן כללי מבנה חלש של האמאייל. עקב כך, השן פחות עמידה בפני חיידקים והפרשותיהם החומציות, ולכן ייתכנו יותר חורים (עששת). בדר"כ ילד חולה בצליאק סובל יותר מעששת או פגמים באמאייל בשיניים הבוגרות הקבועות ופחות בשיניים החלביות. עיקר הפגיעה היא בחותכות ובטוחנות. ייתכן שינוי גם בצבע השיניים התקינות.

אם הילד גם מקיא הרבה, החומציות בפה אף תחמיר את הנזק לשיניים. לאחר הקאה לא מומלץ מייד לצחצח שיניים. צחצוח לאחר הקאה מחמיר את הנזק לשן, בגלל שפשוף השן בחומצה שעליה. מומלץ לשטוף עם הרבה מים את הפה, וללעוס מספר דקות מסטיק ללא סוכר או סוכריה בלי סוכר, בכדי לעודד הפרשת רוק שמנטרל את החומציות בפה. אם יש – כדאי גם להשתמש בשטיפת פה המכילה פלואוריד. שיננית או רופא שיניים אשר מזהים סימנים חריגים אלו בשיני הילד צריכים להמליץ להורים לבדוק חשש לקיום צליאק לא מאובחנת. במידה והילד מאובחן כחולה בצליאק, מומלץ להתייעץ עם רופא השיניים והשיננית לגבי טיפולי מניעה דנטליים ודרכים להשגכת היגיינה אוראלית מקסימלית.

כמו בכל מטופל בעל פגמים בשיניים ו/או נטייה לעששת יותר מהרגיל, כדאי באופן כללי לבצע 3-4 פעמים בשנה ביקורת במרפאת השיניים וטיפולי מניעה, כמו ניקוי, איטום חריצים, פלואוריד, שיחזור ומיולי של חלקי שן פגומים, וכמובן טיפול בהקדם בעששת שמתגלה. בבית מומלץ להקפיד על היגיינה אוראלית טובה: צחצוח נכון, משחת שיניים, מי פה, חוט דנטלי ועוד.

2. אפטות: (Recurrent Aphthous Stomatitis=RAS)

האפטות הן סוגים שונים של פצעים שורפים בפה, שחולפים לאחר מספר ימים אך יכולים גם להופיע שוב ושוב. הרקע לא ברור לחלוטין, אך יש נטייה גנטית ויש יותר נטייה לאפטות אצל חולי צליאק. פצעי האפטה יכולים להופיע במקומות שונים בפה, כמו החניכיים, רירית הלחיים, הלשון, רצפת הפה מתחת ללשון, השפתיים ועוד.

במחקרים שונים הוכח כי התגלה שיעור גבוה יותר של התפרצות אפטות בחולי צליאק. במקביל הסתבר ששיפור במצב הצליאק יגרום גם להיעלמות הופעת האפטות או לפחות יפחית את הקצב בו הן מופיעות.

דרכי טיפול באפטות – ללא מרשם רופא

ישנם מוצרים רבים בבית המרקחת, כדאי להתייעץ עם הרוקח.

• מדבקיות שנדבקת לאפטה, ונמסה לאחר מספר שעות. במדבקית יש חומרים הומיאפוטיים המסייעים בריפוי הנגע השורף.  הבידוד ממגע וממזון גם מקל על הכאב.
• ג'ל המכיל חומרים מרגיעים הומיאפוטיים (למשל אלוורה ו/או חומר הרדמה קל) שיוצר בידוד המגן על האפטנה למשך מספר שעות, תורם להקלה בכאב , ולעיתים אף מזרז את החלמת הפצע.
• שטיפות פה המכילות חומרי חיטוי (כמו כלורהקסידין) – תורמות לחיטוי הפצע אך לאורך זמן עלולות להכתים שיניים.
• קיים מקלון כותנה שמכיל חומר טיפולי, פשוט לשימוש ביתי. יש לעקוב אחרי ההוראות ולצרוב את האפטה למשך 10-15 שניות. האפטה נצרבת, והכאב נרגע במהירות. נותר כיסוי לבן שנושר לבד לאחר מספר ימים.

הומאופטיה ותזונה לטיפול באפטות

• תרופת סבתא ידועה הינה חלב עיזים. מצד שני, ידוע כי חלב שאינו מפוסטר עלול לגרום להידבקות (ובמיוחד של ילדים ותינוקות) במחלות זיהומיות רבות, שאף עלולות לגרום לסכנת חיים! יש לדעת שמבחינת היעילות של חלב עיזים, הרי שחלב מפוסטר יעיל באותה מידה כמו חלב לא מפוסטר בהקלה וריפוי אפטות בפה!
  משרד החקלאות מזהיר מפני חלב לא מפוסטר: מחלות העשויות להיות מועברות מחלב עיזים וכבשים לבני אדם לכן, אם משתמשים בחלב עיזים יש להשתמש בחלב מפוסטר בלבד!!
  

• הפחתה משמעותית/הימנעות ממזון בעל חומציות גבוהה, כמו תפוזים, לימונים, אשכוליות, מלפפון חמוץ (ירקות מוחמצים אחרים), עגבניות, וכו'.
• כדאי להגדיל את כמות המזונות המכילים אבץ: בשר, פטריות, ביצים, אגוזים, זרעים, קטניות, דגים ופירות ים, דגנים מלאים, שמרים.
• תוספי מזון: קו-אנזים q10, אבץ פיקולינאט, אסטרולה, אסטר- ESTER C 500 C, פרופוליס, חומצת אמינו L-ליזין, אסטראגלוס, ויטמין B12.
• תרופות סבתא להקלה: לשתות / לגרגר תה מרווה, למרוח על האפטה קצת טחינה גולמית.

 דרכי טיפול באפטות – ע"י רופא בלבד

• אוראקורט E: זוהי משחה שידועה ביעילותה להקלה ולריפוי מהיר יותר של אפטה כואבת. המכילה חומר הרדמה וכן סטרואידים בכמות קטנה. החומר מאלחש את הפצע ותורם לריפוי מהיר יותר מהרגיל. המרקם הצמיג והדביק שלו מאפשר הישארותו בפה למספר שעות מבלי שיתמוסס עם הרוק. אמנם כיום המשחה ניתנת ללא מרשם רופא, אך מומלץ להשתמש בה רק לאחר בדיקת רופא ואיבחון שלו שאכן מדובר באפטה ולא ממקור אחר (זיהומי, דנטלי, טראומטי וכולי)
  
•  שטיפות פה טיפוליות: דקסמטזון (סטרואידים); סוקרלט/סוקרפט (מכסה את הכיב).
• תרופות נוספות: מינוצין, תאלידומיד, אבץ.
  
• צריבת האפטה בלייזר (כהקלה על אפטה כואבת במיוחד שלא מחלימה, אבל לא כטיפול קבוע / מונע)

המלצות לתזונה נכונה

כמובן שהתפריט של החולים בצליאק אמור להיות נטול גלוטן. יחד עם זאת להורים יש לעיתים חשק "לפצות" את הילד בממתקים נטולי גלוטן אך המכילים סוכר, דבש וכו'. מתיקות זו כמובן הינה בעייתית, החיידקים ניזונים מפחמימות אלו, ובתגובה מפרישים חומצה חזקה ומתרבים בקצב מהיר יותר. חומצה זו ממיסה את אמאייל השן ואח"כ את הדנטין. החשש לשלמות השן עולה אם מבנה השן הינו מחוספס ו/או מלא חרירים, כפי שניתן לראות בחלק משיני הילדים החולים בצליאק, כאמור, ובמיוחד אם הילד גם סובל מהקאות מרובות, אשר מחלישות את אמאייל השן בשל חומציותן (=שחיקה חומצית של השיניים). לכן חשיפה מוגברת לדברי מתיקה במקביל לחומציות בפה ולמבנה האמאייל הבעייתי אלו עלולה להוביל לעששת רבה. מומלץ לצרוך מוצרי חלב וירקות, ולהפחית את צריכת הפחמימות, הסוכרים ומאכלים חומציים. שתיית מים וחלב תפחית את החומציות בפה ובקיבה. כמו כן אפשר להיוועץ עם מומחה לתזונה ו/או רפואה סינית ו/או הומיאופת לגבי האפשרות של בליעת תוספי מזון ופורמולות שונות, אשר יכולים להפחית את הופעת האפטות ואף לחזק את המערכת החיסונית, לדוגמא קו-אנזים 10Q, אבץ, פרופוליס, ויטמין  B12ועוד.

רשימה של משחות שיניים ושטיפות פה ללא גלוטן באתר עמותת הצליאק

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט מחלת הצליאק, ובריאות הפה – האם לחולי צליאק יש יותר בעיות שיניים ואפטות? הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

אנשים שמפתחים הרגלים מזיקים ללסתות ולשרירי הלעיסה (פאראפונקציות), כמו אלו שחורקים שיניים, מהדקים שיניים בחוזקה, נוהגים להזיז את הלסתות בצורות שונות ומשונות, לועסים מסטיק שעות רבות ביום, כוססים ציפורניים ומכרסמים עפרונות, הם רק חלק קטן מאלו שעלולים לפתח הפרעה במערכת הלעיסה, שעלולה להיות מזיקה ובלתי הפיכה, ואף עלולה להוביל לנכות של קושי בפתיחת הפה, לעיסה, פיהוק, וכאבים כרוניים במפרק הלסת ו/א ובשרירי הלעיסה. התופעה מכונה "כאבי פנים ולסתות" – TMD – Temporo-Mandibular Disorders

 זהו הגורם השני בשכיחותו לכאבים באיזור הפה, כמובן אחרי כאבי שיניים. קשה לאבחן אותה, ואין מספיק מודעות באוכלוסייה ואף בקרב הרופאים המודעות לבעיה זו לא תמיד מספקת. אם לאדם יש כאבים או קושי במפרק הלסת, למשל בפיהוק או בפתיחת פה למקסימום, או כאבים בשרירי הלעיסה השונים, ו/או רעשים דומים ל"קליק"/"קנאק" כשאתה פותח את הפה, הוא בקבוצת סיכון לפתח TMD.

במשך הזמן הסימפטומים עלולים להחמיר, ותיגרם פגיעה קשה באיכות החיים ובתפקוד מערכת הלעיסה. בין הסימנים האופייניים לTMD הוא הופעת רעשים וכאבים בפתיחת הפה, קשיים בלעיסה, כאבי ראש ובמיוחד ביקיצה מהשינה, הרגשה של שרירים תפוסים בלסת ו/או ברקות (לעיתים מאובחן בטעות כמיגרנה), כאבי צוואר ועורף, כאב אוזניים או רעש באוזניים בעת פתיחת הפה, כאב בפיהוק, קליקים וקנאקים בתנועות הלסת ועוד.

חשוב לדעת שאם יש לכם דלקות חניכיים ומחלות חניכיים, הברוקסיזם יחמיר את המצב, ובמיוחד אם יש סתימות שבורות או כתרים שבורים. הברוקסיזם בפני עצמו אינו גורם למצב החניכיים להיות דלקתי, אך תורם להחמרת מצב דלקת קיים  (secondary occlusal trauma).

במידה ויש לך אחד או יותר מהסימנים הנ"ל, מומלץ לבדוק אילו הרגלים מזיקים (פארא פונקציות) יש לך, ואח"כ להתייעץ עם רופא שיניים. במקרה זה עדיפות לרופא שיניים שהינו חבר האיגוד הישראלי לכאבי פני ולסתות.

פאראפונקציות: אלו הם הרגלים מזיקים של תנועות שיגרמו למיקרוטראומה של מפרק הלסת, שתחמיר ככל שההרגל המזיק נמשך. בדומה לפציעות של ספורטאים במפרקים או בשרירים או בגידים של הרגליים והידיים, גם פאראפונקציה שנמשכת שעות רבות תגרום לנזק למערכת הלעיסה, כמו לעיסת מסטיק, החזקת חפץ בין השיניים, כסיסת ציפורניים כרונית, החזקת טלפון בין הכתפיים והראש, קריאה כאשר הראש שעון על היד, מציצת אצבע, פיצוח גרעינים, הידוק שיניים בחוזקה (clenching), חריקת שיניים בחוזקה (ברוקסיזם), הזזת הלסת לכיוונים שונים בצורה כרונית ועוד.
ישנם גורמים נוספים, כמו חבלה למפרק הלסת, עמדה לא תקינה של הסגר בין הלסתות, שינויים ניווניים, מחלות ראומטיות / שריריות / סרטן / כלי דם וכולי. כמו כן אנשים שהינם בעלי אישיות type A (יותר אגרסיביים ו/או יותר בסטרס) סובלים יותר מחריקות שיניים והידוקי שיניים.

חריקת שיניים (ברוקסיזם): ההרגל המזיק הנ"ל הוא בדרך כלל הרגל לילי, כאשר הגוף תוך כדי שינה משחרר לחצים שהצטברו במשך היום. אחד מכל חמישה אנשים חורק שיניים בלילה, בדרך כלל בתקופות לחוצו ועצבניות. לעיתים בן הזוג ישים לב לתופעה, ולעיתים לא. יכול להישמע רעש תוך כדי החריקה, אך לא תמיד. מבחינת סימנים קלאסיים, למשל פיהוק בבוקר שמלווה בכאבים, או רעשים של קליקים וקנאקים. כמו כן התקצרות של השיניים וחשיפת דנטין, שברים וסדקים קטנים בשיניים/סתימות/כתרים, הקטנה בפתיחת הפה וכאבים בלעיסה, רגישות לקור/חום/מתוק בגלל הדנטין שנחשף ועוד. במצבים חמורים גם עלול להיות שינוי במראה הפנים, כאשר השיניים מתקצרות לעיתים רואים הופעת קפלים וקמטים בזוויות הפה ו/או שפתיים ו/או לחיים.

חשוב לדעת שלעומת הנזקים הנ"ל מחריקות שיניים אצל בני נוער ומבוגרים, כאשר תינוקות וילדים חורקים שיניים מתוך שינה התופעה נחשבת נורמלית ולא תגרום לנזקים, ואין צורך בטיפול ובוודאי לא בסדי לילה. בדרך כלל התופעה נעלמת מעצמה בגילאי 12-13.

בדרך כלל הפתרון המעשי למצב זה הוא יצירת סד לילה במרפאת השיניים. הסד הוא מעין מגן שיניים עשוי אקריל, שמונע נזקים לשיניים ולמפרקי הלסת, ע"H מניעה של שחיקה פיזית בשיניים ו/או תנועות לסת מופרזות ו/או מניעת הפעלת מלוא כוח הלסתות בעת השינה.

עצות ודרכים לטיפול בTMD – הפרעות תפקודיות של מערכת הלעיסה

• איבחון וטיפול עצמי: בחן את עצמך – האם אתה מבצע אחת או יותר מהפאראפונקציות שתוארו? האם אתה סובל מאחד או יותר מהסימפטומים שתוארו? השתדל להימנע מהרגלים אלו, ועדכן את רופא השיניים שלך.
• במרפאת השיניים: רופא שיניים מיומן ישים לב לסימני חריקת שיניים גם אם לא תספר לו… אופיינית שחיקת שיניים, שבירה של סתימות וכתרים, כאבים בלסתות בעת הטיפול, הקטנה בפתיחת הפה, רעשים של קליקים וקנאקים בפתיחת הפה ועוד. חוץ מאיבחון, העברת מידע והתאמת משך הטיפול, רופא השיניים יוכל להתאים לך טיפול באמצעות סד דנטלי, שהינו מעין מגן שיניים אישי, שימנע נזק לשיניים ולמפרקי הלסת. סד הלילה צריך להיות קשיח (למשל מאקריל מעבדתי) ולא מחומר סיליקוני רך.
  
• רפואה משלימה: הוכח קלינית ומחקרית כי רפואה סינית, פיסיותרפיה, שיאצו, הומיאופתיה ועוד, יכולים להפחית הן את רמת הכאב והסימפטומים השונים, והן להשפיע לטובה על רמת הסטרס שיש לאדם.
• פסיכולוגיה, פסיכיאטריה ורפואה: לאנשים שרמת הסטרס/חרדות אצלם מאוד גבוהה ומשפיעה לרעה על מצבם אפשר לשקול טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. ברפואה הקונבנציונלית אפשר לנסות ולטפל גם ע"י תרופות לשיכוך כאב, הרגעה, הרפיית שרירים ועוד

 בהקשר זה של סטרס וחריקות שיניים, מומלץ לקרוא גם את המאמר הבא: קורונה, סטרס, בעיות בחלל הפה והמלצות ברפואת שיניים

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט חריקת שיניים (ברוקסיזם) ושחיקה, הרגלים מזיקים וכאבי פנים ולסתות TMD הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

בריאות הפה והשיניים של התינוקות והילדים הם אחד הנושאים החשובים שיש להקפיד עליהם, טעויות והזנחה מצד ההורים יגרמו לנזקים ולכאבים מיותרים בהמשך… ילדים, תינוקות ושיניים בריאות – חלום רחוק או אפשרי? עצות ורעיונות להורים הצעירים, להקלה על כאבי בקיעת השיניים, לשמירה על שיניים בריאות, מה לעשות במצב של נזק או חבלה ועוד רעיונות.
בדרך כלל הורים צעירים לא מודעים להרבה דרים חשובים בנושא שכדאי לדעת – להלן עשר עצות פשוטות אך חשובות בנושא. מזל טוב !

1. מתי מתחילות להיווצר שיניים? כבר בהריון, או רק אחרי הלידה? האם יכולים להיות נזקים לשיני התינוק עוד בהריון?
החל משבוע 14-15 להריון ומבחינים באולטרה סאונד בתחילת יצירת השיניים בלסת העובר. מצב בריאות הפה והבריאות הכללית של האם משפיע לטובה או לרעה על העובר באופן כללי, וגם על השיניים שנוצרות. למשל, יש קשר הדוק בין פה מוזנח עם הרבה עששת ו/או דלקות חניכיים לבין צירים ואף אובדן הריון!
בעת ההריון, אם האשה שבהריון חולה מאוד ועם חום גבוה, או התזונה לקויה ויש פחות מדי סידן שנספג בגוף, עלולה להיות פגיעה בשיניים של התינוק בעתיד, מצב שיוביל להיווצרות שיניים עם פגמים ברמות שונות. שיניים כאלה תהיינה יותר פגיעות לחיידקים ועששת.
אסור בהריון לבלוע אנטיביוטיקה מסוג טטרהציקלין, שעלולה לגרום לבקיעת שיניים כהות לילד וכן לבעיות שלד שונות.

2. באיזה גיל השיניים בוקעות?
בדרך כלל השיניים החלביות החותכות התחתונות  יהיו הראשונות לבקוע- בגיל 6-9 ח' בממוצע, ואחר כך העליונות. עד גיל שנה וחצי יבקעו גם הטוחנות והניבים, ועד גיל 2.5-3 שנים כל שיניים החלביות כבר תבקענה. צריכות להיות 5 שיניים חלביות בכל צד, סה"כ 20. תלוי גם במשך ההריון וגם בבריאות הכללית והיעדר בעיות גנטיות הורמונאליות. אם יש הקדמה ממשית בבקיעה או איחור גדול, התייעצו עם רופא השיניים.

א. פגים – קצב בקיעת השיניים שונה מהממוצע והינו מאוחר מהרגיל ברוב המקרים

ב. בשל בעיות שונות שמלוות פגים כולל בעיות תזונה או נשימה יש סיכון גדול יותר לעששת או דלקות חניכיים

ג. לכל תינוק מומלץ לצחצח את השיניים שבוקעות ולהקפיד על תזונה נכונה ובמיוחד לא לתת בקבוק עם משקאות ממותקים או מוצץ עם דבש/סוכר וכולי

ד. מומלץ מעקב וטיפולי מניעה ע"י רופא שיניים מומחה לילדים (פדודונט)

3. מה גורם לריקבון השיניים של תינוקות? מהי תזונה נכונה לתינוקות?
לתינוק לא שיניים אין חיידקי עששת. הרגלים של ההורים, כמו לנשק את התינוק על הפה, יגרמו להדבקתו בחיידקי העששת, ולכן כדאי לא לנשקו על פיו. אין סיבה לתת לתינוק לשתות משקאות ממותקים, אלא מים בלבד וכמובן חלב אם או תחליף. כשהתינוק מתחיל לאכול, אל תלעיטו אותו בחטיפים – גם במבה או ביסקוויטים למשל עלולים לגרום לעששת. העשירו את התזונה בפירות וירקות כשאפשר.
אל תתנו לתינוק להירדם עם בקבוק מיץ או תה ממותק בפיו, אל תמרחו על המוצץ דבש/סוכר/ריבה וכו' – כשהתינוק ישן, הפרשת הרוק בפה מועטה, והנזק מהסוכר גדול – עלולה להתבטא בעששת חמורה וחריגה של תינוקות, שמכונה "עששת הבקבוק".
כדאי שהתינוק יתרגל לשתות רק מים ויאכל פרי או ירק בין ארוחה אחת לשנייה. ודאו שבתזונה יש מספיק סידן וכן ויטמין D, אלו חשובים לבניית שלד חזק ושיניים חזקות. הפחיתו גם במעדני החלב הממותקים, תנו לילד גבינה לבנה, קוטג', גבינה צהובה וכו', כמובן בתנאי שאינו אלרגי לחלב. כשאפשר, תנו לילד ללעוס מזון פריך ולא רק דייסות, הנ"ל יעזור להתחזקות שרירי הלסת ורקמות החניכיים.

4. מה אפשר לעשות אם יש כאבים וחום כשמתחילות לבקוע השיניים?
לעיתים הבקיעה מלווה בדימום מהחניכיים וכאבים, אך לגבי חום ושלשולים הדעות חלוקות בין הרופאים. בכל מקרה, אם החום גבוה מאוד או שאינו חולף גם לאחר סירופ, קחו את הילד לבדיקה אצל רופא ילדים, ולבדוק אם אין מחלה אחרת ברקע. אפשר לתת לילד ללעוס מברשת רכה לפעוטות או נשכן, כדאי אפילו לשים אותם במקרר לפני שנותנים לתינוק, גם פעולת הנשיכה וגם הקור מאוד יעזרו לכאבים. לעיסת שורש של צמח הסיגלית יכול לעזור.תה קמומיל או בבונג (לא ממותק!) יכול לעזור. פחות מומלץ – ג'ל שקונים בבית המרקחת ומכיל מעט חומר הרדמה. הנ"ל נשטף במהירות עם הרוק ולא יעיל במיוחד.
 

5. מתי לצחצח שיניים לתינוק? מתי לבוא למרפאת השיניים לבדיקה? איך ללמד תינוק לצחצח?
אחד הדברים החשובים ביותר שהורה יכול ללמד ילד הוא הצחצוח ווכן חשיבות בריאות הפה ותזונה נכונה. כדי למנוע בעיות בהמשך, וילד "סרבן ואנטי צחצוח" כדאי לנסות ולהתחיל עוד מגיל צעיר מאוד להקנות הרגלים חשובים. אפילו תינוק בן 4-5 חודשים יכול לאהוב וליהנות ממברשת שיניים: קנו 2-3 מברשות שיניים לתינוקות, ותנו לו בתור צעצוע – בלול, בעגלה, ב"אוניברסיטה" וכולי. כדאי שכל מברשת תראה אחרת – צבע וצורה, למשל מברשת פו הדוב, מברשת נסיכה וכולי. התינוק לא מבין שזו מברשת. הוא בטוח שזה עוד צעצוע, יאחז בה וינסה לכרסם אותה. המברשת תדגדג אותו בתוך הפה, תחושה שהיא מאוד נעימה לתינוקות. בעצמו הוא ינסה לנשוך ולכרסם את שערות המברשת, ובעצם יקבל עיסוי נעים לחניכיים. לא רק שהפעולה נעימה, אלא גם תקל על כאבי בקיעת השיניים, ואחר כך גם יאהב "לצחצח" את השיניים שבוקעות, ויראה את ההרגל הזה כנעים וכייפי. תינוק כזה יגדל לילד שמאוד נהנה מצחצוח שיניים, ואפשר להצטרף אליו ולשחק איתו עם המברשת.
כדאי עוד בהריון להתייעץ עם רופא השיניים לא רק לגבי מצבך כעת, אלא גם לקבל עצות והדרכה לגבי התינוק שיוולד. אם נראה לכם שמשהו לא תקין בפה של התינוק, למשל אם יש איחור מאוד רציני בבקיעת השיניים, כדאי להגיע למרפאה לייעוץ. במשך הזמן, הביאו פעמיים בשנה את הילד איתכם למרפאה, לביקורת, אפילו אם זו ביקורת קצרה והכל תקין – הילד יתרגל לרופא ולצוות, ייהנה מהבדיקה ומהפרס בסו,, ויאהב לבוא לבדיקות. ילד שישמע סיפורי זוועה בבית או בגן על טיפולי שיניים מזעזעים, או ילד שכבר יגיע עם חור גדול וכאבים, יפחד עוד לפני שיגיע אל המרפאה.

6. למה צריך לטפל בשיניים חלביות עם חור? ממילא יבקעו במקומן חדשות – לא כדאי לחכות לנשירת השן?
לא תמיד התינוק או הילד יוכלו להסביר בדיוק מה כואב להם בפה, ולא תמיד ההורה יוכל לראות חור בשן. יש לגשת בהקדם לרופא השיניים לטפל בבעיות שכבר מכאיבות, ובמיוחד אם יש חום ו/או נפיחות של הלחיים או הלסת, שמעידים כבר על זיהום קשה. זיהום כזה לא יתרפא גם לאחר סירופ ותרופות, ויש לאבחן ולטפל בהקדם. זיהום בגלל שן רקובה עלול להחמיר ואף לסכן חיים!

מצב זיהום בשן חלבית יכול גם לפגוע בשן הקבועה שמתפתחת. כמו כן עקירה מוקדמת מדי עלולה לגרום לעיוותים וליקויים בסגר, כמו למשל שיניים עקומות ושיניים כלואות. כדאי לדעת שחלק מהשיניים מתחלפות בגיל 6-8, כמו החותכות, ואילו חלק מהשיניים מתחלפות רק בגיל 10-12, כמו הטוחנות החלביות.

7. מתי לצחצח עם משחת שיניים שמכילה פלואוריד?
בהתחלה כדאי להשתמש עם מברשת שיניים לתינוקות או עם חיתול בד רך. בגיל 2-2.5 שנים אפשר להוסיף למברשת כמות זעירה (ההמלצה היא לשים משחה בגודל של גרגר אפונה) של משחה לתינוקות , שבה יש פלואוריד בכמות מתאימה לילדים, כך גם אם היא תבלע מעט, לא יקרה כלום. (אל תשתמשו במשחה של מבוגרים, גם אם היא טעימה לילד… הפלואוריד בה בכמות גדולה מדי). העמדה הבסיסית של הרוב המוחלט של רופאי השיניים היא שכדאי לצחצח עם משחה שמכילה פלואוריד, ובהתאם לגיל. 

עד גיל 7-8 שנים, כדאי לעזור לילד לצחצח וכדאי למרוח את המשחה בעצמכם.התחילו אתם בצחצוח, ואחרי שניקיתם את כל השיניים תנו לילד להמשיך במשימה.

המלצה נוספת: להפריד בין מברשות השיניים של כל אחד מבני המשפחה בגלל החשש להעברת חיידקים מאדם לאדם, ולהרחיק ככל האפשר מאסלת השירותים.

8. פלואוריד במי השתייה – להוסיף או לא?
רוב הרופאים בעד הפלרת המים, אך יש כאלו שלא. בכל מקרה יש לעקוב אחרי הוראות משרד הבריאות ולהתייעץ עם הרופא. בכל מקרה אל תוסיפו טיפות פלואוריד בלי הוראת הרופא ומינון מדויק – כמות מוגזמת של פלואוריד עלולה לגרום לפלואורוזיס, מצב מסוכן לילד. כמו כן עלולה לגרום לצביעת השיניים בכתמים מכוערים כהים שלא ירדו בצחצוח.

9. התינוק/הילד נחבל בשיניים, מה לעשות? השן שינתה צבע והשחירה, מה לעשות?
יש להגיע בהקדם לרופא השיניים ולבדוק את הנזק, ולטפל בהתאם. נזק בשן חלבית עלול לגרום גם לפגיעה בשן הקבועה שתתפתח. אם שן חלבית יצאה מהמקום, אל תנסו להחזיר בעצמכם לפה. תנו לרופא להחליט. באופן כללי, שן חלבית "שעפה" מהפה לא מחזירים. לעומת זאת שן קבועה שבקעה וזזה מהמקום בדר"כ מחזירים, אם לא נשברה או נסדקה. שן קבועה שממש נעקרה ממקומה, יש לשים בהקדם בכוס חלב או לפחות במים, ולהגיע למרפאה. אם לא חלף זמן רב, והגעתם במיידי, יש סיכוי טוב שהרופא יוכל להחזיר את השן שנעקרה למקומה.
שינוי צבע בשן מעיד בדרך כלל על חבלה. יש להתייעץ עם הרופא איזה טיפול מתאים, או רק להמשיך במעקב.

10. מה כדאי לעשות במרפאה?
חשוב שהילד לא יפחד וייהנה מהטיפול, ולא יגיע בפעם הראשונה כבר עם חורים וכאבים. למשל אפשר בכלל לשחק בהתחלה עם הילד – להכיר את הכיסא המיוחד שעולה ויורד, שפריצים של אוויר ומים וכולי. אפשר להמשיך בספירת השיניים ביחד, להראות מכשירים מעניינים ועוד. בהמשך כדאי לעשות טיפול קל אבל חושב – ניקוי השיניים מחיידקים. זאת בעזרת מברשת מדגדגת ומעט משחה או בלי.מומלץ להגיע לרוטינה זו לפחות פעמיים בשנה.
פלואוריד: לילדים מעל גיל 8 אפשר גם לשים בפה אפליקציה של פלואוריד אחרי הניקוי, כדי לחזק את השיניים ולהגן עליהן מחיידקים.
איטום חריצים: אם יש חריצים עמוקים בשיניים הטוחנות, אפשר לבצע איטום של החריץ בצורה קלה ומהירה, ללא זריקות או כאב. שן כזו תהיה פחות חשופה לעששת.
 

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט ילדים, תינוקות ושיניים בריאות – חלום רחוק או אפשרי? הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

המחשבה המוטעית שמא טיפול שיניים בהריון הינו אסור בגלל שיגרום נזק לעובר, הינה הבעייה הגדולה ביותר כשיש כאבי שיניים או בעיות חניכיים דווקא בהריון. הן רופאי שיניים והן גניקולוגים מודעים למחקרים שמוכיחים כי בריאות פה טובה חשובה מאוד בכדי לשמור על הריון בריא ותקין, ויש קשר ברור ומוצק בין פה מוזנח עם הרבה בעיות לבין שיעור מקרים גבוה מהרגיל של לידות מוקדמות ואף הפלות. מצד שני, ישנם רופאי שיניים שיסרבו שלא בצדק לטפל באישה בהריון או שמבצעים טיפולים לא נכונים, וכן ישנם רופאי נשים שלא מפנים באופן שוטף נשים בהריון לביקורת במרפאת השיניים ולטיפול במידת הצורך.

בעת ההריון, שינויים הורמונליים רבים מתחוללים בגוף האם. ההורמונים ישפיעו גם על הפה , כולל החניכיים והשיניים. אופיינית להריון התלונה כי יש דימומים מהחניכיים וכן כאבים ורגישות. חלק מהתלונות הן גם על תחושה שהשיניים נמסות ומתפוררות.  כמו כן, נשים אשר סובלות ממצבי-רוח משתנים ולעיתים מדיכאונות ו/או מעייפות, גם עלולות להזניח את בריאות הפה.

בעיות נוספות אופייניות הן החשק המוגבר ל"זלילות", ביום ובלילה, ללא צחצוח שיניים אחרי.
אם כן, בהריון בהחלט ייתכנו יותר בעיות בחלל הפה מהרגיל, תתכן חדירה של חיידקים אל הגוף דרך החניכיים או השיניים (בקטרמיה), ובעקבות כך ייחשף העובר לסכנה של זיהומים מיותרים בהעדר טיפול מתאים.  בעיות שהיו יכולות להיפתר בקלות, הולכות ומחמירות. למשל, חור קטן בשן שהופך לחור גדול וכואב.

שני מיתוסים נפוצים אצל נשים בהריון:
מיתוס 1:  השיניים בהריון מתפוררות, כי הסידן דרוש לבניית שלד העובר: לא נכון !!!

הסידן שדרוש לבניית עצמות העובר לא נלקח מהשיניים, אלא מעצמות האם.

מה בכל זאת גורם לתחושה שהשיניים מתפוררות? בדרך כלל ריבוי של חומצות בפה:

• אם את מקיאה הרבה
• אוכלת יותר מהרגיל
• אוכלת ושותה יותר מאכלים ומשקאות חומציים ו/או מתוקים
• לא משקיעה בצחצוח והיגיינה אוראלית, או לא יודעת איך
• אם את מצחצחת שיניים מיד לאחר ההקאה
• אם יש חורים בפה שלא טופלו או סתימות לקויות

עצה חשובה : לא לצחצח שיניים אחרי כל הקאה – כך בעצם את משפשפת שיניים עם חומצה… וגורמת לההתמוססות השן. גם שפשוף בחוזקה או צחצוח מספר גדול של פעמים ביום גורם לשחיקה מיותרת של השיניים.

לכן מומלץ לאחר כל הקאה ללעוס מסטיק בלי סוכר, לשתות הרבה מים, לשטוף את הפה במים או בשטיפת פה המכילה פלואוריד (הפלואוריד מתקן את נזקי החומציות והחיידקים, מחזק את השיניים ומרענן את הפה). מומלץ גם לעבור לתזונה עם מעט חומצות ומעט סוכרים ופחמימות. תזונה בריאה מורכבת למשל מדברי חלב וגבינות, ירקות ופירות לא חומציים, אורז, תפו"א וכו').
 

מיתוס 2: אסור לבצע טיפולי שיניים בהריון, ובמיוחד לא צילומי רנטגן או זריקות: לא נכון !!!

ההזנחה מסוכנת לעובר שלך, לכן מומלץ מאוד בהריון לבצע בדיקות וטיפולים להסרת אבנית, ובמידה ויש חורים לטפל בהם, למשל סתימות או טיפולי שורש

• טיפולי חניכיים: הסרת אבנית בתדירות גבוהה מהרגיל – אפילו פעם בטרימסטר. הטיפול לא מזיק לשיניים  או לחניכיים, שכאמור בגלל השינויים הורמונליים בהריון, הינן לרוב דלק=תיות וכואבות יותר מהרגיל. במצבים חמורים של דלקת חניכיים יש ושכיחות גבוהה יותר של לידות מוקדמות ולפגים (פי 7-10 מהרגיל!). ל1% מהנשים בהריון מופיעה בליטה דלקתית קטנה בחניכיים, על רק ההורמונים, שיכולה גם להיות מעט נפוחה וכואבת. בדר"כ זוהי תופעה שמכונה pyogenic granuloma (וגם pregnancy tumor) ולאחר ההריון היא בדר"כ נעלמת מעצמה. אם אינה חולפת מעצמה אפשר לבצע בקלות הסרה כירורגית של הנגע. כמובן שמומלצת בדיקת רופא בכל מקרה בכדי לאבחן, ובמיוחד אם הנ"ל לא עובר.

• חורים בשיניים וכאבים:  אם כבר נוצר חור, המצב יחמיר יותר מהרגיל אם את סובלת מחומציות בפה מהסיבות שפורטו. חוץ מהזיהום הישיר ע"י החיידקים, בעת כאבים מהשן שנרקבת, הורמונים שישתחררו מהמוח (פרוסטה-גלנדינים) עלולים לגרום לכיווצי הרחם ואולי אף צירים מוקדמים ותחילת לידה! לכן הזנחת השיניים לא רק מסוכנת לשיניים עצמן, אלא גם לעובר. מצד שני, רופא שיניים מקצועי ומעודכן יוכל לבצע טיפולים מתאימים ללא כל חשש. במקרה של הריון בסיכון או ספקות כלשהן מומלץ שרופא השיניים יתייעץ עם הגניקולוג.

טיפולי שיניים בהריון: כמובן שעדיף עוד לפני ההריון להגיע לבדיקה מקיפה אצל רופא השיניים ולסיים את כל הטיפולים בהקדם. בכל מקרה ההמלצה היא לא להתחיל סדרת צילומים וטיפולים בכל הפה דווקא בהריון, אלא לבצע טיפול רק בבעיות שהתגלו, ולמנוע בעיות חדשות.

• טיפולי שיניים שגרתיים: אין בעייה מיוחדת לבצע טיפולים שגרתיים של הסרת אבנית וסתימות. בשיניים מאוד רקובות או מזוהמות אפילו טיפולי שורש ואפילו עקירות מותרות בזמן הריון, כאמור הסכנה לעובר גוברת על הכל.מצד שני, אין היגיון להתחיל טיפולי שיניים גדולים בהריון, למשל ניתוחים והשתלות. אם צריך לבצע כתרים – עדיף לבצע כתרים זמניים ולסיים את הכתרים הקבועים לאחר ההריון, אם מצב החניכיים בעייתי.
• השליש השני של ההריון נחשב לבטוח ביותר ולפשוט ביותר לביצוע הטיפולים שאפשר לדחות, בעיקר בגלל שיש פחות בחילות והקאות, והאישה מרגישה חזקה יותר. הסרת אבנית וטיפולי מניעה כדאי לבצע כל טרימסטר, וכן לפני הכניסה להריון.
• זריקות: חומר ההרדמה אינו מזיק לעובר, ואינו אמור להגיע לזרם הדם ומשם לעובר. לגבי אדרנלין – דווקא הזריקות "הרגילות", אלו שמכילות אדרנלין, נחשבות בטוחות יותר לאישה בהריון.
• צילומי רנטגן: לצלם רק במקרה הצורך לאבחנה מדויקת, כאשר האם מכוסה סינר עופרת. כך אין סכנה לעובר בצילום שיניים אבחנתי (נשך ו/או פרי-אפיקלי בדר"כ). אם האבחנה קלה – אפשר גם לא לצלם.
• לגבי אנטיביוטיקות ותרופות: ישנם סוגים שמתאימים להריון, ישנם כאלו שמתאימים להריון אך לא לתקופת ההנקה, וישנםן כאלו שאסור כלל. למשל אנטיביוטיקה מסוג טטרהציקלין אסורה בכל מקרה, שכן ידוע שעלולה לגרום לנזקים לשיני הילד שיוולד. משכך הכאבים היחיד שרופא שיניים יכול להמליץ עליו בהריון הוא אקמול, אך אפשר להתייעץ עם רופא הנשים שלך אם הוא חושב שאפשר לתת מרשם למשכך כאבים אחר.
• קלקסן: בדרך כלל ניתן לטפל מספר שעות אחרי ההזרקה. מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל

לפי משרד הבריאות, "כעת עדכן האיחוד האירופי את המלצותיו גם להגבלת השימוש באמלגם דנטלי, החל מה- 1 ביולי 2018. על פי המלצות אלה, אין להשתמש באמלגם בקרב אוכלוסיות רגישות כגון ילדים עד גיל 6, נשים הרות ומניקות, אלא אם קיימת התוויה ברורה לשימוש בחומר זה על פי שיקול דעתו של רופא השיניים המטפל. בהמשך לכך, משרד הבריאות מעדכן את ההנחיות לרופאי השיניים ומנחה אותם לפעול בהתאם."

https://www.health.gov.il/NewsAndEvents/SpokemanMesseges/Pages/07102018_1.aspx

לאחר ההיריון
בדר"כ המצב נרגע, בעיקר של החניכיים ושל החומצות בפה, ואפשר לטפל כרגיל.
 
בהצלחה, ושיהיה במזל טוב !!!

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט כאבי שיניים ודלקות חניכיים בהריון- שבירת מיתוסים – האם טיפול שיניים מסוכן להריון? הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

סוכרת וטיפולי שיניים – דגשים דנטליים

ד"ר גיא וולפין – מנהל הפורום

( * חלק מהתמונות הינן מתוך אתר האגודה הישראלית לסוכרת)

800×600

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

st1:*{behavior:url(#ieooui) }

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman","serif";}

ויסות רמת סוכר במצב רגיל

אכילה -> הפקת גלוקוז מהמזון -> רמת גלוקוז בדם עולה -> אינסולין מופרש מהלבלב -> הכנסת גלוקוז לתאי שריר ואגירתו + הפיכת גלוקוז לגליקוגן ע"י הכבד  –> רמת גלוקוז בדם מתאזנת

 סוכרת I: סוכרת נעורים, Insulin-Dependent – IDDM

כ-10% ממקרי הסוכרת.

בדר"כ בגיל צעיר עד 40 (אם כי עלולה גם להתפרץ ע"ר סטרס וטראומה נפשית).

התאים בלבלב שאחראים על ייצור אינסולין (תאי בטא באיי לנגרהאנס)  פגומים -> אין מספיק הפרשת אינסולין -> רמת סוכר בדם עולה.

הזרקת אינסולין תפתור את הבעייה.

הרקע: תורשתי + נרכש (ייתכן בגלל מוטציה לאחר הדבקות בוירוס/חשיפה לכימיקלים/אלרגיות כרוניות/תג' אוטואימונית ועוד)

אופיינית ירידה במשקל, תחושת צמא הגורמת לצורך בשתייה מרובה (פולידיפסיה) והשתנה מרובה (פוליאוריה), נטייה לזיהומים ולאי ריפוי פצעים, עייפות, יובש פה.

מצב חירום: הרעלת סוכר שתגרום לחמצת דם – Keto-acidosis, שתתאפיין בריח חריף של אצטון מהפה. ללא טיפול בהתקף קטו-אצידוזיס ע"י הזרקת אינסולין, עלול החולה להדרדר לקומה ואף למוות.

סוכרת II: סוכרת מבוגרים, Insulin-Dependent NON- – NIDDM

מעל גיל 40. נפוצה יותר (כ-10% מהאוכלוסיה הבוגרת, כ-90% ממקרי הסוכרת). הרקע תורשתי + עלייה במשקל.

הפרשת האינסולין תקינה, אך הגוף מפתח סבילות נגדו -> רמת סוכר בדם עולה

אופיינית עלייה במשקל, תחושת צמא הגורמת לצורך בשתייה מרובה (פולידיפסיה) והשתנה מרובה (פוליאוריה), נטייה לזיהומים ולאי ריפוי פצעים, עייפות, יובש פה.

במצבים מתקדמים : עיוורון, נוירופטיות, נמק כלי דם, תמותה מוקדמת (יותר שבצים ויותר MI), נפרופטיות, אימפוטנציה .

מצב חירום: Nonketotic Coma ע"ר חסר קיצוני בסוכר. יש לתת מיידית סוכר לבן, ואם אפשר עירוי גלוקוז.

סוכרת הריון
עלולה להופיע במהלך הריון ב- 3-5% מהנשים ההרות (בדר"כ במחצית השנייה של ההריון).
הורמונים שמופרשים מהשליה עלולים לגרום הגברת תנגודת הגוף לאינסולין (שמופרש בצורה נורמלית)

אם לא תהיה עלייה מספקת ברמת האינסולין תתפתח סוכרת ההריון, שעלולה לגרום לסיבוכים ולפגיעות שונות באם ובעובר.

סוכרת משנית

ע"ר פגיעה בלבלב, תת-תזונה, חשיפה ממושכת לקורטיקו-סטרואידים ומחלות הורמונליות שונות.

אבחנת סוכרת: סוכרת מאובחנת באמצעות בדיקת דם לרמת הגלוקוז בדם.
* בבדיקת דם לאחר צום נמצאה רמת גלוקוז בדם הגבוהה מ- 126 מ"ג/ד"ל.
* בבדיקת דם שעתיים לאחר מבחן העמסת גלוקוז (מתן 75 גרם של גלוקוז בשתיה) נמצאה רמת גלוקוז בדם הגבוהה מ- 200 מ"ג/ד"ל.
* אדם עם תסמינים קלאסיים של סוכרת (צמא, שתיה מרובה, השתנה מרובה , ירידה במשקל) ובבדיקת דם אקראית (לא לאחר צום) נתגלתה רמת גלוקוז הגבוהה מ- 200 מ"ג/ד"ל.

דגשים דנטליים

בעיות חניכיים: מחלה פריודונטלית שכיחה הרבה יותר בחולי סוכרת (ע"ר תנגודת חיסונית נמוכה, פגיעה בייצור קולגן, כושר ריפוי ירוד ובעייה באספקת דם), וכן שמחלת החניכיים מחמירה את הסוכרת ולהיפך.

– ללא אבנית אין פריודונטיטיס בחולי הסוכרת – ולכן יש להקפיד על הסרת אבנית כל 2-3 חודשים, דגש על היגיינה אוראלית בבית וייעוץ תזונתי.

בעיות נוספות אופייניות:

קסרוסטומיה (יובש פה) – פגעת בהגנה של הרוק על השיניים ותורמת לעליה בתדירות ובשכיחות עששת

זיהומים (קנדידה וחיידקית בעיקר), ריפוי איטי לאחר פעולות כירורגיות ,אבצסים פריאפיקליים מרובים

תסמונת הפה השורף (BMS).

אחוזי ההצלחה בשתלים ויציבותם לאורך זמן הינו נמוך יחסית בקרב חולי סוכרת שאינה מאוזנת

• מומלץ לקבוע טיפולים בבוקר כשעה וחצי עד שלוש שעות לאחר ארוחת הבוקר ומתן האינסולין.
• לבקש מהמטופל לדווח אם הוא חש קושי בריכוז, רעב, חוסר קואורדינציה, דפיקות לב, עצבנות, זיעה.
• הכן במרפאה משקה ממותק/גלוקולה/סוכר לבן כאמצעי חירום, ושהמטופל הביא איתו זריקות אינסולין (לסוכרת נעורים).
• יש לשקול אפשרות של פרופילקסיס אנטיביוטי לפני טיפול כירורגי נרחב, למניעת זיהומים פוסט-אופרטיביים.
• לגבי חולה שאינו מאוזן, או שמצבו מבחינת המחלה הינו גרוע , דחה טיפול עד לאחר התייעצות עם הרופא המטפל.
• מומלצת הקפדה על היגיינה אוראלית מעולה בבית, ועל טיפולי שיננית להסרת אבנית + פלואוריד כל 3-4 חודשים.
• לפני פעולות כירורגיות, כגון עיקרה, ניתוחי חניכיים, השתלות וכולי, יש לקחת בחשבון שהחלמה וריפוי פצעים הינו איטי ולקוי אצל חולה סוכרת לא מאוזן.
• יש להקפיד על תזונה מאוזנת גם לאחר פעולות כירורגיות, במקביל לנטילת התרופות המומלצות, ולא לסטות מההוראות והמינונים.
• לגבי סוכרתיים וטיפולי שיניים, קשר הדוק גם בגלל המערכת החיסונית וגם בגלל בעיות אחרות, כמו ריפוי פעים לא תקין, נזק לכלי דם ונזק לעצבים. על כן אם האדם מאוזן מבחינת סוכרת, אין בעייה מיוחדת. ואם אינו מאוזן, הרי שמטפלים בו תוך שיקול דעת והבנה למצבו, דהיינו לשקול אם לבצע אופציות כירורגיוץ במרפאה או בבי"ח, לשקול את התרופות הנילוות,  במצבים אחרים לא יבוצע ניתוח אלא אולי טיפול אחר כאלטרנטיבה שיאנה כירורגית וכולי. 
• במצבים של יובש פה חריג ישנם בבתי המרקחת תכשירים מיוחדים לסיוע לבעייה זו.
• במצבים של נטייה גבוהה להתפתחות עששת, כדאי גם לבקש מהרופא האישי הכנת סד ביתי לטיפול בפלואוריד במינון גבוה (אלמקס ג'ל, למשל).
• לבקש מהמרפאה תוכנית מניעה וטיפול אישיים, מותאמים למצב, למשל רוטינה של ביצוע טיפול עם השיננית / הרופא להסרת אבנית ובריאות החניכיים כל 2-3 חודשים.

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט סוכרת וטיפולי שיניים – דגשים דנטליים הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

קורונה, סטרס, בעיות בחלל הפה והמלצות ברפואת שיניים

ד"ר גיא וולפין – מנהל הפורום

כמה מילים על קורונה ובעיות שיניים, וכמה עצות בסיסיות וחשובות.

1. כולנו בסוג מסויים של סטרס, כל אחד בצורה זו או אחרת עובר תקופה לא קלה. אחת מתופעות הלוואי של סטרס הינה הופעה של ברוקסיזם, מושג שמתאר חריקות שיניים (אופייני יותר ללילה) והידוק לסתות (אופייני יותר ליום). הברוקסיזם בקרב אנשים נורמטיביים יכול להופיע ע"ר סטרס, ובקרב אלו שכבר סובלים ממנו – להחמיר את המצב.
בחודשים האחרונים בהחלט אנו רואים במרפאות עלייה בנזקים שהברוקסיזם גורם: שחיקת שיניים וסדקים בשיניים, בכתרים ובסתימות. יש גם עלייה מובהקת בתלונות על כאבי ראש, פנים ולסתות. מכאן המסקנה פשוטה – הקורונה והעלייה במתח הנפשי גם עלולות להחמיר בעיות אלו במערכת הלעיסה. במידה והמצב כרוני עלולים להיגרם גם נזקים לחלקים אחרים במערכת הלעיסה, כגון כאבי ראש, צוואר ועורף, כאבים בשרירי מערכת הלעיסה, ועלולים להיגרם נזקים למפרק הלסת, כגון קליקים מהמפרק, נעילה, כאבים, הקטנה בפתיחת הפה ועוד. המצב חמור עוד יותר בקרב אלו שנוהגים לבצע פעולות שמזיקות למערכת הלעיסה ("פאראפונקציות"), כגון לעיסת מסטיקים, כסיסת ציפורניים, החזקת חפצים בין השיניים וכולי.
מה עושים? משתדלים להפסיק את ההרגלים המזיקים, מבקשים בדיקה יסודית עם רופא השיניים האישי ומבצעים סד לילה. במקביל מחפשים דרכים להפחתת הסטרס, כמו פעילות ספורטיבית קבועה, רפואה משלימה, יוגה, ובמקרים מסויימים גם טיפול פסיכולוגי ו/או תרופתי.

2. המצב יחמיר אף יותר אם בגלל הסטרס יהיו מצבים נוספים מזיקים, שיעלו את החשש להיווצרות חורים בשיניים ודלקות חניכיים בקצב מהיר מהרגיל. למשל יובש פה או עליית חומצות קיבה לחלל הפה (למשל בגלל הסטרס), עלייה ברמת צריכת הפחמימות היומית (בתור "אוכל מנחם – comfort food" ובגלל שאנשים נמצאים בבית הרבה יותר מהרגיל), וירידה ברמת ההיגיינה האוראלית (פחות צחצוח והקפדה בגלל ש"ממילא לא יוצאים מהבית" ובגלל שהאנרגיות ירודות).

3. חשוב לדעת שככל שישנה החמרה ברמת דלקות החניכיים ומחלות החניכיים, יש פגיעה בבריאות הכללית שלנו, כולל עלייה בסיכון להידבקות בקורונה ובמחלות אחרות.

4. הימנעות מטיפול שיניים בגין החשש מהקורונה משול בדיוק לכל טיפול אחר רפואי שאתם מבטלים. כל בעייה רפואית אשר דוחים את הטיפול בה עלולה להסתבך ולהחמיר. לדוגמא אם יש חור בשן הוא יטופל ע"י סתימה ובטיפול זול, פשוט ובודד. דחיית הטיפול עד למצב של כאבים וזיהום במקביל לדלקת בעצב יסתיים בטיפול שורש, מבנה וכתר, טיפול ממושך ויקר בהרבה. דוגמא אחרת, דלקות חניכיים, שאמורות להיות מטופלות בטיפול שגרתי ורוטיני עם השיננית או הרופא האישי. דחיית הטיפולים והימנעות מהם עלולה להחמיר את מצב החניכיים ועצם הלסת, כל שכן ליצור אתר זיהומי שמזיק גם לבריאות הכללית שלנו.

מה כדאי לבדוק לפני הגעה למרפאת השיניים?

• ראשית, יש לוודא מול המרפאה עצמה אם יש שינויים בתוכנית הטיפול ודחיות. אם אתם אמורים להיות בבידוד – לבטל מייד את התור ולחכות לקבלת אישור מהרופא בקופ"ח/משרד הבריאות שאתם יכולים לסיים את הבידוד.
• גם אם מתוכנן טיפול אך אינכם מרגישים בטוב, למשל שיעולים/נזלת/חום – להודיע מייד למרפאה על ביטול התור.
  
• להגיע למרפאה תמיד עם מסיכה, לחטא ידיים, להימנע מלגעת באביזרים שונים (למשל במרפאה לא אמורים להיות יותר מגזינים ועיתונים). לקבוע תורים או לשלם אפשר גם בטלפון.
  
• בהגיעכם למרפאה ימדדו לכם חום ויתשאלו אתכם לגבי בריאותכם. שימו לב שאינכם נכנסים לחדר המתנה צפוף, יש להקפיד על ריחוק חברתי ממטופלים אחרים שלא לצורך. במידה ויש עומס עדיף לחכות בחוץ ולבקש שיתקשרו אליכם כאשר מגיע תורכם.
  
• להמתין בסבלנות עד לחיטוי חדר הטיפולים שנעשה היום בצורה שונה מהרגיל, פעולה שלוקחת זמן רב יותר, כולל אוורור החדר בין מטופל אחד לשני וחיטוי מערכת שאיבת הנוזלים. גם מערכות גז צחוק צריכות לעבור סטריליזציה – שימו לב שהן יוצאות משקית מנויילנת של חיטוי בתנור העיקור.
  
• לשים לב שהצוות הרפואי עוטה חלוקים, כפפות ומסיכות. אפשר לבקש כפפות גם בשבילכם או להגיע מהבית עם כפפות.
  
• לפני הטיפול יש לחטא את הפה בתמיסות חיטוי.
• והעיקר – לא לחשוש לשאול את הרופא האישי שלכם ולהתייעץ איתו בכל דבר הקשור לנושא

לקריאה נוספת על ברוקסיזם (חריקות שיניים והידוק לסתות) ועצות לטיפול

 קישור לכתבה בנושא בחדשות ערוץ 13

הפוסט קורונה, סטרס, בעיות בחלל הפה והמלצות ברפואת שיניים הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

הקו-אנזים Q10 הינו תוסף מזון הומיאופטי שמוכר לרפואה המשלימה מזה שנים רבות, ואף מוכח מחקרית כי מסייע לחזק את הגוף ולמנוע או לעכב את ההחמרה של מחלות שונות. Q10 (שנקרא גם ויטמין Q10, וגם יובי-קווינון), נמצא באופן טבעי במיני מזון שאנו צורכים, כגון בשר, ביצים , דגים, ברוקולי ותרד, אך אינו מופק ברמה מספקת עי" תזונה בלבד, ובמיוחד ככל שאנו מזדקנים. לכן ההמלצה היא להשתמש בו כתוסף מזון יומיומי, ולא להסתפק בתזונה.

Q10 מוכר שנים רבות לרפואה האלטרנטיבית, ובשנים האחרונות מתפרסמים מחקרים רבים ברפואה הקונבנציונלית שמוכיחים את יעילותו כתוסף מזון יעיל בשיפור יעילות המערכת החיסונית ולשפר מצב הלב וזרימת הדם בגוף, וכן למנוע או להקל על מחלות שונות, בנוסף לטיפול הרפואי והתרופתי, כגון דלקות חניכיים ומחלות חניכיים, אפטות, לחץ דם גבוה, סוכרת, אלצהיימר, פרקינסון ועוד. יש להדגיש כי הטיפול בQ10 הינו כתוסף מזון ולא במקום הטיפול הרפואי ו/או התרופתי במחלה. במחקרים שונים הוכח כי מטופלים שבלעו מדי יום Q10 בנוסף לטיפול הרפואי והתרופות הרגילות, עברו במצבם שיפור גדול ומהיר יותר.

כיצד משפיע הקו-אנזים Q10
הוכח מחקרית כי Q10 מנטרל ומעכב מולקולות הרסניות מחמצנות שנקראות "רדיקלים חופשיים", שגורמות להזדקנותם ומותם של תאים בגוף. ע"י עיכוב מולקולות אלו, תאים שונים מאריכי חיים יותר, ותפקודם משתפר. בין התאים והרקמות שמושפעים באופן חיובי הם שרירים, תאי עצב, רקמות קולגן, תאי מערכת החיסון, כדוריות דם ועוד.

מחלות לב: נמצא כי Q10 מחזק את פעילות הלב ומשפר את יכולת הלב לספק חמצן לגוף. נמצאה ירידה בסימפטומים של אנגינה פקטוריס (תעוקת חזה), ירידה בלחץ הדם, זירוז בקצב ההתחדשות של כלי דם אחרי התקפי לב (אנגיוגנזיס), הפחתה בLDL (הכולסטרול "הרע") ועלייה בHDL (הכולסטרול "הטוב") ועוד.
 

מחלות שונות: קו-אנזים Q10 הוכח שמשפר את מצבם של חולי פרקינסון, ניוון שרירים, אלצהיימר, סוכרת, רפואת עיניים, מחלות כליות ועוד. כמו כן Q10 הוכח שמסייע לריפוי תהליכים דלקתיים, ירידה במשקל, שיפור תנועתיות הזרע, צמצום הופעת מיגרנות וכאבי ראש ועוד.

דלקות חניכיים, מחלות חניכיים, אפטות: עיכוב מולקולות הרדיקלים החופשיים שתורם לזרימת דם וחמצן, שיפור המערכת החיסונית, זירוז יצירת רקמות הקולגן בחניכיים הובילה להגברת קצב הריפוי של דלקות החניכיים ומחלות חניכיים, והכיסים הדלקתיים האופייניים בחניכיים עברו צמצום משמעותי יותר וריפוי מהיר יותר. זאת במקביל לטיפול הרפואי הרגיל, כמו הסרת אבנית, הקצעות שורשים, חומרי חיטוי בשטיפות פה ושיפור רמת הצחצוח וההיגיינה האוראלית. נמצא גם כי לאחר השתלות וניתוחי חניכיים מטופלים שנטלו Q10 עברו החלמה מהירה יותר. במטופלים שסובלים באופן כרוני מהופעת אפטות (פצעים דמויי שלפוחיות שורפות ברקמות הרכות בפה) נרשם שיפור במצב לאחר נטילה ממושכת של Q10, כנראה בגין השיפור בזרימת הדם ויעילות המערכת החיסונית בגוף.
 

דרכי טיפול מומלצות

• Q10 הינו טיפול משלים בלבד לטיפול הרפואי והתרופתי, ואין להפסיק או להפחית את המינונים או את הטיפולים ללא אישור הרופא המטפל!
• אין צורך במרשם רופא לקו-אנזים Q10 , כיוון שהינו תוסף מזון, אך מומלצת התייעצות עם מומחה לרפואה סינית, הומיאופת, תזונאי, נטורופת וכולי. מומלצת התייעצות גם עם הרופא המטפל במחלה.
• יש לצרוך Q10 לפחות 4-6 שבועות כדי להתחיל לשים לב אם יש שיפור במצב או לא. אם מפסיקים, לרדת בהדרגה במינון עד לאפס, ולא בבת אחת.
• המינון הממוצע הוא 50-180 מ"ג ליום. יש לבלוע לאחר האוכל, לא מומלץ לפני השינה. חולי לב, סוכרת, פרקינסון ואלצהיימר בדרך כלל מקבלים מינון גבוה יותר. ישנם מוצרים שונים של Q10 לבליעה, לעיסה או מציצה.
• לבעיות חניכיים אפשר במקביל לבליעת ה Q10 גם לבצע עיסוי של אבקת ה Q10 מהולה במעט שמן זית, עם האצבעות או עם מברשת עדינה.
• ישנם מוצרים משלימים נוספים שמכילים את ה Q10במקביל לתוספי מזון אחרים שיכולים לשפר את המצב, כמו מולטי-ויטמין, אבץ, L-ליזין, אספרגילוס, ויטמין E ועוד.
• אין קבוצות סיכון ידועות ספציפית ל Q10, אך מחוסר נתונים מדעיים מומלץ לא להשתמש בהריון ובהנקה, ובאנשים שנוטלים ווארפארין או קומאדין (תרופות נוגדות קרישת דם).
• תופעת לוואי נדירה – הינה שלשולים וכאבי בטן.

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט קו-אנזים Q10: תוסף מזון הומיאופטי לשיפור מצב דלקת החניכיים, אפטות ועוד הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

 ד"ר גיא וולפין – מנהל הפורום

גם לילדים וגם למבוגרים מדי פעם יש ריח רע ולא נעים מהפה (האליטוזיס, באשת הפה), ולא תמיד אנו יודעים על כך. לסביבה גם קשה ולא נעים להעיר למישהו שיש לו ריח רע מהפה. הריח הרע שיש בבוקר לאחר השינה לא נחשב לבעייה, בגלל שלאחר שהפה בלילה יבש יחסית, זהו ריח אופייני. אך אם לאחר שמצחצחים את השיניים הריח הרע לא עובר, בהחלט יכול להיות שיש בעייה שאינכם מודעים אליה.
יש סיבות רבות שיגרמו לריח הרע: רוב הבעיות נגרמות בגלל חיידקים, שעלולים לגרום לריקבון שיניים, לאבנית, לדלקות בחניכיים, נזלת כרונית או סינוסיטיס. אם יש בפה כתרים באיכות גרועה או סתימות לקויות המצב יחמיר, במיוחד אם יהיה ריקבון מתחת לכתרים או לסתימות. רק חלק קטן ממקרי הריח הרע מקורו בבעיות קיבה, דלקת גרון, דלקת שקדים.
במילים אחרות, בדרך כלל הטיפול בריח רע מהפה הוא במרפאת השיניים, בהתאם לסיבה: למשל, אם אבנית ודלקות חניכיים הן הסיבה לריח, נבצע ניקוי של השיניים והסרת אבנית, ונסביר איך לבצע מניעה של הבעיה בבית, ע"י היגיינה אוראלית טובה. 

סיבות שונות לריח רע מהפה ופתרונות

1. היגיינה אוראלית לקויה, דלקות ומחלות חניכיים: האבנית היא הצטברות של חיידקים והסתיידותם בתוך המרווח הזעיר שבין החניכיים לשיניים (כיסי חניכיים). בהיעדר טיפול ותחזוקה, האבנית תצטבר והמצב יחמיר, ותיווצר דלקת חניכיים (שמלווה לפעמים גם בדימומים ורגישות). כאשר האבנית גדלה, הדלקת תהפוך למחלת חניכיים ותהיה נסיגת חניכיים ונסיגת עצם לסת ורקמות תומכות בשן, והשיניים תאבדנה את יציבותן. המצב הכללי הנ"ל מלווה בפעמים רבות גם בריח רע מהפה: כתוצאה מפעילות החיידקים יש שיחרור גזים גופריתיים, שהינם בעלי ריח רע וחזק מאוד. גם הילכדות של מזון בין השיניים בגלל נסיגת חניכיים באיזור היא גורם בפני עצמו, גם בגלל הדלקת, וגם בגלל ריח המזון שנרקב. אם במחלת החניכיים תיווצר גם מוגלה, גם לה יש ריח "לא נעים".

הטיפול: טיפולי חניכיים בהתאם למצב כל 3-4 חודשים, הדרכה יסודית בצחצוח נכון והיגיינה אוראלית טובה – בחירת המברשת המתאימה, כיצד להשתמש בחוט דנטלי, המלצה על שטיפת פה מתאימה, שימוש בקיסמים מיוחדים וכולי. טיפול חד פעמי לא יעזור: יש להקפיד להגיע לביקורות וטיפולים מונעים במרפאה, ולהמשיך לתחזק בצורה מעולה את ההיגיינה בבית.

2. חורים בשיניים (עששת): בחורים החיידקים ממשיכים לחיות ולהתרבות, וכאמור פעילותם מלווה בהפרשת גזים לא נעימים, ובמיוחד אם יהיה זיהום בפה והפרשת מוגלה. גם שרידי אוכל שנתקעו בין השיניים או בחורים עצמם יגרמו לכאבים ולריח רע. אם יש כתרים ישנים שכבר אינם מתאימים או אף גורמים לנזק, בהחלט ייתכן ריקבון מתחת לכתר.

הטיפול:  לבצע סתימה בשן שנרקבה, ובמידת הצורך כתר איכותי. במקביל יש להמשיך ולהתמיד בהיגיינה טובה של הפה בבית.

3. יובש פה: פה יבש הוא מצב לא נעים ובעייתי שנגרם בגלל היעדר הפרשת רוק בכמות מספקת, או שהרוק אינו איכותי מספיק. הרוק מגן על השיניים בגלל שהוא מקשה על החיידקים להידברק אליהן, וכן מכיל מרכיבים של מערכת החיסון שנלחמים בחיידקים. אנשים שסובלים מפה יבש בדרך כלל יסבלו גם מריח רע, מריקבון שיניים ומדלקות חניכיים. במחלות שונות גם אופיינית בעיית הפה היבש, כמו בסוכרת, הקרנות, כמותרפיה, תסמונת שיוגרן, גידולים, אבנים בצינוריות הרוק, אסטמה ועוד. כמו כן יש תרופות שגורמות ליובש פה.

הטיפול:  איזון וטיפול בבעיה הרפואית הכללית, במקביל להגדלת הפרשת הרוק בפה, למשל סוכריית לימון ללא סוכר או מסטיק ללא סוכר. אפשר במצבים כרוניים וקשים של יובש פה להשתמש בתכשירים מלאכותיים שהינם תחליפי רוק.

4. נזלת, סינוסיטיס, בעיות בדרכי נשימה: במצבים של נזלת כרונית ו/או סינוסיטיס, עלולים להצטבר משקעי נזלת על גב הלשון ולגרום לריח הרע (post nasal drip). 

הטיפול: איבחון המצב וטיפול בהתאם ע"י רופא אלרגולוג, רופא ריאות, רופא אף-אוזן-גרון וכולי. אפשר לנסות שיטות של רפואה אלטרנטיבית, כמו רפואה סינית, הומיאופטיה, חדר מלח וכולי. במקביל, יש מברשות שמיועדות במיוחד לניקוי הלשון, ואפשר גם עם מברשת השיניים עצמה לבצע זאת.

 5. תותבות ישנות או לא תקינות: אם התחזוקה של השן התותבת לקויה, בהחלט גם על התותבת יכולים להצטבר חיידקים ואבנית. אם יש גם שאריות אוכל שנתקעו בתותבת, גם הם יגרמו לריח רע. בתותבת גם עלולה להתפתח מושבת קנדידה, שהיא פטרייה, שגם תורמת לריח רע.

הטיפול: תחזוקה נאותה של התותבת בבית, ע"י הברשתה וכן שימוש בחומרים מיוחדים שקונים בבית המרקחת. רופא השיניים יכול לתקן, לרפד ולאזן את התותבת ולהתאים אותה טוב יותר אל רקמות הפה. אם התותבת במצב גרוע, כדאי לבצע תותבת חדשה.

6. דלקת גרון: מצב שונה לעומת הגורמים הקודמים, ואינו כרוני. בעת דלקת גרון או דלקת שקדים, התרבות החיידקים והיווצרות מושבות חיידקיות תגרום לריח רע מהפה, שיחלוף עם ההחלמה מהדלקת.

הטיפול: ממוקד במחלה עצמה. יש לאבחן ע"י רופא ולקבל טיפול מתאים, ולא לקחת תרופות על דעת עצמך, ובמיוחד לא להתחיל לבלוע אנטיביוטיקה ללא מרשם רופא. 

עצות נוספות לטיפול בהאליטוזיס

• הבעייה הקשה ביותר היא שאיננו מודעים למצב ברוב המקרים! אם אינכם בטוחים, בקשו מבן זוגכם או מחבר קרוב להריח את הפה ולעדכן אתכם אם אכן יש ריח רע. אם אתם מכירים אדם שסובל מריח רע מפיו, אולי אינו מודע למצב – נסו לספר לו מבלי לפגוע ברשותיו.
• טיפול בבעיות השיניים והחניכיים, והקפדה על היגיינה טובה של הפה בבית תסייע לרוב מקרי ההאליטוזיס. אפשר לשאול את רופא השיניים אם כדאי או צריך להתייעץ עם רופא מומחה אחר, כמו אף-אוזן-גרון, גסטרו-אנטרולוג, אלרגולוג וכולי.
• בכל מקרה לא כדאי לצחצח יותר מ2-3 פעמים בכל יום, ולא כדאי לבצע מספר פעמים רב של שטיפות פה כל יום: כך דווקא נגרם יובש פה, שיוביל להאליטוזיס.
• מספיק לצחצח שיניים או להשתמש בחוט דנטלי או בקיסמים מיוחדים לאחר הארוחה, ואז לבצע שטיפת פה.
• לעיסת מסטיק שעות רבות כל יום תגרום לבסוף לכאבים כרוניים בשרירי הלעיסה ו/או פגיעה במפרק הלסת, מצב שקשה מאוד לרפא.
• ריח רע כרוני מהפה אינו נגרם בגלל מאכלים עם ריח חזק כמו בצל, שום, טונה, נקניק וכולי, אלא אם יש בעיות בדרכי העיכול.
• תרופות סבתא טובות: אפשר למספר דקות ללעוס ואח"כ לבלוע או לירוק פטרוזיליה, נענע, מספר גרגירים של קפה או הל, שרף עץ אלת המסטיק, דלעת ועוד.

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט ריח רע מהפה – סיבות, פתרונות ותרופות סבתא הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

סוגי השיניים ומספרי השיניים

ד"ר גיא וולפין, ביה"ס לרפואת שיניים, אוניברסיטת ת"א

כדי שרופא השיניים ירשום בצורה מסודרת את אבחנותיו ותוכנית הטיפול, ינהל מעקב מסודר ובמידת הצורך יפנה לרופא אחר טיפול בשן מסויימת, נהוגה שיטה בינלאומית למיספור השיניים. כך, לכל שן לפי השיטה יש מספר, וקל לרשום בצורה מסודרת כל טיפול ואבחנה שבוצעו.

אם ביקרתם במרפאת השיניים וקיבלתם תוכנית טיפול, הרי שלכל שן שתעבור טיפול יהיה גם רשום מספרה. על מנת להקל עליכם להבין את תוכנית הטיפול, נתאר בקצרה את השיטה.

אגב, השיטה בהתחלה נשמעת קצת מסורבלת, אך כשמבינים – היא מאוד יעילה, לא רק להבנת תוכנית הטיפול שלכם, אלא גם במצבים אחרים – למשל, אפשר במסעדה להגיד "24-23", ומייד בן הזוג יבין שנתקעה לו חתיכת פטרוזיליה בין השיניים האלו, וינקה בהחבא מבלי שאף אחד יבין על מה דיברתם… )

שיטה זו היא הנפוצה באירופה, אך בארה"ב ובעולם יש עוד שיטות למספור השיניים.

כמו כן היא מתארת שיני מבוגרים, ועל שיני ילדים נדבר בהמשך המאמר.

 שיניים קבועות

שלב א':

מחלקים את הפה לארבעה איזורים (=רביעונים):

• צד ימין למעלה = רביע 1
• צד שמאל למעלה = רביע 2
• צד שמאל למטה = רביע 3
• צד ימין למטה = רביע 4

שלב ב':

• בכל רביע יש 8 שיניים: 2 חותכות, ניב, 2 מלתעות ו-3 טוחנות (האחרונה היא "שן הבינה")
• כל שן מקבלת מספר, עפ"י קירבתה אל קו האמצע של הלסת:
• החותכת הראשונה =1, החותכת השנייה =2, הניב =3, …… ועד לשן הבינה = 8
• סה"כ אמורות להיות 32 שיניים קבועות

שלב ג':

כל שן מקבלת מיספור לפי הנוסחה XY

• X = מספר הרביע
• Y = מספר השן

דוגמאות:

הניב השמאלי העליון = 23

(ניב = 3, צד שמאל למעלה = 2 —-> 23)

הטוחנת הראשונה בצד ימין למטה = 46

(הטוחנת הראשונה = 6, צד ימין למטה = 4 —-> 46)
 

שיניים חלביות

כדי לתאר את מספרי השיניים החלביות ושיובן בצורה חד משמעית שאלו חלביות ולא קבועות, משתמשים באותה שיטה אך הרביעים ממוספרים מעט שונה:

כמו כן יש לזכור שאין שיני בינה ואין מלתעות, כך שיש 5 שיניים בכל צד, סה"כ 20 חלביות..

• צד ימין למעלה = 51-55
• צד שמאל למעלה =61-65
• צד שמאל למטה = 71-75
• צד ימין למטה = 81-85

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט סוגי השיניים ומספרי השיניים הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

ד"ר גיא וולפין – מנהל הפורום

• מכתשית יבשה (dry socket) היא סיבוך לא נפוץ (כ2% מהעקירות) אך כואב במיוחד, ובו קריש הדם שנוצר לא מקובע היטב לעצם הלסת ומתפורר או נשטף, ותהליך הריפוי הטבעי של הפצע מתעכב או נעצר.
• גורמי סיכון הינם למשל עישון, יריקות חזקות של רוק או של שטיפת פה מוקדם מדי (אין לבצע הנ"ל ב24 שעות הראשונות לאחר העקירה), צחצוח שיניים בחוזקה באיזור הפצע, ויש הטוענים שיש קשר לגלולות למניעת הריון.
• הסימנים הם כאב חזק מאוד שמתעורר ולא נרגע במשך ימים ארוכים, מלווה לעיתים בטעם רע ו/או ריח מוזר מתכתי מאיזור העקירה. בהעדר טיפול מהיר האיזור הנ"ל עלול גם לעבור זיהום.
• הטיפול המתאים ברוב המקרים יבוצע במרפאה – הרופא יבצע של הפצע שטיפה עדינה במים פיזיולוגיים פושרים, ואז יניח חומרים מיוחדים עם או בלי פד גזה קטן בתוך הפצע. חומר נפוץ בשימוש הינו אלביאוג'יל  (או חומרים דומים) שמכיל שמן ציפורן, הידוע ביכולתו להרגיע במהרה את הכאב הנ"ל. לעיתים יש לחזור על הטיפול מדי יומיים שלושה.
• ברוב המקרים לא לוקחים אנטיביוטיקה – רק אם יש זיהום חיידקי ומקבלים מרשם מהרופא.
• בעבר הייתה גישה שיש לגרד את הפצע מפנים וליצור קריש דם חדש – גישה זו פחות מקובלת כיום.
• במקביל לטיפול הנ"ל במרפאה מומלץ לקחת טיפול תרופתי משכך כאבים – בדרך כלל ממשפחת הNSAIDS, כמו אדביל פורטה, נקסין, נרוסין, איבוברופן, אדקס וכולי (בתנאי שין לכם מגבלה בריאותית עם הנ"ל), ואפשר לקבל מרשם מהרופא לתרופות חזקות יותר ממשפחה זו כגון אתופאן, ארקוקסיה, קספו וכולי.

 איחולי החלמה מהירה!

תוכן רלוונטי להמשך קריאה:

• הנחיות נוספות לאחר פעולות כירורגיות בחלל הפה, כגון השתלות, השתלות עצם, הרמות סינוס ועקירות כירורגיות
• חורים בשיניים, טיפול שורש, מבנים וכתרים – תשובות לשאלות נפוצות
• עזרה ראשונה ותרופות סבתא לכאבי שיניים, דלקות בחניכיים, דלקת בסינוסים, ריח רע מהפה ועוד

הפוסט מכתשית יבשה – מה כדאי לעשות ומה לא לעשות? הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

הנחיות ועצות לאחר עקירת שיניים או כירורגיה (השתלות עצם, שתלים והרמות סינוס)

ד"ר גיא וולפין, מנהל הפורום

הוראות לאחר עקירת שן
יש לעקוב אחרי הוראות הרופא האישי המטפל במלואן, וליצור קשר עם המרפאה בכל בעייה שהיא. הנחיות אלו הינן כלליות בלבד! בשום אופן אסור לצום או לשנות את המינון התרופתי הקבוע שלכם, אם הנכם מצויים בבעייה בריאותית ומטופלים תרופתית/תזונתית.

לאחר עקירת שיניים יש להקפיד על ההוראות הבאות בכדי למנוע סיבוכים וכאבים מיותרים. באזור העקירה תיתכן נפיחות וכן הגבלה בתפקוד, כגון קשיים בפתיחת הפה, בלעיסה, נפיחות וכולי. הכאב נמשך בדר"כ 24-36 שעות, וחולף בהשפעת כדורים משככי כאבים, כגון אדביל, רוקסט, נרוסין, אקמול, אופטלגין וכולי. נשים בהריון – אקמול (או תרופה אחרת באישור הגניקולוג בלבד.
במידה וניתן מרשם לאנטיביוטיקה, יש להמשיך ולבלוע את הכדורים עד גמר הכדורים שנרשמו.
אין לקחת אנטיביוטיקה ללא הוראות מהרופא וללא מרשם! אם הינך מטופל בתרופות אחרות, יש לעדכן את הרופא!
בכל מקרה אין להפסיק טיפול תרופתי ללא הוראה ישירה!

24 שעות ראשונות:

• לא לעשן! עישון עלול לגרום לזיהום מיותר של פצע העקירה, לכאבים וסיבוכים מיותרים גם אם בולעים אנטיביוטיקה
• לא לשטוף את הפה ולא לירוק כל היום. אם יש מעט דם ברוק, להניח פד גזה במקום העקירה ולהדק שיניים למשך 20 דקות.
• לא לאכול או לשתות במשך שעתיים, למעט גלידה, יוגורט קר וכולי. כדאי למצוץ מספר פעמים ביום קוביית קרח ישירות על מקום העקירה. יש להניח שקית עם קוביות קרח עטופה במגבת על האזור הכואב.
• בהמשך היום לא לאכול דברים חמים. ניתן לאכול רק דברים קלים וקרים. חשוב לא לצום, במיוחד לא לחולי סוכרת!
• אין לצחצח את מקום העקירה במשך חמישה ימים. את שאר הפה ניתן לצחצח כרגיל.
• לא לבצע פעילויות פיזית מאומצת כגון חדר כושר, ג'וגינג וכולי.זרימת דם מוגברת בגוף עלולה לגרום לפתיחת הפצע ודימום מחודש, נפיחות וכאבים.

לאחר 24 שעות:

• לא לעשן! כאבים עלולים להמשך עד כשבוע לאחר העקירה. יש לקחת כדורים נגד כאבים לפי הוראות הרופא. תיתכן נפיחות באזור המנותח. תתכן הופעת סימן כחול על-פני העור באיזור. להמשיך עם קומפרסים של קרח להפחתת נפיחות והרגעת כאבים.
• יש לבצע שטיפות פה מסוג תארודנט או קורסודיל 5 פעמים ביום, במשך שבוע. כדאי גם לבצע שטיפות פה של כוס מים חמימים מעורבבים עם כפית מלח, 5 עד 10 פעמים ביום, במשך שבוע. אפשר גם כף שמן זית 5-10 פעמים ביום.
• יש ליצור קשר עם המרפאה במצבים הבאים:
• סיבוכים כגון: חום, נפיחות ניכרת של הפנים, הגדלה של בלוטות הלימפה בצוואר והגבלה בפתיחת הפה, דימום שאינו נפסק.
• במידה ואין הטבה מספר ימים לאחר הטיפול יש להגיע למרפאה לבדיקה.
• במידה ובוצע תפר יש לחזור לרופא כעבור שבוע עד שבועיים להורדת התפרים.

בדרך כלל לאחר כ- 3 חודשים יש לבצע צילום סיטי של הלסתות ולבצע שתל דנטלי במקום השן שנעקרה, אלא אם זו שן בינה. אין לדחות השתלה כיוון שהשיניים שנותרו בפה עלולות לזוז ממקומן לאחר עקירת שן, ולאחר זמן ממושך אין מקום יותר לבצע שתל, והטיפולים נעשים מסובכים ויקרים.

הוראות לאחר שתלים דנטליים ו/או הרמת סינוס

• לאחר ההשתלה יש לשים קומפרסים של קרח מעל איזור הניתוח.
• אסור לירוק, אסור לשטוף את הפה, אסור לקנח את האף, אסור לעשן! אסור לאכול ולשתות מאכלים חמים וקשים.
• מותר לאכול ולשתות מאכלים ומשקאות קרים ופושרים כמו מוצרי חלב, גלידה וכדו'. אפשר למצוץ קוביות קרח.
• יש לקחת את התרופה האנטיביוטית בהתאם להוראות שנתנו לך. אם ניתן לך מרשם לתרופות אחרות, יש לקחת גם אותן.
• במידה והינך נוטל תרופות שונות, אין להפסיק את השימוש בהן אלא אם כן התבקשת לכך. בשום אופן אסור לצום או לשנות את המינון התרופתי הקבוע שלכם.
• לאחר הרמת סינוס יש להימנע מלקנח את האף, ולהשתמש בטיפות האף שנרשמו במרשם! כמו כן מומלץ לישון ע"ג מספר כריות בכדי להגביה את הראש והצוואר, ולהיעזר בכוח הכובד למניעת הצטברות נוזלים והפרשות בחלל האף והסינוסים
• לאחר הרמת סינוס מומלץ לא לטוס ולא לצלול לפחות 3 חודשים, הפרשי הלחצים שנגרמים גם בסינוס בעקבות טיסה/צלילה עלולים להיות מסוכנים לסינוס שעבר ניתוח!
• כאבים עלולים להופיע בחלוף האלחוש המקומי ולהמשך מספר ימים. ב 24 שעות הראשונות מומלץ ליטול כדורים נגד כאבים באופן סדיר (כל 8-12 שעות) גם אם אין כאבים חזקים
• נפיחות היא תופעת לוואי שכיחה אחרי ניתוח. כדי להקטין את תופעת הנפיחות מומלץ לעשות קומפרסים קרים על הפנים באזור הניתוח למשך 10 דקות לסירוגין במשך מספר שעות.
• יציבות האזור חיונית להצלחת הטיפול ולכן יש להימנע מהפעלת כוחות, לעיסה או הברשה על אזור ההשתלה במשך כשבועיים לאחר ההשתלה.
• דימום קל עלול להופיע, וכדי לעצור אותו יש להניח על המקום פד גזה או שקית תה לחה למשך 15 דקות בלחץ קל.
• לאחר 24 שעות
• להבריש ולנקות היטב את כל השיניים, חוץ מהאזור המנותח, פעמיים ביום. לאחר ההברשה והניקוי יש לשטוף בקורסודיל או בתארודנט למשך 60 שניות, 4 פעמים ביום, במשך שבוע
• כשבוע לאחר הניתוח יש להגיע למרפאה לביקורת והוצאת תפרים.
• לאחר השתלות בלסת העליונה בדר"כ מומלץ להמתין 6 חודשים עד לשיקום.
• לאחר השתלות בלסת התחתונה בדר"כ מומלץ להמתין 3 חודשים עד לשיקום.
  

איך יודעים איזה שתל צריך לבצע אחרי עקירה  או אם צריך השתלת עצם, הרמת סינוס וכולי?

אין איזשהו כלל מתמטי, אבל יש כמה עקרונות רפואיים בגלובלי:

1. ככל שמגלים מהר יותר את הסדק (למשל) ועוקרים – כך הנזק לעצם הלסת קטן יותר (בתיאוריה) 

2. ככל שהעקירה עדינה יותר ומקצועית יותר כך הנזק לעצם מהפעולה עצמה קטן יותר (בתיאוריה) 

מכתשית יבשה

זהו סיבוך לא נפוץ (כ2% מהעקירות) ובו קריש הדם שנוצר לא מקובע היטב לעצם הלסת ומתפורר או נשטף, ותהליך הריפוי הטבעי של הפצע נתעכב או נעצר. גורמי סיכון הינם למשל עישון, יריקות חזקות של רוק או של שטיפת פה מוקדם מדי (אין לבצע הנ"ל ב24 שעות הראשונות לאחר העקירה), ויש הטוענים שיש קשר לגלולות למניעת הריון. הסימנים הם כאב חזק מאוד שמתעורר ולא נרגע במשך ימים ארוכים, מלווה לעיתים בטעם רע ו/או ריח מוזר מתכתי מאיזור העקירה. בהעדר טיפול מהיר האיזור הנ"ל עלול גם לעבור זיהום. הטיפול המתאים ברוב המקרים יבוצע במרפאה – הרופא יבצע של הפצע שטיפה עדינה במים פיזיולוגיים פושרים, ואז יניח חומרים מיוחדים עם או בלי פד גזה קטן בתוך הפצע. חומר נפוץ בשימוש הינו אלביאוג'יל  (או חומרים דומים) שמכיל שמן ציפורן, הידוע ביכולתו להרגיע במהרה את הכאב הנ"ל. לעיתים יש לחזור על הטיפול מדי יומיים שלושה. ברוב המקרים לא לוקחים אנטיביוטיקה – רק אם יש זיהום חיידקי ומקבלים מרשם מהרופא. בעבר הייתה גישה שיש לגרד את הפצע מפנים וליצור קריש דם חדש – גישה זו פחות מקובלת כיום. במקביל לטיפול הנ"ל במרפאה מומלץ לקחת טיפול תרופתי משכך כאבים – בדרך כלל ממשפחת הNSAIDS, כמו אדביל פורטה, נקסין, נרוסין, איבוברופן, אדקס וכולי (בתנאי שין לכם מגבלה בריאותית עם הנ"ל), ואפשר לקבל מרפשם מהרופא לתרופות חזקות יותר ממשפחה זו כגון אתופאן, ארקוקסיה, קספו וכולי.

מה עוד כדאי לדעת?

• לאחר עקירת שן, נותר חלל מסויים בעצם הלסת (נקרא מכתשית) ובחניכיים. יריקה או שטיפות פה ב24 שעות הראשונות עלולות לגרום לסיבוך שנקרא "מכתשית יבשה", מצב מכאיב מאוד.
• הפצע העמוק יחלים לאט במשך הזמן – עצם חדשה תיווצר והחניכיים ימשיכו לצמוח מעל הפצע. אל תאכלו באיזור הזה עד להחלמה, אוכל עלול להתקע בפצע המחלים ולגרום לזיהום. יש להמשיך לבצע מספר פעמים ביום שטיפות של הפה, עדיף עם מי מלח (כוס מים חמים שבתוכה ממיסים כפית מלח).
• כמעט תמיד אחרי עקירה כזו יישאר שקע מסויים בעצם או בחניכיים באיזור העקירה, וזה נורמלי.
• אם זוהי לא שן בינה אלא שן שמיועדת לשיקום ע"י השתלה או גשר, אל תדחו את הטיפולים הבאים – השיניים שנותרו בפה עלולות לזוז ממקומן וליצור שלל בעיות נוספות, כמו בקיעות יתר, הפרעות סגר, הטיית שיניים, דלקות חניכיים ועוד

בברכת החלמה מהירה
 

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט הנחיות לאחר עקירת שיניים או כירורגיה (שתלים, הרמות סינוס והשתלת עצם) הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

נזקי העישון בחלל הפה
ד"ר גיא וולפין

אינספור מאמרים נכתבו בנוגע לנזקי העישון, כולל עלייה בשכיחות מחלות קשות, כגון סרטן מסוגים שונים ואיברים שונים, מחלות ריאה, התקפי לב, שבצים מוחיים, יתר לחץ דם, מחלות זיהומיות, ירידה בתפקוד המערכת החיסונית ועוד.  הפגיעה היא במיוחד של המעשן עצמו אך גם של הסובבים אותו (עישון פאסיבי), ובמיוחד של ילדים ותינוקות.

בתוך חלל הפה אנו רואים מדי יום את ההשפעות הרעות של העישון על השיניים ועל רקמות הפה – עלייה בשכיחות סרטנים של חלל הפה (החניכיים, הלשון, בלוטות הרוק, השפתיים, החך הרך והחך הקשה, ריריות רכות ועוד). חשוב לדעת שעישון נרגילה גם הוא מסוכן כמעט באותה מידה, בניגוד למה שחושבים.

כמו כן בקרב מעשנים יש שכיחות גבוהה יותר של דלקות חניכיים ומחלות חניכיים, שעלולות להוביל לאובדן שיניים גם אם הן בעצמן במצב תקין. יש קשר מובהק לזיהומים קשים ולירידה ביכולת הריפוי, כולל כשלונות של ניתוחי השתלות וזיהומים סביב שתלים. יש עלייה בשכיחות של מחלות זיהומיות ומחלות של בלוטות רוק, שיגרמו גם ליובש פה והחמרה במצב העששת (ריקבון השיניים) ושל מחלות חניכיים.

כמובן שיש ריח נלווה קשה של עשן הסיגריות, גם מחלל הפה ורקמות הפנים, הצהבה של השפתיים והעור סביבן ואף השיער (לבעלי זקן/שפם).

ולבסוף, גם מבחינה אסתטית ברור שעישון כבד פוגע במראה השיניים, שתראנה צהובות יותר ופחות אסתטיות. כתמי העשן גם יכתימו סתימות לבנות ויכערו אותן, כמכן ציפויי חרסינה וכתרי חרסינה.

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט נזקי העישון בחלל הפה הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

  ד"ר גיא וולפין – מנהל הפורום

  לא מעט אנשים, צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, מביטים במראה ושואלים את עצמם:

• למה לשיניים יש צבע צהוב/חום? אינני אוהבת את צבע השיניים, האם אפשר להלבין את החיוך?
• אפילו שאני מצחצח חזק, עדיין השיניים צהובות?
• כדאי להשתמש במשחת שיניים למעשנים/הלבנה? יש תרופות סבתא טובות להלבנה?
• אני לא שותה קפה ולא מעשן – למה השיניים עם צבע לא יפה?
• שמעתי שהלבנת שיניים תגרום לנזק לשיניים והן תהיינה חלשות ואולי יישברו?
• האם אפשר להלבין שיניים בבת אחת או שזהו תהליך מאוד איטי?

גם אם השיניים בריאות וללא בעיות מיוחדות, החיוך עלול להיראות לא אסתטי ולא מושך כאשר צבע השיניים אינו צחור. עד לפני מספר שנים, תהליך הלבנת השיניים היה נחשב תהליך לבעלי ממון ולמפורסמים בלבד, אך ככל שאנו מתקדמים, כל אחד חפץ בחיוך לבן יותר ואסתטי יותר. ככל שהתקדמה הטכנולוגיה,הלבנת שיניים הפכה לתהליך זול, בטוח, מהיר ופשוט.

חשוב לדעת: מראה לא יפה של החיוך בגלל הצטברות כתמים חיצוניים, כמו אבנית, ניקוטין, קפאין, סתימות ישנות וכולי, אינו מעיד על צבע השיניים האמיתי: האמאייל, שהינו החלק החיצוני של כותרת השן, שקוף לחלוטין, ולכן נקרא בעברית "זגוגית השן" (כמו חלון זכוכית). הצבע של הדנטין (שהוא המרכיב העיקרי של גוף השן) משתקף דרך האמאייל, ומכיוון שהדנטין כהה יותר ובעל גוון חום/צהוב, זוה הצבע האמיתי של השן. ככל שנתבגר הדנטין ימשיך להצהיב.
לכן לפני שנבצע הלבנה של השיניים, יש לעבור בדיקה וניקוי יסודי ע"י רופא שיניים או השיננית, ולוודא שאין כתמים חיצוניים על השן, ושהצבע אינו בכלל עשתת (חורים בשיניים), אובדן הברק והצבע של סתימות ותיקות וכולי.

יש שיטות שונות להלבנה יעילה ומקצועית של השיניים, ויש חומרים שאפשר לבצע איתם הלבנה בבית.  בכולן אם החומר הוא החומר הנכון, לא תהיה פגיעה בשן , ויש לבצע בדיקה מקצועית לפני כן של רופא השיניים לבדוק שהכל תקין עם השיניים. לעומת זאת לקנות חומר בe-bay או בסופר פארם או הגרוע מכל – להכין לעצמך תמיסה ביתית כלשהי – עלול להסתיים בנזק לשיניים ו/או לחניכיים – וחבל.

כדאי לצפות בקישור הזה בכתבה מערוץ 13 על הנושא ועל ההטעיות בפרסומות וממה צריך להזהר 

עוד עצות להלבנת שיניים

• רק רופא השיניים יכול לאבחן את הגורמים לבצע השן ולהתוות את הטיפול, לאחר בדיקה מעמיקה ומקצועית.
• לשיננית, אחות, סייעת או קוסמטיקאיות אסור לפי החוק לבצע הלבנת שיניים!
• תהליך הלבנת שיניים שמבוצע בצורה מקצועית ע"י רופא השיניים הינו בטוח לחלוטין, ואינו פוגע בחוזק השן!
• כדאי 2-3 שבועות לפני ההלבנה לבצע ניקוי יסודי של השיניים והחניכים במרפאה, לוודא שאין דלקות חניכיים או ריקבון, ולצחצח במשחת שיניים למניעת רגישות.
• התהליך / החומר הרפואי להלבנה לא מחליש את השן ולא גורם לנזקים. לעומת זאת, תרופות סבתא שונות כמו לצחצח עם מיץ לימון, מלח גס, אבקה מרוזמרין טחון וכולי עלולים לגרום לנזק של שחיקה ושפקוף, וכן יחלישו את השן
• במשך הזמן הדנטין יצהיב שוב לאיטו. כדי לשמור על חיוך צחור ויפה יש לבצע מדי פעם תחזוקה של ההלבנה במרפאה או בבית.
• השיטות המומלצות על ידי רוב רופאי השיניים להלבנת שיניים הן טיפול ביתי בעזרת תבניות סיליקון אישיות ו/או טיפול במרפאה בעזרת מיכשור מיוחד
  
• בכל שיטה שהיא, רק שיניים טבעיות יוכלו לעבור הלבנה. דהיינו אם אתם לפני ביצוע כתרים, למשל, קודם כדאי לעבור הלבנה ורק אח"כ יותאם צבע הכתר לצבע שהדעתם אליו.
• ישנם גוונים רבים של לבן. לבן אבסולוטי יש רק בחומרים מלאכותיים, כמו חרסינה, נייר, טיפקס וכולי. אי אפשר להגיע לצבע זה עם שיניים טבעיות, והוא אינו נחשב טבעי ואסתטי.
  
• הבהרת שיניים היא פעולה בטוחה כאשר החומר והשיטה ידועים ותקינים, והרופא המבצע מיומן ומוכשר לכך. חשוב לדעת: אך ורק רופא שיניים מוסמך לבצע הלבנת שיניים! לא שיננית, לא סייעת, לא קוסמטיקאית, ולא רופא עם התמחות אחרת. כל הנ"ל הם מסכנים את השן ו/או עוברים על החוק!

כיצד פועל חומר ההלבנה?

האמאייל הוא החלק החיצוני שמצפה את כותרת השן והינו שקוף לחלוטין – מכאן שמו בעברית: זגוגית.
כתמים חיצוניים (קפה, תה, יין, סיגריות, ליפסטיק וכו') על האמייל ינוקו ע"י השיננית או הרופא.

השכבה שמתחת לאמייל נקראת דנטין. היא חומה/צהובה, ומשתקפת דרך האמייל. זהו הצבע האמיתי של השן.
זו הסיבה שצחצוח מאוד חזק באופן יומיומי לא יגרום להלבנת השן, ואף עלול לגרום לנזק בלתי הפיך לשיניים ו/או לחניכיים.

בתהליך הלבנת שיניים, חומר כימי חודר דרך האמייל השקוף אל הדנטין הצהוב/חום ושם מפרק פיגמנטים של צבע, כך שהדנטין עובר הבהרה, וצבע השן שמשתקף ייראה בהיר יותר.

הלבנה שנעשית בצורה מקצועית אינה גורמת נזק לשן, אינה מחלישה או ממיסה את האמייל, ולא פוגעת בעצב השן.

שיטות שונות להלבנת שיניים

1. הלבנה מהירה במרפאה בעזרת תאורה כחולה מיוחדת

למי שלחוץ בזמן ורוצה תוצאות מיידיות, ולמי שחסר סבלנות לטיפול ביתי במשך 14-21 ימים. על-גבי השיניים נמרח ג'ל המכיל חומר הלבנה, והן משופעלות ע"י אור כחול מיוחד קר (לא לייזר). הטיפול מבוצע במרפאה ע"י הרופא (לא שיננית/סייעת/אחות/קוסמטיקאית), ונמשך כשעה וחצי, בממוצע.

              
• יתרונות: מהיר, פיקוח אישי של הרופא, אין חימום של השיניים, מאוד אפקטיבי, שורד לזמן רב, דרגת הלבנה מקסימלית 
• חסרונות: ייתכנו עקצוצים או רגישות לכמה שעות / ימים. קלה ל2-3 ימים לאחר הטיפול, דורש ניסיון וידע של הרופא, והגנה מיוחדת לחניכיים והרקמות הרכות של הפה, דורש מכשור מיוחד.

 2. הלבנה ע"י סד (תבנית אישית):

הרופא יכין לך בעזרת המעבדה תבנית סיליקונית אישית לשיניים ("סד"), מדוייקת ורכה. בתוך התבנית יש למרוח חומר מיוחד להלבנה, ולשים בפה למספר שעות, או למשך השינה. התהליך  נמשך בדרך כלל 2-3 שבועות.

• יתרונות: אפשר להשתמש בתבנית מדי מספר חודשים ולבצע טיפול תחזוקה ביתי בעזרת ג'ל הלבנה שהרופא מזמין עבורכם. בלי קשר להלבנה, במקרים של נטייה לעששת אפשר להשתמש בסד לטיפול ביתי של פלואוריד, לאחר הסבר והנחיות מהרופא.
• חסרונות: אינו מיידי: מצריך שבועיים עד שלושה שבועות, בממוצע.

שיטות נוספות להלבנת שיניים

3. "מכחול" להלבנת שיניים
בקבוקון עם אפליקטור (בדומה למריחת לק)

• יתרונות: מחיר זול יותר מאשר הלבנה בפיקוח הרופא, זמינות גבוהה בבתי מרקחת (אין צורך במרשם רופא)
• חסרונות: אין פיקוח של הרופא, הטיפול הינו לא נוח ולא מדוייק, העלו המצטברת של התחזוקה יקרה, אפקט ההלבנה חלש בהרבה.

4. הלבנה ע"י פסי הדבקה

רצועה דקה שנדבקת לשיניים (דומה לסלוטייפ) ומכילה חומר הלבנה

• יתרונות: מחיר זול יותר מאשר הלבנה בפיקוח הרופא, זמינות גבוהה בבתי מרקחת (אין צורך במרשם רופא)
• חסרונות: אין פיקוח של הרופא, הטיפול הינו לא נוח ולא מדוייק, העלו המצטברת של התחזוקה יקרה, אפשקט ההלבנה חלש בהרבה.

5. הלבנה במרפאה בעזרת מכשיר לייזר

על-גבי השיניים נמרח ג'ל, והרופא משתמש במכשיר לייזר כדי לזרז את התהליך.

• יתרונות: מהיר, פיקוח אישי של הרופא, אין חימום של השיניים
• חסרונות: ייתכנו עקצוצים או רגישות לכמה שעות / ימים. קלה ל2-3 ימים לאחר הטיפול, דורש ניסיון וידע של הרופא, והגנה מיוחדת לחניכיים והרקמות הרכות של הפה, דורש מכשור מיוחד. קיים ויכוח בין אנשי המקצוע האם התהליך בעזרת לייזר עלול לגרום לפגיעה בעצב השן, בגלל אפקט

תוכן נוסף שעשוי לעניין אותך:

שיקום הפה
טיפולי שיניים בהריון
פצעים בפה – דרכי טיפול

** כל הזכויות שמורות למחבר המאמר ולהר"ש, אין להעתיק מהאתר מידע, תוכן או תמונות ללא רשות מפורשת ובכתב מההסתדרות לרפואת שיניים

הפוסט הלבנת שיניים: מהן הדרכים והשיטות – שאלות, תשובות ועצות הופיע לראשונה ב-ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל.

הרמת סינוס, השתלת עצם ושתלים דנטליים

מאת: ד"ר גיא וולפין, מנהל הפורום

השתלות שיניים הן הפתרון המודרני למצב של חוסר שיניים, למשל לאחר עקירות או לאחר מחלת חניכיים. השתל מוחדר לתוך עצם הלסת ולאחר תקופת החלמה אפשר לחבר אליו (בהברגה או בהדבקה) כתר, שיחליף את השן החסרה.
באנלוגיה, עצם הלסת היא כמו קיר שאליו מחדירים "דיבל" שעשוי ממתכת חזקה שנקראת טיטניום, והוא השתל. אם הקיר חזק ואם "הדיבל" ממוקם היטב, אפשר לתלת עליו מה שרוצים..

בלסת העליונה משני צידי האף ומתחת לעיניים נמצאים חללים בעצם הלסת, שנקראים סינוסים מקסילריים. באיזור זה עצם הלסת בדרך כלל הינה דקה, ולאחר עקירות שיניים עצם הלסת נהיית דקה עוד יותר והסינוס אף עלול להתרחב. אגב, קיימים עוד סינוסים בגולגולת באיזורים אחרים שלא קשורים לנושא.

איך יודעים איזה שתל צריך לבצע או אם צריך השתלת עצם, הרמת סינוס וכולי?

אין איזשהו כלל מתמטי, אבל יש כמה עקרונות רפואיים בגלובלי:

1. ככל שמגלים מהר יותר את הסדק (למשל) ועוקרים – כך הנזק לעצם הלסת קטן יותר (בתיאוריה) 

2. ככל שהעקירה עדינה יותר ומקצועית יותר כך הנזק לעצם מהפעולה עצמה קטן יותר (בתיאוריה) 

 הרמת סינוס מבצעים כאשר נעקרו שיניים בצד האחורי של הלסת העליונה ונותרה עצם לסת דקה ליד הסינוס, שהוא חלל שקיים בעצם הלסת העליונה. אם במצב כזה חסרה עצם לסת ורוצים לבצע שתלים, הרופא המנתח יבצע הרמת סינוס, דהיינו הזזה של חלק מהסינוס למקום גבוה יותר, והשתלת עצם לסת כדי לעבות את הקיים.

• באיורים הבאים מודגמת הרמת סינוס והשתלת עצם בשיטה הקלאסית.
  
• קיימות שיטות שונות לבצע את הנ"ל באמצעות מיכשורים מתקדמים ושיטות חדשות, כגון שתלים מיקרו-כירורגיים, שתלים אלכסוניים ועוד.
  
• ההחלטה על דרך ביצוע הניתוח להרמת סינוס והשתלות בעיקר תלויה בחומרת המצב.
•  כאשר מדובר בניתוחים גדולים שכוללים עקירות, השתלות עצם, שתלים והרמות סינוס אפשר להשתמש בתוכנת מחשב תלת מימדית ולתכנן את הניתוח במחשב ורק אחרי כן לבצע את הניתוח בפיו של המטופל.

בצילום רנטגן פנורמי ניתן לראות את קרבת הסינוס לאיזור המיועד לשתלים. לפני ביצוע השתלות וכירורגיה, חובה לבצע צילום CT שמייצר תמונת רנטגן תלת מימדית מדוייקת, וצילום פנורמי אינו מספיק. בצילום CT תלת מימדי ניתן לאבחן במדוייק את עובי העצם, קוטרה וצפיפותה, כדי לתכנן את הניתוח במדוייק ולבחור את השתלים המתאימים.
החדרת שתלים במצב זה תפגע בסינוס, ותוביל לכישלון מוחלט של ההשתלה וחשש לסינוסיטיס ודלקות כרוניות. ייתכנו גם סיבוכים קשים יותר, כמו קריסת העצם, חוסר יציבות של השתלים ואף תתכן שאיבת השתל לסינוס, מלווה זיהום ודלקת בסינוס (מצב זה הינו חמור ביותר, ומחייב ניתוח בבית החולים ואישפוז ממושך).
לאחר פתיחת "חלון" בעצם הלסת, הסינוס מוזז לעמדה עליונה יותר. הרופא מחדיר ממברנה שמהווה מחיצה מלאכותית בין הסינוס לאיזור ההשתלה. הממברנה מונעת פגיעה בסינוס ותוחמת את העצם שתושתל באיזור. העצם יכולה להיות מהמטופל עצמו (מהחיך, למשל). לחלופין אפשרי לבצע השתלת עצם מלאכותית / עצם מבקר / עצם ממקור הומאני.
במקרים מסויימים, ולאחר בדיקה קפדנית, ניתן לבצע השתלות מיידית לאחר הרמת הסינוס. במקרים אחרים, כאשר הרופא מחליט שחוזק עצם הלסת באיזור אינו מספק, יש להמתין מספר חודשים עד לביצוע ההשתלות.
לאחר ביצוע השתלים בדרך כלל מחכים כששה חודשי המתנה. לאחר מכן אם העצם החלימה והשתלים נקלטו היטב, אפשר להתחיל בשיקום על-גבי השתלים.                     איך יודעים איזה שתל צריך לבצע או אם צריך השתלת עצם, הרמת סינוס וכולי? אין איזשהו כלל מתמטי, אבל יש כמה עקרונות רפואיים בגלובלי: 1. ככל שמגלים מהר יותר את הסדק (למשל) ועוקרים – כך הנזק לעצם הלסת קטן יותר (בתיאוריה)  2. ככל שהעקירה עדינה יותר ומקצועית יותר כך הנזק לעצם מהפעולה עצמה קטן יותר (בתיאוריה)  3. ככל שההיגיינה האוראלית טובה יותר בפה, ומקפידים על הוראות הרופא, ולא מתפתח זיהום באיזור וכולי – הנזק לעצם הלסת קטן יותר (בתיאוריה)    4. ההחלמה גם קשורה למצב הבריאות הכללי של המטופל, לגיל ולרקע גנטי – ברור שמטופל שמעשן ו/או מטופל שחולה למשל בסוכרת לא מאוזנת יחלים פחות טוב, וכמובן שצעירים מחלימים בדרך כלל טוב ומהר יותר מקשישים (בתיאוריה)      ושוב – כל הנ"ל הוא רק באופן כללי, ויש לבצע צילום סיטי ובדיקה מקצועית לפני ביצוע שתל בכדי להעריך במדוייק את מצב עצם הלסת ואת הקירבה למשל לסינוס בלסת העליונה או לעצב הגדול שעובר בתוך תעלה בלסת התחתונה